מרכבת המשנה (חעלמא) - א רז

המבואות לאו חובה הוא לו משום טעמי' דהרב המגיד אלא משום דמפסיד לענין כלים שבחצר כמו שכתבתי לעיל ה"ד. איברא לכאורה יש לפרש דברי רבנו באופן אחר דודאי כל היכא דליכא זכות לבני מבוי זה להשתמש בכל המדינה ויהיו מותרים בני המדינה להשתמש ברשותן בכה"ג ודאי איכא קפידא וחוב הוא להן ומשכחת לי' לפי מ"ש רבנו לקמן פ"ו ה"ג שהמניח את עירובו רחוק אלף אמה מביתו שאין לו בתוך המדינה אלא אלף אמה מביתו נמצא הרי שעירבו בני מבוי זה עירוב תחומין רחוק אלפים ממבוי שלהם שאין להם אף פסיעה אחת בתוך המדינה חוץ למבוי שלהם ואסורים לילך בכל העיר ושארי בני המדינה מותרים במבוי שלהם דבכה"ג חוב הוא לבני המבוי זה ואין א' מבני המדינה יכול לזכות שיתוף לכל בני המדינה שבני מבוי זה אוסרים על כל המדינה דדין המדינה לגבי' מבואות כדין מבוי לגבי' חצרות והיינו מ"ש רבנו אם עירבו כלן עירוב א' פי' עירובי תחומין שנמצא מקום העירוב תחומין הוא בהכרח תוך אלפים לכל מבוי ומבוי דהא המניח עירובו חוץ לאלפים מביתו אין עירובו עירוב וא"כ בהכרח העיר פחותה מאלפים וכל העיר מובלעת בתוך התחום מקום העירוב תחומין שנמצא כל המדינה נחשבת להם כד"א כדלקמן פ"ו ה"ג הילכך זכות הוא לכל מבוי ומבוי משא"כ כשלא עירבו כלם עירוב א' חוששין שמא לא יבצר שא' מבני העיר הניח עירוב תחומין רחוק מן העיר באופן שאין כל העיר מובלעת בתוך התחום של מקום העירוב שלו שנמצא חוב הוא לו מה שישתמשו כל בני המדינה ברשותו והוא איננו יכול להשתמש ברשותם ודוקא בשיתוף של כל בני המדינה חוששין לזה משא"כ בשיתוף מבוי ועירוב חצרות חששא רחוקה הוא שהניח א' מהם עירוב תחומין מכוון אלפים אמה חוץ לביתו או חוץ לחצרו שנמצא חוב הוא לו דמסתמא ליכא למיחש בכה"ג דמידע ידעי אבל במדינה גדולה שאנשים בה הרבה הוא דחיישינן לזה דשכיח הוא. ותו דגבי מבוי וחצר אפילו הניח עירובו מכוון אלפים חוץ לביתו אכתי זכות הוא לו להשתמש על ידי זריקה כמ"ש רבנו פכ"ז מה"ש ה"ח משא"כ במדינה גדולה אי אפשר לו להשתמש בכל המדינה על ידי זריקת אלף אמה או יותר אלא שאני חוכך בזה דה"ל לרבנו לפרש אם עירבו כלן עירוב תחומין א'. גם אין לפרש דאיירי רבנו במדינה של רבים שעושין בה שיור כשיש לה ב' פתחים דהוה ממש בדמיון חצר הפתוח לשתי מבואות הנ"ל ה"ד דחוב הוא להם שמתוך שמתערבין יחד מפסידין במקום שעושין שיור לענין כלים שבחצר ובמבוי כמבואר מלשון רבנו לעיל ה"כ ויהיו אלו המשתתפין וכו' ויהיו אותן הנשארים וכו' ואסורין לטלטלן בכל המדינה דמשמע אפילו כלים שבחצר מדלא פי' רבנו כלים שבבית והטעם כמ"ש לעיל ה"ד ונמצא בכה"ג אין א' יכול לזכות להם אא"כ כבר נשתתפו בשבת העבר ועשו שיור זה דהילכך אפילו כלה העירוב חוזר ומזכה להם פעם שניי' ואין צריך להודיעם כדלעיל ה"ו והיינו דוקא כשעירבו בפעם ראשונה במין א' משא"כ אם עירבו בשבת העבר משני מינים צריך להודיע כנ"ל ה"ו. דאין זה מדוקדק בלשון רבנו אלא הל"ל אם עירבו כלן ממין א'. לכן נ"ל עיקר דה"ק רבנו אם עירבו כלן עירוב א' בשבת שעבר ולא עשו שיור דהיינו שהיא עיר של יחיד אפילו נעשית של רבים או שאין לה אלא פתח א' ושיעור לשון רבנו כאילו אמר אם היא עיר שאין צריכה שיור (וגם בעינן שכבר עירבו בשבת שעבר דאל"כ לא חשיב כה"ג זכות דלא יבצר דלא קפיד על א' מבני העיר שלא יכנוס לרשותו שאין זה נוח לו כ"כ לטלטל בכל העיר אע"פ שגבי מבוי א' זכות הוא לו שדרך תשמישו הוא בכלי הבית במבוי) משא"כ בעיר של רבים שיש לה שתי פתחים דחוב הוא להם לגבי' השיור הילכך אין מערבין שלא מדעתן ועיין במ"ש לעיל פ"ב הט"ו שע"פ דברינו דשם יש ג"כ מקום לפרש דברי רבנו הללו דבעינן עירוב ושיתוף לכתחלה ע"ש אמנם מ"ש כאן הוא עיקר

הכ"ד מדינה וכו' עיין בהשגות וכן מוכרח בגמרא דנ"ט ע"ב אמר מר או כלה או מבוי מבוי בפ"ע מ"ש דלחצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי מבוי נמי אסרו אהדדי הב"ע כגון דעביד דקה אלמא דלחצאין אפילו דקה לא מהני והראב"ד כתב הטעם דאין דקה מועלת במקום דריסת רבים וכפי הנראה מלשון רבנו דאין ענין לדקה אלא כנגד מקום הפתח ובאמצע המדינה שלא במקום פתח אין ענין לדקה ובעינן מחיצה ממש כיון שהוא פרוץ יותר מעשר: ומ"ש רבנו כדי שלא יאסור וכו' משמע דכופין אותו בני המדינה לעשות דקה או להשתתף עיין מ"ש לעיל ה"ה: סליק פ"ה מה' עירובין פרק ו מה' עירובין

ה"א מי שיצא מן המדינה בע"ש מבע"י כדלקמן הי"ג. מזון ב' סעודות כדלקמן ה"ז. רחוק מן המדינה לאפוקי בעיבורה של עיר כדלקמן ה"ה. בתוך התחום לאפוקי חוץ לתחום כדלקמן ה"ה

ה"ד המניח עירובו ברה"י וכו' פסק רבנו כר"א שכל דבריו דברי ר' יוחנן רבי' דהלכתא כוותי' לגבי' שמואל ותו דהלכה כדברי המקיל בעירוב וגם בי כנישתא דבי' אגובר דאין בה"כ מקום דירה וה"ל כעיר חרבה וא"כ ה"ל מסקנת הש"ס כר"א ועמש"ל פ"א הי"ט

ה"ה נתן עירובו חוץ לתחום וכו' עיין במ"מ ויש לתמוה על הרשב"א בספרו הארוך האיך יפרש משנתנו דף ס' מי שהי' במזרח ואמר לבנו ערב לי במערב וכו' ע"ש בפי' רש"י ועיין לקמן פ"ז ה"ג

ה"ח וצריך וכו' עיין במ"מ והנה גם פשטא דסוגיא האי אילן דקאי היכא נראה כחולקת אדרבא וכן דוחק לפרש אליבא דרבא סוגיא דכלכלה עיין בגמרא: