מרכבת המשנה (חעלמא) - א רד

מוקי הך ברייתא בבעל הבית שהי' שותף לשכניו ביין ושמן העומד לסחורה דכיון דקפיד עלי' אין עליו תורת מאכל אלא תורת סחורה ומש"ה נקיט רבנו האי דינא גבי שיתוף וסמכו לדין הל' א' דבעירוב שהוא בפת שאינו עומד לסחורה לא שייך דין זה וכן בבריי' נזכר לענין שיתוף ולזה נוטים דברי המגדל עז. ומש"ר כופין וכו' עיין מ"ש לקמן ה"ה ובירושלמי פ' חלון

ה"ד חצר וכו' עיין במ"מ ובמגדל עז ותירוצם דחוק דאי ס"ד דאיכא קפידא בשיתוף מאי איריא חצר הפתוח לשתי מבואות אפילו פתוח למבוי א' האיך מזכין להם שלא בפניו הגם דיש לדחות דבפתוח למבוי א' כיון שכופין אותו ונוטלין העירוב ממנו בע"כ א"כ זכות הוא לו מה שמזכה לו השיתוף במתנה משא"כ בפתוח לשתי מבואות שאינם יכולים לכוף אותו ליתן חלק בשיתוף כיון שהרשות בידו להשתתף עם המבוי השניי' שאז אינו אוסר עליהם כדלקמן ה"ח הילכך לא ה"ל זכות דשמא שונא את בני המבוי הזו ואיננו רוצה שיהיו הם מותרים בחצרו ורגילים בו. אמנם לשון רבנו איננו סובל זה דמשמע מדכתב אם נשתתפה עם א' מהן בלבד נאסרה במבוי הב' ולפיכך חובה הוא להם וכן משמעות לשון הרי"ף שכתב וז"ל ואוקימנא לקמן בחצר שבין שתי מבואות שמתוך שאתה מתירו במבוי זה אתה אוסרו במבוי אחר וכו' ודלא כמ"ש הרב המגיד שדעת הרי"ף דנשתתפה עם שניהם אינה מותרת עם שניהם שהרי הרי"ף פסק כר"ש אליבי' דרב כמו שהוכיח הרא"ש פ' מי שהוציאוהו ע"ש אלמא דהרי"ף סובר כדעת רבנו לקמן ה"ז וא"כ לשון הרי"ף ורבנו איננו מובן דמשמע דהואיל שנשתתפו במבוי זה נאסרו במבוי שני דע"כ כוונתם שאסור' במבוי שני כשלא תשתתף עמהם דאי תשתתף עמהם הרי מותר' בשניהם וא"כ מאי איריא שנשתתפה עם זה אפילו אם לא נשתתפה כלל נמי אסורה בשני. לכן נראה ברור בכוונת הרי"ף ורבנו דקודם שנשתתפה עם שניהם היתה מותרת להוצי' מחצרה לשתי המבואות כלים ששבתו בחצר כדלעיל פ"ג הי"ט ומחמת השיתוף שנשתתפה עם א' מהם אסורה להוציא לתוך מבוי השניי' אפילו כלים ששבתו בחצר ומש"ה חוב הוא לה ובזה מתורץ השגת הראב"ד דודאי היכא שכבר נשתתפו מדעתם במבוי א' מותרים בני מבוי שניי' לזכות להם שלא מדעתן דזכות הוא לה כיון שמותרת עם שניהם כר"ש אלא דהיכא שלא נשתתפה כלל אין בני מבוי א' יכולים לזכות לה שלא בפני' דנהי דזכות לה לענין להוציא לתוך המבוי זו כלים ששבתו בבית מ"מ יצא שכרה בהפסדה ששוב לא תוכל להוציא למבוי שניי' כלים ששבתו בחצרם. ועיין בש"ע סימן שע"ב ס"ו שכתב דכותל שבין שתי חצרות ותשמישה בנחת לזה ובקשה לזה דזו שתשמישה בקשה אסורה להשתמש בו אפילו בכלים ששבתו בחצר ודברי הש"ע הללו לקוחים מדברי ה"ה פ"ג מה' עירובין הט"ו ובס' עולת שבת תמה על הש"ע דאטו גרע כותל זה מגוף חצר השני וכבר עמדתי על זה לעיל פ"ג הט"ו ע"ש. ובמגן אברהם תירץ דכיון שהוא נמוך לחברו מי"ט לא הוי לי' דין גג ואם ישתמש בו ה"ל כחצרו ויאסור על חברו להעלות עליו כלי הבית לכן אסור הוא בו דנותנים אותו לזה שתשמישו בנחת ע"כ פי' לדבריו דאע"ג שמותר לו להשתמש בחצר חברו בכלים ששבתו בחצרו ואינו אוסר מחמת תשמיש זה על חברו להשתמש בחצר עם כלי הבית היינו משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו משא"כ הכותל הזה שהוא משותף להם ה"ל בדמיון מבוי שהוא משותף לבני החצרות ונמצא שאם זה שתשמישו קשה יחזי' בה בהשתמשות עם כלי החצר כיון שעובי הכותל הוא בפתח לזה שתשמישו בנחת נמצא אסור לו להוציא כלי הבית לראש הכותל שהשני אוסר עליו הא למה זה דומה למבוי שבין שתי חצרות שלא נשתתפו במבוי דאע"פ שאין בני חצר זו משתמשים במבוי אלא בכלים שבחצר אפ"ה אוסרים על בני חצר השניי' להוציא למבוי כלים שבבית ודוקא הואיל שהכותל גבוה פחות מי' לזה דאילו הי' גבוה י' אינו אוסר על חצר חברו דלא הוה דומי' דמבוי שתשמיש המבוי בחצר בפתח אלא דאז בל"ז שניהם אסורים בכלים שבבית כדין לזה בזריקה ולזה בזריקה כן נראה ברור בכוונת ה"ה והש"ע. ועם היות שהסברא זו איננה נראית לי דמהיכי תיתי נאמר שכופין בני החצר זו שלא להשתמש בעובי הכותל בכלים שבחצר כדי שישתמש חברו בכלים שבבית ומאי חזית דדמא דהאי סומק טפי ודוקא כשיש הרבה חצרות במבוי הוא דיכולין לכוף את א' מבני המבוי להשתתף שהם רבים נגד יחיד וכחם יפה וגם תשמיש המבוי הוא תשמיש הרגיל טפי מתשמיש הכותל ותו דהכפיי' התם לענין שיתוף אבל אם כבר עירבו ונשתתפו כל החצרות וא' מהחצרות לא עירבו ולא נשתתפו בודאי אין כופין את בני חצר הזה להסתלק ממבוי ולאסור עליהם להשתמש במבוי עם כלים ששבתו בחצר דהיינו שיבטלו רשותם במבוי כדי שיזכו חבריו להשתמש במבוי עם כלים שבבית ואע"פ שכתב המ"א דנותנים אותו לזה שתשמישו בנחת ומש"ה כח בן חצר זה יפה בהשתמשות הכותל ואין רשות לחברו לאסור עליו ע"י תשמישו בכלים שבחצר א"כ לפ"ז חשיב עובי הכותל כמו שאינו שלו ואפילו משתמש בו בכלים שבחצר אינו אוסר על חברו ע"י תשמיש גרוע הזה וא"כ כיון שאינו אוסר ע"י תשמיש גרוע מש"ה מותר לזה שתשמישו בקשה להשתמש בעובי הכותל בכלים שבחצר ואין אנו מגרעים כחו ברשותו וכמ"ש לעיל פ"ג הט"ו. מיהו בנדון דידן בחצר הפתוח לשתי המבואות ונשתתף עם א' מהם בודאי אנו כופין אותו להסתלק ושלא להשתמש במבוי השניי' בכלים שבחצר כדי שלא יאסור עליהם להשתמש במבוי בכלים שבבית כיון שתשמישו במבוי תשמיש חשוב הוא דרך פתח ואוסר הילכך אנו סותמין לו הפתח השני דכופין על מדת סדום כדלקמן ה"ט וכיון שעירבה עם זו ה"ל פתח הזה רגיל אפילו אם עירבה עם שאינה רגילה כדלקמן ה"ח הואיל שהשיתוף מרגילה בפתח זה בשבת ששם מוציאה אפילו כלים שבבית ומש"ה סותמין הפתח השני אף לענין כלים שבחצר דאילו היתה פתוחה לענין כלים שבחצר היתה אוסרת אף לענין כלים שבבית כדין א' מהחצרות שלא עירבו ולא נשתתפו שאוסרים על בני המבוי שעירבו ונשתתפו לענין כלים שבבית וכה"ג נמי היא כסתום לבני מבוי אחרת להכניס לה אפילו כלים שבחצר ודוקא בחצר