מרכבת המשנה (חעלמא) - א רג

ולזה בזריקה וכן פרש"י ועיין בתוספות דפ"ד ד"ה בור וכו' ובזה נתיישבו דברי רבנו ע"פ הגמרא דהיכא דעשו לתחתונה ה"ל לתרווייהו בשלשול ואפילו לא נשתתפו שניהם אסורים דלא שייך בזה דין גזל דהא יש לבני עליונה רשות ודריסת הרגל למלאות דרך התחתונה עיין בערוך ערך גזל והיכא דעשו בני עליונה אין בני התחתונה אוסרים אא"כ נשתתפו ואפילו אם נשתתפו היכא דעשו שניהם מותרים ומלתא דרב מתפרש במופלגת במשך כפרש"י ודלא כמו שהבין ה"ה והשמיט רבנו דין מופלגת דפשוט הוא דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר כנ"ל פ"ג הכ"ג וכל דברי רבנו מתפרשים בסמוכה במשך עד שחור זה נגד חור זה וכן מפורש בפי' המשנה לרבינו ואין להקשות דהאיך אפשר לצייר שחור זה ממש נגד חור זה ועשו שתיהן מחיצה יורדת גבוה י"ט כשהם קיימו בתוך י' אהדדי די"ל דהנך גזוזטראות הם בנינים ממש במחיצות ותקרה וקרקע כמשמעות לשון רבנו בפי' המשנה וחלונות בצדיהם ומן החלונות יורדים מחיצות כעין כוורת גבוה י' י"ט נמצא שהגזוזטראות שהם הבנינים קיימי בתוך י' אהדדי אבל חלונות הגזוזטראות רחוקים זה מזה יותר מי"ט. ובהכי ניחא נמי מה שיש להקשות מהא דפסק רבנו לקמן הכ"ו גבי ג' דיאטות שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות והאיך ממלאין בני העליונה דרך החור של תחתונה ולפמ"ש דהנך גזוזטראות הם בנינים ממש והמחיצות העשויי' ככוורת הם חוצה להן שפיר י"ל דלא חשיב משלשל מרשות לרשות דרך רשות דאע"פ שאסור להוציא כלי הבית דרך חצר חברו מ"מ מחיצה זו לא חשיבא כחצר ואין עלי' שם רשות כלל שהרי איננה ראוי' לתשמיש שאין לה בית קבול ודוקא במשתמש דרך דיאטא שיש עלי' שם רשות ובזה נתיישבה השגת הראב"ד. ולפי דרכנו למדנו דס"ל לרבנו דלזה בשלשול ולזה בזריקת גובה ושלשול שניהם אסורים וכמ"ש התוספות בד"ה בור עיין לעיל הי"ח ולעיל פ"ג הי"ו ואפשר לומר דזריקת משך ושלשול אפ"ה חשיב בקושי לגבי שלשול וכה"ג כ' התוספות בד"ה בור ויש לחלק ביניהם בסברא דמזריקת גובה נמשך השלשול מעצמו. ודע דהיכא דעשו בני התחתונה לבדם מחיצה אפילו עירבו שניהם לא מהני דאכתי ה"ל רגל האסורה במקומה שהרי אין לבני העליונה מחיצה וכן משמעות לשון רבנו ולהכי נקיט במתניתין עשו לעליונה וכו' עד שיערבו לאפוקי עשו לתחתונה אפילו עירוב לא מהני וזה הפך מה שכ' לעיל דבעשו לעליונה חשיב לתרווייהו בשלשול ע"ש ועיין בסמוך הכ"ו

הכ"ו ג' דיאטות וכו' בתוספתא פ' בתרא דעירובין שלש דיאטות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה ותחתונה של א' ואמצעי' של אחר לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך אמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית. משלשל אדם קדרה של בשר ונותנה ע"ג זיז שרחב ד"ט הי' חלון באמצע שהיא ד' על ד' אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות ע"כ ובירושלמי פ' חלון עלה דמתני' דב' גזוזטראות ר' אבוה בשם ר' יוסי הדא דאת מר במשתמשות דרך נקב אבל במשתמשות לחוץ מותר ותני כן ג' גזוזטראות זו ע"ג זו אסור להשתמש מן העליונה לתחתונה דרך אמצעות אבל משתמש מן החצר לגג ואינו חושש. אמר רשב"י הדא דאת מר מבחוץ אבל בפנים אסור (כצ"ל והגי' הפוכה וכן גריס הגאון מהר"ך) זעירי אמר בין מבחוץ בין מבפנים אסור מתניתין פליגי על ר' זעירי. משלשלין קדירה בשר מע"ג זיז שגבוה י' ורחב ד' ואם הי' חלון בינתים של ד"ט אסור שאין משתמשין מרשות לרשות דרך רשות מה קעביד לה רשב"י פתר לה בשוה ע"כ והגאון מהר"ך מפרש דקמפלגי אם אדם אוסר על חברו דרך אויר ע"ש והפשט פשוט לענ"ד דר' אבוה סובר דמחוץ לחור של בני התחתונה שרי לפי שאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ואין הרשות מתפשט מן הצד לאסור האויר ומייתי ראיי' מרישא דתוספתא הנ"ל וכדמפרש לה רב שמואל בר יצחק דמשתמש מן הגג לחצר דוקא מבחוץ אבל מבפנים דרך חורים אסור. וזעירי פליג אדר' אבוה וס"ל דאף מבחוץ אסור ר"ל שלא דרך נקב דאדם אוסר את האויר עיין לעיל פ"ג הכ"ג. ומסיק דמתניתא הנ"ל דהיינו רישא דתוספתא פליגי עלה דזעירי ואח"כ פריך משלשלין קדרה בשר וכו' והוא סיפא דתוספתא הנ"ל דמשמע אפילו מבחוץ אסור כשיש חלון בינתיים וקשה לרב שמואל. ומשני פתר לה בשוה ר"ל שהזיז שוה לחלון דה"ל חורי החלון הילכך אע"פ שהזיז הוא לבעל הגג אוסר דכה"ג לא חשיב תשמיש דרך אויר דשפיר אוסר החלון כיון שהזיז חורי החלון הוא ועיין לעיל הך"ד ולעיל פ"ג הכ"ג

הכ"ז ב' דיוטות וכו' עיין בתוספות ד"ה לא שנו וכו' ועיין בפי' המשנה לרבנו: סליק פ"ד מה' עירובין פרק ה מה' עירובין

ה"א אנשי מבוי וכו' עיין מ"ש פ"א הי"א

ה"ב א' מבני מבוי עיין בהשגות ובמ"מ דגריס ה"ה בגמרא כיון דאי בעי לי' מאתמול כגירסת הרי"ף ודלא כגי' שלנו דאי בעי לה מינאי והטעם דעיקר קניית העירוב מבע"י כמ"ש הכ"מ ומ"ש הכ"מ וכ' הרב המגיד שרש"י הוסיף עוד להקל וכו' ט"ס הוא וצ"ל והראב"ד הוסיף עוד להקל מרש"י וכפי הנראה דרבנו מקיל טפי אפילו מהראב"ד דודאי אפילו במזכה להם משלו לא שייך לא גמר ומקנה דכיון שזיכה להם ע"י אחר הרשות לבני המבוי והחצר ליקח העירוב בחזקה ואין יכולת בידו למחות ותו דכיון דכבר זכו אין לנו לחוש למה שבלבו והרי קיי"ל כר' חנינא דמ"ט דהמקפיד על עירובו עירובו עירוב אלא דאביי לא רצה לזכות להם מפני שלא הי' אפשר לו ליתבי' להו א"נ דאביי לית לי' כר' חנינא אלא כשמואל דהתם דמ"ט מיהו אנן קיי"ל כר"ת הילכך לא שייך קפידא במאכל של עירוב ושיתוף ור"ת בהכרת