מרכבת המשנה (חעלמא) - א רא

קס"ד וכו' שפיר אוסרים זע"ז כל שאינו לא' מהם בנחת ממש וכיון שזיז שהוא בתוך י"ט לחצר אע"פ שהוא בפתח לעליונה שניהם אסורים הואיל שהוא רשות של שניהם מכלל דכל מה שהוא בשוה ממש לזה ובזריקת גובה פחות מי' לזה שניהם אסורים ודוקא תרתי בעינן שיהי' לזה בפתח ממש ולזה בזריקת גובה י"ט מיהו הא ודאי דהיכא דלזה בגובה פחות מי' ולזה בגובה י' שניהם אסורים ושאני הך דזיזין דאין אדם אוסר דבר שאינו ברשותו. ואע"ג דבירושלמי פריך עלה דמתניתין כל שגבוה י"ט למרפסת ולא של תחתוני' היא אר"י זאת אומרת חורבה של ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כמי שהוא שלו דמשמע דתל וסלע הם של בני החצר גרידא איברא אמרינן תו התם הי' שם חורבה רי"א נותן חורבה לבעלי' עד כדון במשתמש בחורבה דרך פתחו הי' משתמש דרך חלון ר"א בשם ר"י אעפ"כ נותן חורבה לבעלי' ע"כ והפשט פשוט דכשהחורבה משתמשי' בה הבעלי' דרך פתח אין השני אוסר עליו אפילו דרך פתח דלא גרע מביטול רשות חצרו שחברו משתמש בה אלא דמספקא לי' היכא שבעל החורבה משתמש דרך חלון והשני בפתח וקפשיט דאפ"ה נותן חורבה לבעלי' ומינה דה"ה בכה"ג מי שחלון ביתו פתוח לחצר חברו ותל שבחצר סמוך לחלונו גבוה י' דאפ"ה אינו אוסר התל לבני החצר והקשה שם הגאון מהר"ד דהא לעיל קאמר זאת אומרת וכו' ויש ליישב דהתם היכא דשמעון משתמש בה ולא ראובן ואורחא דבני מרפסת להשתמש בתל גבוה י' ולאו אורחא דבני החצר ובהכי ניחא מה שהקשו התוספות בד"ה קס"ד וכו' ומש"ה חשיב ככותל שבין שתי חצרות אפילו תימא שהתל רק של בני החצר מה שא"כ בהך דזיזין שפיר חורבה מחזיר לבעלי'. ומ"ש רבנו לפיכך שניהם אסורים אע"ג דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר עמ"ש לעיל פ"ג הכ"ג באריכות. ומ"ש רבנו היתה מצבה וכו' בגמרא ד"ס והאר"נ אמר שמואל וכו' דקס"ד דע"כ הא דתנן דפ"ד דאינם אוסרים זע"ז היינו בכבש שאין בו יותר מעשר אמות. ור"נ איירי כשכבש המרפסת יותר מעשר דחשיב כפרצה ומשני הב"ע בדלא גבוה י"ט ויש ברחבו פחות מי' ורבנו כתב דין הדקה במרפסת גבוה י' ולענין תל וסלע

הי"ז זיזין וכו' נראה לכאורה לפי מה דקיי"ל דכותל שאין בו ד' שבין שתי חצרות אלו מעלין מכאן ואלו וכו' דע"כ כל הנך זיזין כשיש בהן ד' על ד' דאל"כ מותרים לזה ולזה ולפמ"ש לעיל הי"ו דמדין חלוקה נגעו בי' שפיר אפילו בזיז שאין בו ד' אסור לבני עליי' להשתמש בו דחשיב כמונח באויר החצר ועיין מ"ש פט"ו מה"ש ה"ד

הי"ח בור שבחצר וכו' עיין בתוספות ד"ה בור וכו' דמוכח מכאן דלזה בזריקת גובה ושלשול ולזה בזריקה שניהם אסורים ושם העלו דזריקת משך ושלשול גרע מזריקה גרידא ועיין לקמן הכ"ד ומ"ש לעיל פ"ג הי"ו ועיין לקמן הכ"ו. ולולי הך דהכא הי' אפשר לפרש דאף רב ס"ל לזה בזריקה ולזה בזריקה ושלשול נותנים לזה שבזריקה והא דמוקי' מתניתין דב' גזוזטראות בסמוכה לאו משום דבני תחתונה אוסרים מחיצה העליונה דהא הוה להו בזריקה ושלשול אלא משום דחור של בני העליונה נגד התחתונה ומשלשל מרשות לרשות דרך רשות אבל במופלגת אין אדם אוסר דרך אויר מותר לבני עליונה כיון דאין בני התחתונה אוסרים הגזוזטרא העליונה דה"ל בזריקה ושלשול. וקאמר רבה דיש דין גזל בשבת וחורבה מחזיר לבעלים וכפי' הערוך דמי שגזל חורבה ובנאה קנאה אבל חורבה שלא בנאה מחזיר לבעלים ופריך והתנן ב' גזוזטראות וכו' שהרי החזיקו בני העליונה מעבר דרך התחתונה בגזלה ואי ס"ד יש דין גזל וקנה הגזלה אמאי העליונה אסורה והרי קנאה רשות התחתונה בחזקה ומשני שעשו בשותפות שגילו דעתן דלאו מכח גזלה קאתו ואוסרים זע"ז כחצר השותפים וכו' כמ"ש בערוך ערך גזל באריכות ע"ש ובהכי ניחא דבעשתה התחתונה רגל העליונה אוסרתה ובעשתה העליונה מותרת מדין גזל ובנשתתפו לא קנו מדין גזל ואסור לטלטל דרך הנקב והכל מחמת דין איסור דרך אויר. אמנם מהך דהכא מוכח דשניהם שוין. ועיין בלשון רבנו בפי' המשנה שכ' אבל אם הבור ריקן לא ריקן ממש אלא שאינו מלא כ"כ כדי שיגיע לשפתו וכו' נלמד מזה דמפרש כפי' הכ"מ לעיל הי"ו דבעינן דוקא לזה בפתח גמור ולזה בשלשול דמשמע מלשונו דאלו הי' הבור חסר קצת אע"פ שעדיין מלא בטבל פחות מי"ט למרפסת שניהם אסורים ולא חשיב לבני מרפסת בפתח גמור ולבני החצר בזריקה. ולפ"ז משכחת נמי חששא שמא יתמלא עד שיהי' ריקן קצת פחות מי"ט באופן שעם עובי החולי' ורוחקה מהמרפסת יהי' בשלשול י"ט במלואו ויהי' לבני החצר בזריקת גובה ושלשול קצת פחות מי' דלא חשיב שלשול כלל

ה"כ שכח א' מן החיצונה וכו' בגי' ה"ה לא היתה בבא זו אלא בבא דשכח א' מן הפנימי'

הכ"ב הי' א' דר וכו' ה"ה אם רבי' בחיצונה וא' בפנימית דאינו אוסר אלא דנקיט רבנו יחיד בחיצונה דאז גם בחיצונה אין צריך עירוב ובעכו"ם אם א' בפנימי' וישראלי' בחיצונה עיין פ"ב הי"א

הכ"ג ג' חצרות הפתוחות זו לזו עיין בהגהות מיי' ודבריו נכונים ובחנם נדחק ה"ה דודאי דברי רבנו מתפרשי' בפתוחות זו לזו ולא לר"ה וממילא נשמע ג"כ דין ג' חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות לר"ה כיון דשני רשויות משתמשים ברשות א' עיין עירובין דמ"ט ברש"י ד"ה אף זו דר"ש

הכ"ד שתי כצוצטריו' וכו' יש להקשות דבגמרא דפ"ד ע"ב מוקי' אביי מתניתין כגון דקיימי בתוך י' אהדדי כי הא דאר"נ אמר שמואל גג הסמוך לר"ה וכו' ודחה ר"פ דלמא בשרבים מכתפים עליו בכומת' וסודרא משמע דאליבא דאביי דס"ל דבגו י' אסרי אהדדי אוסרי' בני ר"ה על גג הסמוך לר"ה אפילו אין רבים מכתפים עליו וכיון דפסק