מרכבת המשנה (חעלמא) - א ר

זע"ז ולפ"ז צ"ל דאף תל פחות מי' חשיב זריקה קצת לבני החצר ולא מקרי תשמיש בנחת גמור דתהוי לבני החצר בפתח ולבני המרפסת בזריקת משך וכן פסק בש"ע סי' שע"ה ע"ש בט"ז. ואין כן דעת רש"י ז"ל דמפרש בהדיא פ' חלון דע"ז גבי מימרא דר"נ בכותל או חריץ שבין שתי חצרות דכל כמה דלא גבוה י' מקרי שוה לארץ. הגם דיש מקום לומר דאע"ג דקיי"ל גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין אפ"ה גידוד חמשה וחריץ חמשה אינם מצטרפים ר"ל היכא שקרקע זו גבוהה מקרקע חצר שניי' ה"ט ויש ביניהם חריץ ה"ט אינם מצטרפים ואוסרים זע"ז דיש סברא לחלק בין גידוד ומחיצה לחריץ ומחיצה ובהכי הי' ניחא לדרך רש"י לשון אע"פ שגבוה י"ט לחצר דנקיט במתניתין דמשמע דאפילו פחות מי' שניהם אסורים אע"ג דס"ל לרש"י דכל פחות מי' חשוב כפתח דמש"ה אוסרים בנו **(בני)** המרפסת את התל והסלע שהתל חשוב כפרוץ למרפסת דודאי אפילו חריץ רחב מאה אמה שבין שתי חצרות כל שאין בעומקו עשרה טפחים לא חשיב מחיצה וה"ל המרפסת והתל בדמיון ב' חצרות שיש ביניהם חריץ פחות מי"ט בעומק שאוסרים זע"ז וחשיב כפרצה כיון דאין גידוד וחריץ מצטרפים משא"כ החצר והמרפסת שיש ביניהם גידוד עשרה טפחים אינם אוסרים זע"ז ואע"פ שיש לבני המרפסת דריסת רגל בחצר אין רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. אך מדכתב רש"י בעירובין דע"ז גבי חריץ שצדו א' שוה לארץ שאינו עמוק ממנו י"ט כגון שקרקעיתה נמוך משמע דס"ל לרש"י דגידוד ה' וחריץ ה' מצטרפין האף דיש לדחות דה"ק שקרקעיתה נמוך מן החצר העליון י"ט שאם החריץ עמוק ט' יהי' קרקע חצר העליונה גבוה מקרקע החריץ י"ט טפחים אמנם מפשטות לשון רש"י משמע דבכל גוונא גידוד ה' וחריץ ה' מצטרפין וכן נראה דעת התוספות דפ"ד בד"ה הנ"מ וכו' ועיין לקמן הי"ח ולעיל פ"ג הט"ו וא"כ קשה לדרך רש"י לשון אע"פ שגבוה י"ט לחצר שבמשנתנו ואפילו תימא דרש"י מפרש אליבא דרב פחות מכאן לחצר רק לחצר כמ"ש התוספות בד"ה הנ"מ הנ"ל מ"מ אליבא דשמואל דמתפרשא מתניתין אף לחצר ודאי משמע לשון אע"פ שגבוה י"ט דאף פחות מי' שניהם אסורים. ואפשר לומר דאע"ג דזריקת גובה י"ט חשיב לגבי זריקת גובה פחות מי"ט לזה בקשה ולזה בנחת מ"מ לא חשיב זריקת גובה פחות מי' תשמיש נחת לגבי זריקת משך אע"פ דבהכרח נוח קצת טפי דהרי זריקת משך ד"ט לגבי זריקת גובה י"ט שניהם אסורים ואין זה דוחק מה שאנו אומרים דזריקת משך נוח טפי מזריקת גובה י"ט וקשה טפי מזריקת גובה י"ט פחות משהו דהא כה"ג אליבא דשמואל שלשול י"ט נוח טובא מזריקת גובה י"ט וקשה טובא מזריקת גובה י"ט פחות משהו. אמנם בגמרא ערובין דע"ז משמע כפי' רש"י דקאמר התם וצריכא דאי אשמועינן כותל ה"א משום דבגובה משתמשי אינשי אלמא דה"ל לשני ג"כ בגובה או בעומק ולא שוה לארץ ממש ולדרך הכ"מ יש לדחות דודאי איירי שהו' ג"כ לשני בגובה או בעומק קצת אלא שאין בו ג"ט כשיעור לבוד או ד"ט כשיעור מקום וכל שאין בו ג' או ד"ט מקרי שוה לארץ אבל היכא שהו' בזריק' גובה ד"ט לזה אע"פ דאיכא לשני זריק' גובה י"ט שניה' אסורי' דכל זריק' גובה ד"ט לא חשוב תשמיש נחת וכן משמע בירושלמי דפרקין עלה דמשנתנו כל שגבוה י"ט למרפסת וכו' פשיטא הדא מלתא לזה בפתח ולזה בפתח שניהם אסורים מן הבית שבו שתי חצרות לזה בזריקה ולזה בשלשול שמואל אמר שלשול מותר שהיא כדרכה וזריקה אסורה שהיא שלא כדרכה רב אמר לא עשה כלום. מתניתין פליגי על רב כל שגבוה י"ט למרפסת וכו' לא לזה בזריקה ולא לזה בשלשול הוא. ומשני מתניתין בתוך ג"ט לעליונה שהיא למעלה מי"ט לתחתונה מה פליגי רב ושמואל בשוה ע"כ ומדנקיט בתוך ג"ט לעליונה משמע כדעת הכ"מ דלדרך רש"י הל"ל מתניתין מתוך י"ט לעליונה וכו'. עוד גרסינן התם בירושלמי אר"י בשם רשב"י מג' ועד ד' היא מתניתין פחות מג' אפילו יתר מי' מותר ד' אפילו פחות מי' אסור אלא אנן קיימין מג' עד ד' עכ"ל והגאון מהר"ד אב"ד דק"ק ברלין פי' דעל רוחב הסלע קאי דבפחות מג' הוא מקום פטור ושניהם מותרים בו ואם הוא ד"ט אפילו אינו גבוה י' חולק רשות לעצמו ולא נהירא דכל פחות מד"ט מקום פטור הוא וגם אין ענין כלל לחליקת רשות לעצמו כי למה לא יהי' מותר לבני החצר היכא שאין בני המרפסת אוסרים וכל הולך יושר יראה שגי' הפוכה היא וקאי אהא דתנן כל שגבוה י"ט למרפסת פחות מכאן לחצר וקאמר דאם הוא פחות מג"ט למרפסת בין בגובה בין במשך דה"ל לבוד אז אפילו הוא פחות מי"ט לחצר אפ"ה שייך למרפסת ואם הוא רחוק ד"ט ממרפסת בגובה ובמשך אז אפילו הוא גבוה י"ט הוא אף לחצר אלא דמתניתין איירי ביתר מג' ופחות מד' ממרפסת דאז יש חילוק שאם גבוה י"ט היא למרפסת ופחות מכאן לחצר וזו הגהה ברורה וסייעתא לדברי הכ"מ. ולכאורה הי' מקום לומר לדרך הכ"מ דפלוגתא דרב ושמואל אף בזריקה ושלשול פחות מי"ט וא"כ ע"כ היכא דלזה בשוה ולזה בזריקה ד"ט נמי נותנים לזה שבשוה והא דנקיט ר"נ דע"ז מלתי' בכותל וחריץ של י"ט משום דבשתי חצרות לא משכחת לי' שיהי' לזה בשוה ולשני בגובה או בעומק פחות מי"ט דא"כ החצרות פרוצות זו לזו משא"כ לזה בזריקה ולזה בשלשול שפיר משכחת לי' שיהי' ה"ט בזריקה וה"ט בשלשול ולזה נוטה לשון רבנו שלא הזכיר לעיל פ"ג זריקה ושלשול י"ט בהלכה י"ו אלא סתם ובהט"ו כתב לשון ושוה לארץ ולא כתב לשון ובפחות מי"ט לקרקע חצר שניי'. אמנם מדפריך בסוגיין הא דביני וביני אסור וכן פסק רבנו לקמן הי"ז דכל הזיזין שבעשרה תחתוני' לבני החצר ושבעשרה העליוני' לבני העליי' משמע כפי' רש"י דהזיזין שבעשרה תחתוני' חשיבי לבני החצר בפתח ולבני עליי' בשלשול ואותן שבעשרה העליוני' חשיבי לבני עלי' בפתח ולבני החצר בזריקה. וצ"ל לדעת הכ"מ דהא דזיזין שבעשרה התחתוני' לבני החצר לאו משום דחשיב לזה בפתח ולזה בשלשול אלא משום שהן בתוך אויר רשות של בני החצר והעליוני' בתוך אויר רשות של בני עליי' ומדין חלוקה נגעו בי' כדין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משא"כ בכותל שבין שתי חצרות וה"ה לתל וסלע שבתוך החצר שהוא בשותפות לבני מרפסת כמ"ש התוספות בד"ה