מרכבת המשנה (חעלמא) - א קצט

לא חשיב דרך אויר לבני מרפסת אמאי גג הסמוך לר"ה חשיב דרך אויר ויש לחלק דכיון שיש בין הגג לקרקע ר"ה כדמיון חריץ רחב ד' ועמוק מי' חשיב החריץ הזה כמו מחיצה מבדלת בין הגג לר"ה גבוה י' ואין כח לבני ר"ה לאסור למעלה מי' והבוחר יבחר. ועיין מ"ש לעיל פט"ו מה"ש ה"ט דאיירי כאן רבנו בבור שאיננו ד' על ד' ולפ"ז ניחא בפשיטות דגוף הבור איננו נאסר שאיננו רשות חשוב (ולא דמי לכותל שבין שתי חצרות פחות מד' דס"ל לרב אויר שתי רשויות וכו' דהתם גוף הכותל ואוירו משותף כנ"ל) ובהכי ניחא בפשיטות הך דתל ומרפסת דהתם גוף התל נאסר אבל הכא אין גוף הבור נאסר וגם האויר של כל השביל שרחב ד' איננו נאסר דאין אדם אוסר דרך אויר ולפ"ז ה"ה הך דגג הסמוך לר"ה אין בכח בני ר"ה לאסור את הגג שיש חריץ ביניהם כנ"ל וגם איננו שלהם וכן בהך דגזוזטראות אלא דסד"א שהאויר נאסר ע"ש שכתבתי פנים מסבירות לדרך זה ועיין לקמן פ"ד הכ"ו

הכ"ד חצר קטנה וכו' עמ"ש בזה פי"ז מה"ש ה"ו והכ"ב באריכות

הכ"ה ואע"פ שנתוספו הדיורין וכו' עיין בלח"מ שנדחק ולענ"ד פשוט דהא דתניא בערובין ד"ע ע"ב זה הכלל וכו' חוץ ממבטל רשות האי חוץ קאי בין ארישא ובין אסיפא דאף בבבא דרישא הרי שביטל רשות בתחלת שבת וחזר והחזיק בו לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה וא"כ לפי מאי דמסיק חוץ מתורת ביטולי רשות דהיינו יורש ומחזיק בנכסי הגר שדינו כיורש נמי כי היכי דלא אמרינן הואיל ונאסרה נאסרה לא אמרינן נמי הואיל והותרה למקצת שבת הותרה וזה ברור. ומ"ש בהשגות דלעצמה לא צריכא למימר דעת השגות כדעת הרשב"א וכן הוא דעת התוספות בשבת דק"א ע"ב בד"ה נפסקו נאסרו ע"ש דס"ל דליכא לפרש דהרבותא היא אע"פ שהעירוב מונח בחצר אחר' וא"א לחצר שנייה ליטלו דהא משנה שלמה היא בעירובין דל"ד נפל עליו גל או נשרף משחשכה ה"ז עירוב ולא גרע מה שהעירוב בחצר אחרת מנפל עליו גל בשבת והאיך ס"ד כלל לפרש דרבה דקבעי עירב דרך הפתח ודרך החלון ונסתמו מספקא לי' אי תשתרי כ"א בפני עצמה ולזה נתכוון הראב"ד במ"ש דלעצמה לא צריכה למימר. ולדרך רבנו צ"ל דנסתם הפתח גרע מנשרף ונאבד דסד"א הואיל שנתבטל העירוב לכלם נתבטל גם למקצתם למפרע א"נ כשא' מבני החצר זיכה לכלן משלו דכשנסתם הפתח לא מהני זכייתו למפרע ומשכחת נמי נפקא מינה כשיש ב' בתים פתוחים זה לזה בין החצרות כדלקמן פ"ד ה"ו דכל זמן שלא נסתם הפתח הוה להו בית שער ופטורים מלערב ונמצא כשנסתם לא ה"ל תורת בית שער למפרע והם אוסרים על כל חצר מהחצרות כיון שלא נתנו חלק בעירוב וקמ"ל דאפ"ה כיון דהותרה הותרה ופי' זו לזו מלשון אין מקיפין ב' חביות אלא מוקפות מחיצה כמ"ש רבנו בפי' המשנה מוקפות הוא שיקיף ביניהם כלום מחיצה מיריעות וכיוצא בהן עכ"ל פי' ואין ההיקף מחובר וקשור מוקפות דגבי ספינות לדרך רבנו דלא כפי' רש"י סמוכים דאפילו כחוט הסרבל הוה קשר כמסקנת הש"ס אלא שהאויר שבין הספינות מוקף בשתי יריעות שנמצא כשזורק מספינה לספינה זורק דרך רה"י ומקום מוקף ואפ"ה אסורים הואיל שנפסקו ואינו יכול להשתמש מזו לזו דרך פתח אלא ע"י זריקת משך וא"כ ה"ה נמי בנסתם הפתח והחלון שאינם יכולים להשתמש מחצר זו לחצר זו בפתח אלא דרך זריקת גובה נאסרו לטלטל מזו לזו ובזה מתורץ מה שנדחק הלח"מ. ומ"ש ה"ה וכן חולקין עליו בדין המזיד עיין בתוספות שבת דק"א ע"ב ד"ה כי איתמר דר"נ וכו' ודעת רבנו כפי' רש"י. ומ"ש רבנו או שעשה עכו"ם לדעתן ר"ל בשביל עצמן וזה נלמד מדין עשה עכו"ם כבש לירד בו יורד אחריו ישראל שבת דקכ"ב ועיין עירובין דכ"ה ע"א סליק פ"ג מה' עירובין פרק ד מה' עירובין

ה"ח עד שיהי' לו וכו' עיין מ"ש פ"א מה' ערובין הי"ו

ה"ט עשרה בתים וכו' עיין ג"כ לעיל פ"א הי"ו מ"ש שם

ה"י ב' חצרות וכו' עיין בתוספות ד"ה אמצעי וכו' ונראה דאין זה דעת רבנו וכן מסתבר דאי ס"ד דכלהו הוו בית שער א"כ כשנתנו עירובן באמצעי' כיון דהוה בית שער לא קנו עירוב ודוחק לומר דהכל תלוי בהילוך זה בשעת העירוב. ואולי דהתוספות מפרשים היכא שמערבין שני החצרות יחד דאז שפיר הוו כלהו בית שער ורבנו איירי היכא שעירבה כל חצר לעצמה והניחו בתוך האמצעית דהילכך לא הוה האמצעית בית שער (וכגון שהניחו בשני כלים) ואפ"ה האמצעי' מותרת עם שניהם כדין ג' חצרות שעירבה האמצעי' עם שתיהן דלקמן הכ"ג

הי"ב א' מבני החצר וכו' בתוספת' פ"ה דעירובין הגוסס אע"פ שאינו יכול לחיות ה"ז אוסר קטן אע"פ שאינו יכול לאכול כזית ה"ז אוסר. קסדור הבא לעיר עד ל' יום ה"ז אוסר מיד אימתי בזמן שייחדו לי' בית דירה לא ייחדו לו בית דירה או שאין עמהן דיורין בחצר אינו אוסר אכסנאי לעולם אינו אוסר ע"כ ועיין לעיל ה"ו במ"מ

הי"ג א' מבני החצר וכו' עיין במ"מ שכתב וכן נראה דשבת הואיל והותרה הותרה ולא נהירא לי כמ"ש לעיל פ"ג הכ"ה

הי"ד בעל החצר וכו' עיין בלח"מ מה שהקשה על ה"ה ובאמת לק"מ דכל דבר הניטל בשבת לא חשיב תפיסת יד כלל אע"פ שעדיין לא הוציאו ולא שייך הואיל והותרה וכו' מיהו בלא"ה אין דברי ה"ה נראים בדין נמלך כמ"ש לעיל הי"ג ובפ"ג הכ"ה

הי"ו כיצד הסלע או תל וכו' עיין בכ"מ שהעלה מדקדוק לשון רבנו ולשון המשנה דתל וסלע שאינם גבוהים עשרה מקרקע החצר והם רחוקים ד"ט ממרפסת אוסרים