מרכבת המשנה (חעלמא) - א קצה
Mirkevet Ha-Mishneh (Chelma) part 1 195 · מרכבת המשנה (חעלמא) - א · free full Hebrew text
Open in the reader →כפי ציור הרש"ל כיון דמפרש שיש אויר ר"ה מפולש בין הבתים לחורבות הסמוכו' והיינו הא דקאמר ע"י זריקה לרבותא כנ"ל ליכא לפרש דהאמצעית דבוקה לבתים דלא חשיב דרך אויר כפרש"י ומש"ה שניהם אסורי' דא"כ לא הוי האויר שבין הסמוכות לבתים מפולש אלא כעין קרן זוית הסמוכה לר"ה עיין פי"ד מה"ש ה"ד ובכרמלית דרבנן פשיטא דלא גזרינן דלמא מיגנדר א"נ דהרז"ה מפרש דרך אויר כפי' רבנו ירוחם ומש"ה ניחא בפשיטות הא דלא מפרש כציור הרש"ל דאפילו אם היה אויר בין הבתים לחורב' האמצעית היו שניהם מותרים לזרוק לה כיון דהוה זה כנגד זה לא שייך דלמא מיגנדר וכן אפילו האמצעית דבוקה לבתים שרי דאינם אוסרים זע"ז דרך חלונות ושמעינן מיהות מדזה משתמש בסמוכה לו אלמא דאין חברו אוסר עליו דרך אויר והא דאין השני משתמש בסמוכה לזה לאו משום דזה אוסר עליו דרך אויר אלא משום דין חלוקה כנ"ל לדרך רבנו ירוחם א"נ דכיון שיש הפסק חורבה בין השני לסמוכה לזה וגם יש אויר ר"ה ביניהם שייך נמי דלמא מיגנדר ואסור לשני להשתמש בה בשבת והיינו מה שכתב הרז"ה דאע"ג שמשתמש בה בחול (פי' דבשבת אסורים משום דלמא מיגנדר) וסד"א דהואיל שמשתמש בה בחול יאסור עליו בשבת א"ו דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר כיון שאף בחול אינם משתמשין אלא ע"י אויר עיין לקמן הכ"ג מ"ש בסתירת סברא זו שהיא סברת הב"ח שהבאתי לקמן הכ"ג ובערוך ערך חצב כ' וז"ל כחצובה דעבידין כמין כי יונית (פי' שצורתה כזה X) והאמצעית היא בין שתי חצרות ושתים החיצונות נמשכות ויוצאות חוץ לחצרות. ואין משתמשות החצרות הללו בתוך שתי חורבות הללו אלא ע"י זריקה מיהו זריקה מן החצר אל החורבה תבא מלמעלה למטה וזריקה מן החורבה אל החצר תבא ממטה למעלה לפיכך זריקה של חצר היא בנחת וקרובה לשלשול לפיכך נותנים לה וזריקה של חורבה בקושי היא ע"כ והדברים כבדים וקשה טובא להולמן. ונ"ל דראש דבריו הוא פי' כחצובה ואח"כ מה שמסיים ואין משתמשי' החצרות וכו' הוא פירוש למה שאמרו בגמ' והא מר הוא דאמר וכו' דפרש"י דחוק קצת דמדמה מה שהסמוכה רחוקה מבית זה טפי מזה לזה בשלשול ולזה בזריקה ובעל הערוך מפרש כפשוטו דחורבה עמוקה כמשמעות התוספת' הנ"ל וקס"ד דר"א דקיימי כשורה והוקשה לי' אמאי האמצעית אסורה דהא אין אדם אוסר על חברו דרך אויר בשלמא למ"ד אדם אוסר על חברו דרך אויר ניחא דהילכך הסמוכ' נותנין לזה שבנחת והאמצעית אסורה לשניהם אלא לרב מאי טעמא האמצעית אסורה אלא קס"ד דרב דחורבה הסמוכה שמשתמשין בה בני הבית יש לה דין חצר ממש והילכך ב' החורבות הסמוכות אוסרי' ממש על החורבה האמצעית שהיא סמוכה להם אבל אין בכח הבתים לאסור החורב' האמצעית דה"ל דרך אויר שהרי עכ"פ החורב' הסמוכה רחבה ד"ט כשיעור רשות יחיד נמצא בין הבית לחורבה האמצעית ד"ט ולזה הוקשה לי' לר"א אף הסמוכה נמי תיתסר דהחורבה האמצעית נמי יהי' לה דין חצר ותאסור על הסמוכה מאי אמרת שתשמיש הבית בסמוכה היא בשלשול ותשמיש האמצעית בסמוכה היא בזריקה ושלשול ר"ל בזריקת גובה ושלשול דכל חורבה היא כעין חפירה בקרקע כנ"ל והא מר הוא דאמר לזה בזריקה וכו' ובהכי ניחא מה שדחוק לפרש"י דמאי פסקא דר"א דס"ל לרב אדם אוסר על חברו דרך אויר ומש"ה האמצעית אסורה ולזה הקשה דהסמוכה נמי תיתסר מה שהוא הפך האמת וה"ל לר"א לאחוז הקושי' איפכא דכיון שהסמוכה מותרת מכלל דאין אדם אוסר דרך אויר אי הכי האמצעית אמאי אסורה ולפי' הערוך ניחא דודאי ידע ר"א דאין אדם אוסר דרך אויר ואפ"ה ידע טעם לאיסור האמצעית וקשי' לי' טעם היתר הסמוכות ולזה משני דקיימי כחצובה ולא ניחא לי' לבעל הערוך כציור הרש"ל דאכתי תאסור סמוכה זו על סמוכה זו אלא מפרש כמין כי יוני כזה חח שנמצא בין הבית וחורבה הסמוכה שלו ליכא ד"ט ח. ולחורבה השני' יש יותר מד"ט שהרי האמצעית מפסק' ב ב והחורבה האמצעית היא בתוך ד"ט לשני הבתים ולפ"ז מפרש בעל הערוך ענין דרך אויר כפרש"י. ועתה נבא לבאר דברי רבנו דלפמ"ש לקמן הכ"ג מוכרח דרבנו איננו מפרש איסור דרך אויר כפרש"י אלא כדרך רבנו ירוחם דכל תשמיש גרוע דרך חלונות חשוב דרך אויר ואין אדם אוסר על חברו אלא בתשמיש חשוב דרך פתחים ולפ"ז קשה דהאיך כתב רבנו כאן דאם שניהם יכולים להשתמש בחורבה דרך אויר דהיינו ע"י זריקה אוסרים זע"ז גם ענין מה שסיים רבנו ואין השני יכול לזרוק לה מפני שהיא עמוקה ממנו איננו מובן כוונתו. ומ"ש הלח"מ בביאור דברי רבנו דברישא איירי כגון שגג החורבה תוך י"ט לחלונות ושניהם משתמשים בכל משך הגג ע"י זריקת משך הילכך אוסרים זע"ז אבל אם הי' תשמישו לזה בנחת בשלשול פחות מי"ט וחלון השני גבוה מחלון זה דה"ל לזה בפתח ולזה בשלשול נותנים לזה שהיא לו בנחת והא דלא אחז רבנו הך חלוקה דלזה בפתח ולזה בזריקת גובה פשוט הוא דלא משכחת לי' זריקת גובה כיון שהחורבה דבוקה לבתים נמצא נסתם החלון זהו תורף כוונת הלח"מ ולא נהירא כלל דלפ"ז אין הבנה להמשך הסוגי' כלל ועיני כל מעיין רואות שדברי רבנו הללו הולכין על דרך הגמרא וצריך לבאר הסוגיא ע"פ דבריו הללו ולמה לא הזכיר רבנו ענין כחצובה הנזכר בגמרא. לכן נ"ל פשוט בביאור פשטות לשון רבנו על דרך הגמרא לפי מה דמסיק דקיימי כחצובה ובבא דרישא הוא דין חורבה האמצעית ששניהם יכולים לזרוק לה ושניהם אסורים ובבא דסיפא הוא דין כל אחת ואחת מחורבות הסמוכות שהאחד יכול לזרוק לה אין השני יכול לזרוק לה מפני שהיא עמוקה ממנו. ובתחלה צריך לגול מעל פי הביאור האבן הגדולה דאע"פ דגבי בור שבשביל דלקמן הכ"ג חשיב תשמיש גרוע דרך אויר היינו משום דהתם ה"ל לכ"א מבני החצרות בזריקה ושלשול משא"כ הכא בחלונות הבתים כיון דבית כמאן דמלי דמי כנ"ל ה"ב לא חשיב תשמיש גרוע דה"ל לבני הבתים בשלשול גרידא ולא מקרי דרך אויר (והיינו דקמדחה בגמרא אהא דקמייתי סייעתא מהך דב' גזוזטראות דלמא התם טעמא דרב משום דכל היכי דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול וכו' פי' אבל היכא דלתרווייהו בזריקה ושלשול דתשמיש שניהם שוה אימא