מרכבת המשנה (חעלמא) - א קצג

בני עליי' ניחא אע"ג דלא הוה בפתח גמור לבני החצר וכן ברייתא דזיזין שבדף פ"ד דזיז שלמטה מי' לבני החצר אע"ג דלא הוה בפתח ממש עיין לקמן פ"ד הי"ו שבארתי שם דכל דבר שהוא בתוך רשות בני החצר בתוך י"ט ואיננו בתוך י"ט לעליי' שאני דחורבה מחזיר לבעלים משא"כ בכותל שבין שתי חצירות ע"ש ועיין פ"ד הי"ח ושם ה"ד

הי"ו הי' הכותל וכו' בדין לזה בשלשול ולזה בזריקה פסק רבנו כרב והיכא דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול נראה לכאורה מלשון רבנו לקמן הי"ז דנותנים לזה שבזריקה ועיין לקמן פ"ד הי"ח והכ"ד. וראיתי לבעל המאור שכתב וז"ל לזה בשלשול ולזה בזריקה פלוגתא דרב ושמואל וקיי"ל כרב באיסורי ואית דבעי מימר דהלכתא כשמואל מדאמר רבה דפ"ח ומותבינן אשמעתין וכן ב' גזוזטראות וכו' ואי אמרת יש דין גזל בשבת כלומר וצריך השבה אמאי שתיהם אסורים דקס"ד בבאין בני התחתונה למלאו' בע"כ והדין סברא דרב אדא בר אהבה דמתרץ לה אליבא דשמואל ומדמוקמינן לה בסוף פרקין כוותי' אלמא דהלכתא כוותי' דשמואל. ולא מכרעא הדא מלתא דהא אמרינן לקמן בשמעתין דהכא דכל לזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול אף רב מודה דנותנים אותו לזה שבשלשול הילכך איתא לשנויי' דרב אדא אף אליבא דרב עכ"ל ואין דבריו מוכרחים לפסוק מיהות דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול נותנים לזה שבשלשול די"ל דשנויי' דרב אדא אזיל לפי המסקנא דהתם בנשתתפו מש"ה ניחא לרב דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול שניהם אסורים אלא לשמואל קשה ומוקי' בבאין למלאו' דה"ל לתרווייהו בשלשול. ולקמן הוקשה לי' בפשיטות דנהי דלזה בזריקה ולזה בזריקה ושלשול שניהם אסורים לרב אכתי אמאי יאסור רשות שאינו שלו. ונראה כוונת בעל המאור משום דבודאי בלא מילתי' דרבה פסיקא לי' להש"ס דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כמו פתח שבין שתי חצרות דרצו מערבין שנים וכמו כותלי רה"י שאין בני ר"ה אוסרים אע"ג דה"ל לתרווייהו בזריקה אלא דעיקר מילתי' דרבה דהיכא דמחזיק בע"כ בחורבת חברו אפ"ה אינו אוסר והיינו דקאמר ומותבינן אשמעתין דוקא לפי אקומתא דרב אדא. וגם זה אין הכרע דא"כ שפיר י"ל דאע"ג דס"ל לרב דלזה בזריקה ולזה בשלשול וזריקה שניהם אסורים מ"מ לפי מה דס"ד דלא איירי בנשתתפו קס"ד דבהכרח אית לי' איקומתא דרב אדא בבאין בני התחתונה למלאו' ולהחזיק בגזל דאל"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ מוכח דיש דין גזל בשבת. והא דאמרן בשמעתין דפ"ה דלמא שאני הכא כיון דלזה בזריקה ושלשול וכו' אליבא דרב דרך דחיי' איתמר וכמ"ש התוספות בד"ה בור ועיין לקמן הי"ז ולקמן פ"ד הי"ח והכ"ד

הי"ז שביניהם חורבה וכו' פשטות לשון רבנו קשה ההבנה וקשה ליישבו על דרך הגמרא ולהיות שבסוגי' זו רבו השיטות לכן צריך אני להרחיב הביאור. בגמרא מי סברת דקיימי כשורה לא דקיימי כחצובה עיין פרש"י וציור הרש"ל. ובב"ח סי' שע"ו הביא דעת רבנו ירוחם שכתב וז"ל כחצובה כגון שהב' בתים עומדים בצד א' ר"ל ברוח אחד וכל אחת חורבה אצלה והאמצעית כנגד שתיהן בענין שתשמיש שני הבתים שוה באמצעות כי כל כך בקושי או בנחת לזה כמו לזה אבל אם הי' כשורה כלומר שהיו הבתים זה כנגד זה והג' חורבו' באמצע שתיהן מאחר שכל בית משתמש לפעמים בזריקה עם החורבה שכנגדו סמוך לבית חברו כלן אסורים כי כבר אמרנו לזה בזריקה ולזה בשלשול שניהם אסורים ע"כ ומפרש הב"ח דעתו כזה שעומדים $ציור בספר$ כשורה חורבה ושני בתים וחורבה וכנגד הבתים חורבה האמצעית ע"ש. וקשה טובא דבשלמא לפי ציור הרש"ל לדרך רש"י ניחא הא דמייתי בגמרא ראי' ממלתא דרב דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר דמוכח כן מדזה משתמש בסמוך שלו ואין חברו אוסר עליו דרך אויר משא"כ לפי ציור הזה כיון שאי אפשר לחברו להשתמש כלל בחורבה שבצדו דהבית שלו מפסיק א"כ האיך מוכח דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר. ויש ליישב דמעיקרא מייתי בעל הש"ס ראי' מהך דשתי גזוזטראות דאין אדם אוסר דרך אויר וקדחה דלמא התם טעמא דרב משום דכל היכי דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול וכו' ולזה מייתי מהך דרב דקס"ד דר"א דקיימי כשורה וכיון דהאמצעית אסורה מכלל דאדם אוסר על חברו דרך אויר ולזה הקשה דהסמוכה נמי תיתסר אע"פ שהיא לזה בשלשול גרידא ולזה בזריקת משך ושלשול והא מר הוא דאמר וכו' וא"כ כיון דס"ל לרב דלזה בזריקת משך ושלשול ולזה בשלשול שניהם אסורים מדקיבל רב תשובתו של ר"א ה"ה היכא דלזה בזריקת גובה ושלשול ולזה בשלשול אוסרי' זע"ז ומוכרח דטעמי' דרב בהך דב' גזוזטראות משום דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר וממילא נמי מש"ה אוקים רב בדקיימי כחצובה דאי בדקיימי כשורה אמאי האמצעית אסורה דהוה דרך אויר. אמנם בודאי לא כיון הב"ח יפה בדעת רבנו ירוחם דכיון ששני הבתים דבוקים זה לזה למה לי' לרב לצייר דקיימי כחצובה ה"ל לצייר דקיימי החורבות כשורה בצד הבתים שנמצא האמצעית דבוקה לב' הבתים $ציור בספר$ והסמוכה לזה ה"ל לשני דרך אויר ומדלא אוקי' כה"ג ע"כ היינו לפי שאין משמעות לשון ב' בתים וביניהם ג' חורבו' סובל זה שהרי החורבו' בצד הבתים ולא ביניהם ומשום האי טעמא כ"ש דלא מתוקמא כציור הב"ח שא"א להעמיס בלשון וביניהם ג' חורבות דאין החורבות בין הבתים אלא הבתים בין החורבות. אמנם נ"ל לבאר כוונת רבנו ירוחם לפמ"ש נתיב י"ב חלק י"ז וז"ל בור שבין שתי חצרות כגון שיש בין שתי כתלי חצרות מבוי קטן ואין שם דיורין והוא מצדן או מאחריהן ויש חלון בכותל כ"א מהחצרות לאותו מבוי קטן ויש בור באותו המבוי בין שני כתלי חצרות מופלג מכ"א מהכתלים ד"ט כל א' מבני החצרות יכול למלאות ולדלות דרך החלון מאותו בור כי אין אדם אוסר על חברו דרך אויר כי אין שום א' מהחצרות משתמש באותו מבוי קטן אלא דרך אויר כשיוציא הכלי דרך חלונו כך פשוט בעירובין פ' כיצד ורש"י פירש דוקא מופלג ד"ט וכו' אבל סמוך וכו' רשות ב' החצרות שולטות בו והוה כמו בור בין שתי חצרות ע"כ. ומדכתב ורש"י פירש וכו' מכלל דאיהו