מרכבת המשנה (חעלמא) - א קצ

דמערבין בחצר בפת ומותרים כאן וכאן היינו אליבא מ"ד בפת פליגי וס"ל לר"מ דבעינן שיערבו שני פעמים פעם א' להתיר החצרות ופעם א' לשתף המבוי דאליבי' הך מ"ד אין קושיו' התוס' מוכרחת דשפיר י"ל דעכ"פ בעינן שתי עירובין לר"מ ובחדא לא סגי בין שתכנה לו שם שיתוף או שם עירוב ואליבא דהך מ"ד אזדא שיקלא וטיריא דלקמן דע"ג ע"ב דקאמר רישא וסיפא ר"מ וכו' ובפתוחות זו לזו ועירבו לחצרות זו עם זו אבל רבנו פסק כמ"ד בפת לא פליגי דלא גרסינן פתוחות כלל דאילו עירבו זה עם זה דכ"ע לא פליגי דמהני אלא המשנה מתפרשת בעירבו כ"א לעצמה וכמו שפרש"י אליבא דרב ופלוגתא דר"מ ורבנן נמי בעירבו החצרות לעצמן ופליגי בשיתוף גרידא עיין דע"ג ע"ב בתוס' ד"ה כל שיתוף וכו' ובמהרש"א דלפמ"ש לא מתוקם פלוגתא דר"מ ורבנן בעירבו דרך חלונות וסולמות להך מ"ד דבפת לא פליגי ובהכי ניחא הא דהשמיט רבנו דין עירבו חצרות דרך פתחים דלפי מה דקיי"ל בפת לא פליגי שיתוף הוא כנ"ל ומש"ה לא נקיט רבנו לקמן פ"ה ה"ג פתוחות וניחא נמי הא דהשמיט רבנו דין חצרות פתוחות לענין שאין המבוי ניתר בלחי וקורה דס"ל לרבנו כדעת הרא"ש בשם הר"מ הנ"ל דלא קיי"ל כרב לענין זה דמשום דפתיחי אהדדי חשיבי כחצר א' אלא דרבנו לא תני פתוחות כרב ולא מטעמי' אלא משום דפסק כמ"ד בפת לא פליגי והא דלא משני בגמרא דמש"ה לא תני רב פתוחות משום דס"ל בפת לא פליגי משום דבהדיא קאמר רב גידל משמי' דרב דה"ק מערבין בחצרות בפת ומותרין כאן וכאן וכמ"ד בפת פליגי ולפ"ז נראה דרבנו פסק כמ"ד בפת לא פליגי דאליבי' מתרצא הברייתא שלא בדוחק וביין פליגי וקיי"ל כר' מאיר ודלא כר' יוחנן דאמר נהגו כר"מ ואוריי' לא מורינן דאפשר אף ר' יוחנן לא קאמר אלא אי תימא דפליגי בפת. ולפ"ז נסתר הא דאמרן לעיל דמש"ה נקיט חלונות דפתוחות ממש לא חשיב בתים וחצרות דאע"ג דרב לטעמי' דס"ל הכי וס"ל כמ"ד בפת פליגי כנ"ל. מ"מ רבנו דלא ס"ל כרב ה"ל למנקט פתחים. מיהו יש מקום לומר דאף למ"ד בפת פליגי מ"מ לא פליג על הברייתא שבירושלמי דודאי עירוב החצרות הפתוחות זו לזו מהני לטלטל במבוי כי היכי דמהני עירוב הבתים דרך חלונות לענין החצר ולפ"ז לר"מ היכא דעירבו בחצרות זה עם זה ולא עירבה כל חצר לעצמה לא מהני לטלטל בחצר דשיתוף הוא ולא עירוב ואנן קיי"ל כר' יוחנן דס"ל נהגו העם כר"מ ולכתחלה אין מורין ואי עביד לא מחינן והיינו מ"ש רבנו אם נשתתפו וכו' ומדלא כ' רבנו ואין מערבין אלא כ' ואין צריך לערב משמע שהרשות בידם לערב ולברך ולא הוה ברכה לבטלה משום דאף על גב דלכתחלה אין מורין לערב מ"מ אי עביד לא מחינן וכו' אמנם לרבנן נמי אם עירבו חצרות זה עם זה שיתוף הוא ולא שייך בזה לומר או מערבין או משתתפין דזה וזה שיתוף הוא אלא מערבין דקאמרו רבנן היינו שמערבין כל חצר לעצמן והא דאמר רב גידל אמר רב או מערבין ומותרים כאן וכאן היינו שבני אותו החצר שעירבו מותרין אף במבוי מצד עצמן שאינם אוסרים זה על זה במבוי ומש"ה נקיט או מערבין בחצר בלשון יחיד ומשכחת לה כגון שאין חצר אחר במבוי אלא אותו חצר והכשירוה בפסין או בצו"הפ דאפ"ה לר"מ בעי עירוב ושיתוף חדא להתיר בחצר וחדא במבוי ולרבנן בחדא סגי וה"ה נמי במבוי שהכשירו בלחי וקורה וכגון שביטלו שארי חצרות רשותם לאותו החצר ס"ל לרבנן דהעירוב מתיר אף לענין מבוי. ולפ"ז הא דאמרן לקמן רישא וסיפא ר"מ משום דס"ד דע"כ הא דתנן פתוחות לאו למימרא שחמשתן פתוחות למבוי ופתוחות זו לזו דא"כ ממ"נ אם עירבו בחצרות זו עם זו ולא עירבו לעצמן ה"ל שיתוף ואמאי מותרים בחצרות ואסורים במבוי ואם עירבו גם לעצמן הרי יש כאן עירוב ושיתוף ומותרים אף במבוי ואי בשעירבו חצרות רק כ"א בפני עצמה א"כ למאי הלכתא נקיט פתוחות אלא ודאי דמתניתין מתוקמא בחמש חצרות פתוחות זו לזו דהיינו זו לפנים מזו ופתוחות למבוי בראש החיצונה הילכך נקיט דאם עירבה כל אחת לעצמה מותרים כ"א מהם בחצר שלהם דרגל המותרת במקומה איננה אוסרת שלא במקומה וכלם אסורים במבוי אע"ג דאין בני הפנימיות יכולים להשתמש במבוי שאינם יכולים לעבור דרך החצר החיצונה והוה פתחיהם כסתום לגבי' מבוי מ"מ אף בני החצר החיצונה אסורים במבוי כר"מ דבעינן עירוב ושיתוף וכה"ג בשכח א' מהם ולא נשתתף במבוי אסורים אף בני החיצונה במבוי וכר"מ. ומש"ה לא תני רב פתוחות משום דלפי מה דס"ד לא משכחת שיתוף בכה"ג כיון שא"א להוציא דרך פתח למבוי (משא"כ בחצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות כל א' מהן למבוי דאפשר להוציא דרך פתחים למבוי חשיב שיתוף אפילו נשתתפו דרך פתחים שביניהם) ולבסוף מסיק משום דכה"ג לא חשיב בתים וחצרות פתוחים לתוכה אבל בחמש חצרות שפתוחות כ"א למבוי ופתוחות זו לזו מודה רב דלא חשיבי כחצר א' משום דפתיחי אהדדי ומש"ה שפיר השמיט רבנו דין חצרות פתוחות זו לזו דזה נלמד ממ"ש דבעינן בתים וחצרות וגם ניחא הא דהשמיט רבנו דין עירבו חצרות זו עם זו דודאי כה"ג שיתוף הוא. ולפ"ז בנדון דידן נקיט חלונות משום דדרך פתחים נעשים כיחיד במקום עכו"ם וכחצר אחד חשיב א"נ דאיירי בחצרות שבכל א' מהן דר יחיד ורוצים כלם לבטל רשותם במבוי לגבי חד מינייהו אלא שרצונם להשתמש בכל החצרות ומש"ה מערבין דרך חלונות ומסתלקין מן המבוי שנמצא פתחיהם למבוי כסתום דמי ונמצא אין כאן אלא פתח אותו יחיד שנטל רשות וה"ל יחיד במקום עכו"ם משא"כ אלו הי' מערבין דרך פתחים שביניהם ה"ל הכל כחצר א' וא"א לעשות יחיד במקום עכו"ם ואביי לשיטתו דס"ל בעובדא דלחמן בר ריסתק דס"ג ע"ב דעושין יחיד במקום עכו"ם מהדר לאוקים רק במבוי ומשום בתים וחצרות ואנן קיי"ל כדמסיק דאין עושין וכו' ואפילו בחצר וכרבא דפליג התם ע"ש ושיטה זו דלא כדעת התוספות הנ"ל אלא דישראלים הדרים בחצר אוסר עלייהו העכו"ם במבוי דמלתא דשכיחא הוא ומש"ה לא מתוקמא דרך פתחים דאז אוסר החצר כיון שכלם מותרים בחצר ה"ל רבים והבן זה. (והרי"ף גריס בהדיא דאסור לעשות רשות יחיד במקום עכו"ם ע"ש). ועיין מ"ש לעיל פי"ז מה"ש ה"ח ולקמן פ"ה הט"ו:

סליק פ"ב מח' עירובין