מרכבת המשנה (חעלמא) - א קפז

גרידא דאז אסור לו להוציא מביתו לחצר לכתחלה ושייך בזה שוגג ומזיד וזה ברור בכוונת רבנו

ה"ג בטלו אלו המערבין וכו' פירוש אם בטלו רשות קצר או סתם הוא מותר מביתו לחצר והן אסורים מכל הבתים לחצר ואם ביטלו רשות ביתם בהדיא אז הוא מותר אף בביתם ועיין לקמן ה"ד

ה"ד אחד שעירב וכו' עיין בהשגות ונ"ל ליישב דברי רבנו דהוקשה ליה קושיי' התוספות בד"ה בעא מיני' וכו' ולזה מפרש רבנו דיש חילוק בין הנושאי' דפלוגתא דר"א ורבנן בס"פ עושין פסין היינו היכא שמבטל זה שלא עירב את רשותו סתם דר"א ס"ל המבטל בעין יפה מבטל וה"ל כאלו מבטל לכל א' וחכמים ס"ל דבעינן שיפרש שמבטל לכל א' וא' ואם לא פירש כלן אסורין דאמרינן לגבי' כל חד וחד אימא לזה לא ביטל וקיי"ל כרבנן וכמ"ש רבנו לעיל ה"ב. ופלוגתא דאביי ורבה בענין אחר דאביי ס"ל דאין צריך לבטל לכל א' וא' אלא דהיכא דביטל לאחד מהם אז אעפ"י שכלן אסורי' מחמת שחלק זה שלא עירב אוסר עליהם מ"מ זה האחד שעירב שנטל רשות מזה שלא עירב מותר לטלטל בכל החצר כיון שאותן שלא עירבו ביטלו רשותם אליו ואינם אוסרים עליו וגם אלו שעירבו אין רשותם אוסר עליו כיון שעירבו ויש לו כח ברשותם הילכך הוא מותר וכלם אסורים. ורבה פליג וס"ל דכיון שאין עירוב בין רשויות הנך שעירבו ובין רשות זה שלא עירב שביטל רשותו הילכך אוסרים הרשויו' זה על זה ומש"ה אפילו האחד מן המערבים שנטל רשות אסור לטלטל עד שיבטל רשות לכל אחד ואחד. ובהכי ניחא דעת רבנו דפסק כאביי ומש"ה כתב דהאחד שלא עירב מבטל רשות לאחד שעירב שיהי' אותו האיש שעירב מותר בכל החצר כיון שאין לו אדם שאוסר עליו דעם הנך עירב וזה ביטל רשותו נגדו ודקדק רבנו בלשונו לכתוב האחד שלא עירב בה' הידיעה להורות דדוקא כשרק אחד מהן לא עירב משא"כ אם יש שנים שלא עירבו לא מהני אם יבטל אחד מהן רשותו לאחד מן המערבין וזה פשוט ומיהו א' מן המערבין אינו יכול לבטל רשות לאחד שלא עירב אפילו אליבא דאביי ולא אמרינן דיש כח בידו לבטל זכות העירוב שלו לגבי' זה שלא עירב ויהי' זה שלא עירב מותר בכל החצר כיון שאין רשות אוסר עליו דזכות רשויות הנך שעירבו ביטלו כנגדו והטעם דנהי דיש כח ביד האדם לבטל רשותו אין כח בידו לבטל זכות העירוב שיש לו ברשויות אחרים דיש לומר דהנך אחרים לגבי' דידי' עירבו עמו והוא נוח להם והשני קשה להם ואינם רוצים לערב עמו והבן זה. ופסק רבנו כאביי אע"ג דמלתא דאביי קם בקושי' מ"מ הלכתא כוותי' כיון דלא איתותב בתיובתא כידוע ליודעי דרכי הפסק וכן בעל הש"ס מהדר לשנויי כלה ברייתא אליבא דאביי אחרי דקם בקושי' ותו דלפי מה דמסיק דהך בבא דשנים שלא עירבו נותנים רשותם לשנים שעירבו קמ"ל אליבא דאביי דלא גזרינן דלמא אתי לבטולי להו א"כ לא מתנייא שנים שלא עירבו נותנים רשות לאחד שעירב או לאחד שלא עירב די"ל דזה רבותא טפי דאפילו שנים שלא עירבו נותנים רשות לשנים שעירבו אע"ג דשנים בשנים מיחלף טפי וסד"א למגזר שמא יבטלו שנים שעירבו לגבי שנים שלא עירבו וכ"ש דשנים שעירבו מבטלין רשות לאחד שעירב דליכא למגזר בתר איפכא ותו דאחד שעירב פשיטא דאינו יכול לבטל כח השותפות שלו דהראשון נוח לו והשני קשה הימנו משא"כ כשמבטלין שניהם שעירבו שייך למגזר טפי כנ"ל והילכך הלכתא כאביי כדרך הפוסקים לפסוק כמ"ד דקם בקושי' ולתרץ הקושי'. ותו דהלכה כמאן דמיקל בעירוב ועיין במגדל עז שבמקום הזה דבריו נכונים ויש להעמיס דברינו בכוונתו וזה ברור. ודע דהנה בברייתא נקיט או לא' שלא עירב ומפרש בגמרא דקמ"ל דלא קנסינן להו כדי שלא תשתכח תורת עירוב ורבנו השמיטו וזה נלמד ממ"ש רבנו לקמן ה"ה בדין שנים שרויים בחצר ולא עירבו דמהני ביטול וכן השמיט רבנו דין ב' שלא עירבו אינם נותנים רשות לשנים שלא עירבו אפילו אמר קני על מנת להקנות וזה ג"כ נלמד מסתימות לשון רבנו דלעולם אין שנים נוטלין רשות. גם נראה מסתימות לשון רבנו דשנים השרוים בחצר זה הנוטל רשות מותר אף בשל חברו ודלא כמ"ש ה"ה לעיל ה"ג בשם הרשב"א

ה"ה ומבטלין וחוזר ומבטלין וכו' עיין בלח"מ לקמן ה"ו שהקשה דברי רבנו אהדדי ותירוצו איננו מובן כמו שהעיד בעצמו שצריך להתיישב בדבר. מיהו קושייתו לק"מ די"ל דהא דקאמר לימא כתנאי ר"ל דמלתא דשמואל הוה כתנאי דר"מ בהכרח פליג עלי' דכיון דסבר ר"מ הוציא בשוגג חוזר ומחזיק ברשותו כ"ש דמבטלין וחוזר ומבטלין משא"כ מלתא דרב לא אתי' כתנאי דאע"ג דס"ל לר' יהודה דאם הוציא בשוגג אינו אוסר היינו משום דלא פירש בהדיא להחזיק ברשות משא"כ מבטלין וחוזר ומבטלין דמפרש הביטול בהדיא יש לומר דמודה ר' יהודה. ותו דלפי האמת מסקינן דרב ושמואל בפלוגתא דר"א ורבנן קמפלגי ורב כרבנן ומש"ה פסק רבנו כרב כמ"ש הגהות מיי' (ודלא כפרש"י דרב ס"ל כרבנן דהמבטל רשות חצרו לא ביטל רשות ביתו אלמא לא מסתלק לגמרי למהוי כבן חצר אחרת דבאמת קיי"ל כר"י וא"כ אפילו תימא כר"א דמסתלק לגמרי אפ"ה חוזר ומבטל דאף מחצר לחצר מבטלין אלא ה"ק דרב ס"ל כרבנן דהמבטל בעין רעה מבטל הילכך ס"ל דלא הוי ביטול הראשון לכל השבת ומש"ה חוזרין ומבטלין משא"כ שמואל דס"ל כר"א דהמבטל בעין יפה מבטל לחלוטין הילכך אין חוזרין ומבטלין) ולפי זה לק"מ לרב ממלתא דר' יהודא דס"ל בשוגג אינו אוסר דאע"ג דהמבטל בעין רעה מבטל לענין זה דלא הוה הביטול לכל השבת אפ"ה אם החזיק בשוגג לא חשיב חזרה אלא דלפי מה דס"ד דרב ס"ל אפילו כר"א ואין טעם ר"א משום דבעין יפה מבטל ולכל השבת אלא משום דבית בלא חצר לא מיתדר לי' מהדר לאוקי' כתנאי מלתא דר"י דכיון דמלתא דר"א לא פליגי אדרב ע"כ הך תנא דברייתא דפ' חלון דע"ט ר"י היא דמקיל בביטול וס"ל דעין יפה הוא אבל למסקנא יש לאוקים מלתא דר' יהודא כרב והך ברייתא דפ' חלון דע"ט ר"א היא: