מרכבת המשנה (חעלמא) - א קפו

בפתוחות זו לזו וכן להפך ולא ראיתי לרבנו שהזכיר דין זה כלל אלא דיני עירוב החצירות כ"א לעצמה במקום שיתוף. הגם שראיתי בירושלמי פ' הדר דגרסינן תני מערבין ומשתתפין כא' דר"מ וחכ"א מערבין בחצרות או משתתפין במבוי אם מערבין בחצירות מותרים בחצרות ואסורים במבוי ואם נשתתפו במבוי מותרים כאן וכאן אמר להן אף אתם משכחי' עלינו ה' עירובין ע"כ נראה מבואר דאיירי בעירוב החצרות כ"א לעצמה ודלא כפרש"י שכפי הנראה היא היא הך ברייתא דבסוגיין אבל מה אעשה שהדבר מוכרע מכל הנך ראיות הנ"ל דביאור הסוגיא כפרש"י והבבלי חולק על הירושלמי. ואין בזה כדי להעלות ארוכה מה שנראה מדברי רבנו לקמן פ"ה ה"ג דפסק כרב דלא תני פתוחות זה לזה וא"כ רב מפ' מתניתין בעירבו החצרות כ"א לעצמה כמו שפי' רש"י בהדיא לדעת רב דאכתי אע"ג דלא גריס רב פתוחות בהכרח צריך רב לפרש פלוגתא דר"מ ורבנן כגון שעירבו חצרות זו עם זו דרך חלונות או דרך סולמות וכמ"ש התוס' שם ד"ה כל שיתוף וכו' וד"ה עד שיהיו וכו' ודוחק לומר דרבנו סובר דאליבא דרב דלא תני פתוחות דקשה קושיי' התוספות בד"ה כל שיתוף ובד"ה עד שיהיו ודחיקא לי' תירוצי התוספות אלא ודאי דרב מפרש כדעת הירושלמי הנ"ל אבל כשעירבו חצרות זו עם זו דרך חלונות וסולמות בודאי מותרים במבוי דמנ"ל הא. ותו דא"כ הל"ל בגמרא דמש"ה לא תני רב פתוחות. ותו דבהדיא א"ר גידל משמי' דרב או מערבין בחצר בפת ומותרים כאן וכאן. ותו דהיא גופא קשי' דכיון דפ' רבנו כרב דלא תני פתוחות והיינו משום דלא משכחת לי' שיתוף בפתוחות דאין המבוי ניתרת בלחי וקורה וא"כ ה"ל לרבנו לבאר דין זה דכל מבוי שחצרות פתוחות זו לזו איננה ניתרת בלחי וקורה ויישוב קושי' זו עיין לקמן סוף פ"ב מה' עירובין ושם הארכתי. ודין אם נשתתפו ביין עיין לקמן פ"ה הי"ד וכפי הנראה דכי היכא דבעינן שיתוף בפת לסמוך עליו משום עירוב ה"ה דבעינן שיהי' מונח בבית וחלה שלמה וכל חומרי עירוב. וטעם שיתוף שלנו בבה"כ עיין בש"ע ועיין לעיל הי"ו דלא גרע מבית האוצר דהעירוב עושאו בית דירה למקום פיתא ועיין פ"ו ה"ד

הכ"א נפל עליו גל בגמרא מוקי' לה אליבא דרבי כגון דבעי מרא וחצינא דהוה מלאכה וכ"כ רבנו לקמן פ"ו הי"ד וכאן סתם רבנו וטעמו ונימוקו עמו דדוקא גבי עירובי תחומין דאין מערבין אלא לדבר מצוה הוא דלא גזרו על דבר שהוא משום שבות בה"ש משא"כ בערובי חצרות ושיתוף דמערבין לפעמים אף לדבר הרשות ואז אפילו שבות אסור וסובר רבנו דעירובי חצרות עצמו לא חשיב דבר מצוה וכמ"ש הכ"מ פכ"ד מה"ש ה"י עיין מ"ש שם. ועיין לקמן הכ"ב ולקמן פ"ג ה"ח ומשכחת שיתוף לצורך מצוה להביא סכין למילה וכיוצא בזה

הכ"ב אם א"א לו להוציא העירוב אא"כ עושה מלאכה וכו' מלתא דפסיקא נקיט דאז אינו עירוב אפילו אם עירב לדבר מצוה אבל אם אפשר להוציא ע"י שבות לפעמי' ה"ז עירוב אם עירב לדבר מצוה ולקמן פ"ו ה"י דקדק בלשונו הצח ואחז איפכא אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה ה"ז עירוב כיון דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה לעולם שרי כמ"ש לעיל הכ"א. ומ"ש רבנו הפריש וכו' דוקא בכה"ג דהוה ודאי טבל כל בין השמשות וסעודה שאינה ראוי' מבע"י בודאי הוא דאין מערבין בה. משא"כ בעירב בתרומה ספק טמאה או בשתי ככרות אחת טהורה ואחת טמאה הנזכר לקמן פ"ו הט"ו י"ל דהוה עירוב כיון דקיי"ל מערבין בין השמשות לכתחלה אע"ג דספקא הוא ושאני עירובי תחומין דאין מערבין בה"ש לכתחלה אלא בדיעבד ספק עירוב כשר ומש"ה לא הזכיר רבנו דין זה כאן ועיין עוד לקמן פ"ו שהעירותי על כמה דינים הנזכרים שם ואין כאן מקומם: סליק פ"א מה' עירובין פרק ב מה' עירובין

ה"א וגם הוא מותר וכו' עיין בלח"מ לקמן ה"ו דמפרש דהיינו דוקא בשקדמו הם והחזיקו דאל"כ כשהוא מטלטל הרי מחזיק וחוזר מביטולו. וכן נראה דעת התוס' בערובין דכ"ו ע"א ד"ה והתנן וכו' שכתבו דליכא לאוקי' מתניתין במבטל בהדיא רשות ביתו דא"כ אמאי לא מצא לו חבר אלמא דאסור לו להכניס ולהוציא תחלה דה"ל חוזר מביטולו ולא מהני לי' הך סברא דהוה אורח לגבייהו כשהוא מוציא תחלה דה"ל חוזר מביטולו ולא אורח וכוונת התוספות להקשות דנוקים מתניתין בביטל רשות ביתו ואסור לו דקאמר ר"א היינו קודם שהחזיקו. מיהו בירושלמי פ' עושין פסין קאמר על דעתי' דר"א יעשה כאכסניא ויהא מותר ומשני קנס קנסי' ר"א ע"כ נראה דקשי' לי' דנהי דס"ל לר"א המבטל רשות חצרו רשות ביתו נמי ביטל אכתי אמאי אסור לו ומדלא משני דאסור לו להוציא תחלה כדרך התוספות וכן פרש"י בהדיא דכ"ו ע"א בד"ה אנשי חצר וכו' ועיין ברש"י דס"ט ע"ב ד"ה דהוי אורח וכו' ולמה לי' לדחוקי דקנס קנסי' ר"א אלמא דדחיקא להו לאוקים מתניתין בשלא החזיקו תחלה וכיון דאיירי אפילו בהחזיקו הם תחלה מכלל דמשום קנסא הוא דעד כאן לא קאמר ר"מ מי שנתן רשותו והוציא אוסר אלא קודם שהחזיקו כדמוקמינן בדף ס"ט ע"א וכדלקמן ה"ו ולפ"ז לדידן דקיי"ל דלא כר"א דקניס נראה לומר דאף להוציא תחלה שרי לו כשמבטל רשות ביתו דהוה כאורח לגבייהו ולא חשיב חזקה וחזר' מה שמוציא מבית שאינו שלו לחצר שאינו שלו ולא שייך פלוגתא דר"מ ור"י אלא במי שביטל רשות חצרו גרידא דאז כשמוציא מביתו לחצר חשיב חזקה ובהכי ניחא בפשיטות דהוצרך לחדש בירושלמי דקנסא קניס ר"א דלא מתוקמא מתניתין אפילו בשלא החזיקו תחלה וא"כ דברי רבנו מתפרשים כפשוטו וגם הוא מותר וכו' אפילו קודם שהחזיקו ולא שייך בזה שוגג ומזיד כלל דמותר אף לכתחלה כיון דאורח הוא ולקמן ה"ו איירי רבנו בביטל רשות חצרו