מרכבת המשנה (חעלמא) - א קפה

הכ"מ דמש"ה פסק רבנו כאן דאפילו בבית שער של יחיד אין עירובו עירוב והוא שיהיו דריסת רבים וסיים הכ"מ דמ"ש רבנו לקמן פ"ד דבית שער דרבים אינו אוסר דמשמע לכאורה דבית שער של יחיד לא חשיב בית שער והוה עירובו עירוב זה אינו דודאי אפילו של יחיד אינו אוסר כיון דהוה דריסת רבים אלא דאע"ג דלענין להניח בו עירוב הוה של יחיד רבותא טפי דהא ר' יהודה פליג בשל יחיד מ"מ לענין איסור הוה של רבים רבותא טפי דאפילו רבים לא אסרי ועוד תי' דאה"נ דמיירי רבנו לקמן אף בשל יחיד דלא נקיט אלא דריסת רבים ולא הוצרך רבנו לבאר כאן דין דריסת יחיד דזה נלמד ממ"ש לקמן פ"ד ה"ט דלאו שמי' בית שער זהו מה שעלה במצודתי ביישוב דברי הכ"מ. אמנם לדעתי יש ליישב דברי רבנו לפי הגי' שלנו באופן מרווח דהוקשה לי' לרבנו לפרש"י לשון הגמרא מאי קמ"ל תנינא הנותן עירובו בבית שער דאדרבה ה"ל לאותובי תנן הנותן עירובו בבית שער מאי לאו אפילו בית שער דיחיד וגם לשון המתרץ בית שער דיחיד וכו' איצטריך לי' דלא תנן והל"ל מהו דתימא אפילו בית שער דיחיד קמ"ל ולשון דלא תנן איננו ערב דודאי מה דתנן סתמא משמע אפילו דיחיד. גם הוקשה לי' לרבנו קושיי' התוספות דף ע"ה ע"ב ד"ה ור' יוחנן ותירוצם לא נוח לו. ותו דמאי האי דכייל ר' יהודה דכל מקום שאמרו הדר שם אינו אוסר אין עירוב המונח בו עירוב והרי קיי"ל דמקום פיתא גורם עיין עירובין דע"ג וא"כ בית הבקר ובית התבן אינם אוסרים ואפ"ה אם הניח בהן עירוב ה"ז עירוב אלא ודאי דה"ק ר' יהודה דכל מקום שאמרו שאם דר בו מהני הדירה לאסור אז אם הניח בו עירוב אע"פ שאינו דר בו ה"ז עירוב ומש"ה מהני עירו' בבית הבקר אפילו אינו דר בו הואיל ואם דר בו אוסר משא"כ בית שער ומרפסת דאפילו דר בו אין אוסר הילכך היכא דאינו דר בו לא הוה עירובו עירוב ובהכי ניחא דודאי פסיקא לי' לבעל הש"ס דמתניתין לא איירי בבית שער דיחיד דקיי"ל כר' יוחנן וכן ר' יהודה לא פליג אדר' יוחנן אלא ה"ק דכל מקום שאם דר בו אינו אוסר הוא דאין עירובו עירוב באין דר בו ומינה דכ"מ שדר בו אוסר עירובו עירוב אפילו לא דר בו חוץ מבית שער דיחיד דאע"ג דלא שמי' בית שער והדר בו אוסר אפ"ה אין עירובו עירוב וכפסק רבנו דהך חוץ אדיוקא קאי דאע"ג דבית שער דיחיד אוסר כדלקמן פ"ד אפ"ה אין עירובו עירוב כשאין דר בו אבל בית הבקר וכו' דאוסר הוה עירובו עירוב אפילו אין דר בו דאי בדר בו בבית הבקר שם בית עליו כדלקמן פ"ד ה"ח ואוסר ופשיטא דהוה עירוב דלאו בית הבקר הוא. וטעמא דמלתא פשוט למבין דמש"ה בבית הבקר אפילו אין דר בו כיון שמניחין שם העירוב העירוב עושאו בית דירה דה"ל מקום פיתא. ובזה יומתק הא דקאמר רב יהודה חוץ מבית שער דיחיד דאע"ג דמהני דירה לאסור אפ"ה אין מניחין בו העירוב דמאי אמרת שהעירוב עושאו בית דירה ומקום פיתא דא"כ ה"ל בית שער דרבים דכלם שותפין בעירוב

הי"ז אפילו בית קטן עיין בהגהות מיי' והשמיט רבנו בית שער דהוא כ"ש מאויר החצר ועיין בכ"מ שכתב דמ"ש רבנו ואם הניח הכלי בחצר לאו דוקא אלא שלא רצה לכתוב וצריך להגביה וכו' דאז הי' משתמע דמוסב על אויר המבוי דהגבהה מהני ודוחק הוא דא"כ הי' אומר אלא א"כ מגביה וכו' ועוד דהל"ל ומניח הכל וכו' או מרפסת וצריך להגביה וכו' אבל אם הניחו באויר מבוי וכו' אלא ודאי דכוונת רבנו דדוקא באויר חצר צריך הגבהה משא"כ בבתים ויצא זה לרבנו דכיון דטעם הגבהה משום היכר כדעת הגאונים א"כ אי ס"ד דאף בבית בעינן היכר למה קאמר שמואל חבית של שיתופי מבואות צריך הגבהה דגם עירוב צריך הגבהה מכלל דלא בעינן הגבהה אלא באויר החצר ולא שייך בעירוב ומזה יצא להם לגאונים דהגבהה משום היכר דאי ס"ד משום זיכוי מאי אירי' שיתוף אפילו עירוב נמי כשמזכה יצטרך הגבהה. ומ"ש רבנו מחצרות למבוי לעיל הי"ו בנוסח העירוב כתב מבית לבית ולא כתב מבית לחצר לפי שאין דרך בתים להיות פתוחין זה לזה שבני הבתים מקפידין וא"א לטלטל מבית לבית אלא דרך חצר וא"כ בכלל לשון מבית לבית הוא ג"כ מבית לחצר משא"כ חצרות שהם פתוחות זו לזו אלו הי' אומר מחצר לחצר משתמע דרך פתחים ולא דרך מבוי וכשהוא אומר להוציא ולהכניס מחצרות למבוי דפירושו גם ממבוי לחצרות א"כ מערב ג"כ רשויות החצרות וה"ל בכלל זה ג"כ מחצר לחצר דרך פתחים ועיין ברש"י עירובין דע"א ע"ב ד"ה מערבין בחצרות ובגמרא דע"ג ע"ב ולקמן הי"ט ועיין לקמן פ"ה הט"ו

הי"ח חלקו וכו' כתב המ"מ וכן נראה משם למעלה מזה וכו' היינו דמ"ח ע"ב לא קאמרו ב"ה התם אלא בשני כלים וכו' והרי אוקמוה מלתא דב"ה אליבא דשמואל בהותירן

הי"ט המשתתפין במבוי וכו' הנה בגמרא דע"א ע"ב מייתי פלוגתא דר"מ ורבנן דר"מ ס"ל מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי ורבנן ס"ל או מערבין או משתתפין ופרש"י מערבין בחצרות הפתוחות זו לזו דרך הפתחים שביניהם ומוכרח הוא דאי ס"ד דאיירי בעירוב בני כל חצר וחצר לעצמן מאי האי דקאמרו רבנן או מערבין וכו' דמהיכי תיתי מהני עירוב של בני החצר לעצמן לענין המבוי דכיון שלא עירבו החצירות זו עם זו הרי אוסרי' זה על זה במבוי שהחצרות למבוי כבתים לחצר וליכא לפ' דה"ק רבנן או מערבין בחצר ואסורים במבוי או משתתפין במבוי ואין צריכי' עירוב בחצר ול"פ ר"מ ורבנן אלא אי סומכין אשיתוף במקום עירוב דהא בהדיא גרסינן בגמרא אמר רב גידל א"ר ה"ק או מערבין בחצר בפת ומותרים כאן וכאן וכו' וכן מוכח לקמן בגמרא דף ע"ג ע"ב דקאמר רישא וסיפא ר"מ ומציעתא רבנן וכו' אלמא דלרבנן כשעירבו חצרות מותרין במבוי אפי' לא נשתתפו והיינו ע"כ כשעירבו חצרות זו עם זו לפי מה דגרסינן במתני' פתוחות זו לזו. ולפ"ז יש לתמוה דכיון דקיי"ל כר"מ ה"ל לרבנו לפסוק דאפילו עירבו חצרות זו עם זו נמי בעינן שיתוף