מרכבת המשנה (חעלמא) - א קפב

וכותבת אי' בי' שני זיתים וביומא דע"ט מסיק אלא ש"מ כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה כביצה משבעא ככותבת מייתבא דעתי' וא"כ כיון דבית הבליעה מחזיק כביצה הרי מחזיק יותר מב' ביצים **(צ"ל זיתים)** והאלקי' יודע ועד שאחר כתבי זאת ראיתי במ"א סי' תפ"ו קצת הדברים. ובהכי ניחא הכל באופן מרווח דלא כמו שנדחק המ"א דהנה רבנו פסק פ"ב מהט"א כחכמים דר' דוסא דכביצה בלא קליפתה מטמא טומאת אוכלין ולפ"ז בהכרח הא דקא"ר אבוה במסכת יומא דאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה היינו מכביצה בלא קליפתה וא"כ אעפ"י דמוכח דג' זיתים הם יתרים על ביצה בלא קליפתה אין זה סתירה להא דקיי"ל דביצה עם קליפתה הוה כשלש גרוגרת דהוה טפי מג' זיתים וי"ל דגם התוספות לא הוקשה להו אלא אליבא דר"ש דס"ל דביצה עם קליפתה מחזיק ג' גרוגרת ושלש שמיני' דה"ל עכ"פ קרוב לג' זיתים וחצי ודוחק לומר דקליפה של ביצה יהי' קרוב לשביעי' ביצה ועיין בתוספות ס"פ גיד הנשה אבל לריב"ב שפיר יש ליישב הך מימרא דח"י גרוגרת אליבא דהלכתא. וגם לקושיית הכ"מ י"ל לפמ"ש רבנו בפ"ח מהאה"ט דשיעור חצי פרס הוה כביצה ומחצה שוחקות עם קליפתן י"ל דהוה כשתי ביצים בינוני' בלא קליפתן ולפ"ז שפיר הוה חצי חצי' לדברי הכל אלא דהא דקאמר רבי כמה ועוד א' מעשרים בביצה לאו בא לפרש דברי ר' יוסי כפי פי' התוספות בד"ה שבעה וכו' וע"ש ובמקום אחר הארכתי. ואגב ראיתי לבאר דברי הטור א"ח סי' ת"ט שכתב שיעור שתי סעודות בינונית שמנה ביצים והרב המשביר תמה שם דאתיי' דלא כמאן ושלח ידו להגיה חמשה בצים ושליש ובט"ז כתב כיון שבאנו להגיה יש להגיה ששה ביצים וכר"י ב"ב וכו' ודבריו תמוהים דבהדיא פסק הטור סי' תרי"ב דשיעור חצי פרס ב' ביצים. והב"ח נדחק ליישב הגי' וכתב שסמך הטור על מה שכ' התוספות בעירובין ד"פ ד"ה אגב דר"מ ור"י פליגי אדר"ש וריב"ב ע"ש באריכות וגם הוא לא דק דבהכרח לפי מסקנת התוספות הוה שיעור שתי סעודות לר"מ ור"י טפי מט' ביצים כנ"ל. ונראה ליישב דעת הטור אחר שנדקדק דבסי' ת"ט גבי שיעור עירובי תחומין כ' שמנה ביצים ולא ביאר שהן ח"י גרוגרת ובסי' שס"ח לענין שתופי מבואות כתב בזמן שהן עד ח"י וח"י בכלל שיעורו כגרוגרת לכל א' אם הן י"ט ומי"ט למעלה שיעורו ב' סעודות שהן ח"י גרוגרת ולא ביאר שהן ח' ביצים אלא ודאי דאין השיעורים שוין וסמך הטור על הא דאיתא בירושלמי פ' חלון רב אמר מרובין שבעה עשר ומועטין ששה עשר אר"י כל שאלו יוחלקו ויש בו כגרוגרת לכל א' מרובין ואם לאו מועטין ומפרש הטור דהא דקאמר מועטין י"ו היינו שי"ו גרוגרת הן שיעור ב' סעודות וכן נראה ממ"ש הטור בסי' שס"ח עד ח"י וח"י בכלל שיעורו כגרוגרת וכו' ואם הן י"ט ומי"ט למעלה וכו' משמע דח"י עצמן קרי לי' מועטין ולפ"ז הא דפריך בגמרא ח"י ותו לא אימא מח"י ואילך היינו דפריך דח"י עצמן ה"ל לקרות מועטין וכו' ולפ"ז תרתי ריפתא איכריית' דקאמר רב בבבלי לענין עירובי תחומין ע"כ היינו שיעור י"ו גרוגרת כפי דעת רב גופי' בירושלמי דהיינו שמנה ביצים דח"י גרוגרת הם ט' בצים ופסק רבנו לענין שיתוף כשמואל הואיל ולא נזכרו דברי רב בבבלי ולענין עירובי תחומין פסק כרב ובודאי לא נחלקו רב ושמואל במציאות אי ח"י גרוגרת הם שיעור ב' סעודות או י"ו גרוגרת אלא מפרש הטור דרב בירושלמי ס"ל דשיעור שיתוף מבואות כפי מזונו לחול ושמואל בבבלי ס"ל דשיעור שיתוף ח"י גרוגרת כפי מזונו לשבת דהוה טפי לדעת ר"מ דפסק הטור כוותי' (ולדעת הטור ניחא בפשיטות דזית הוה חצי ביצה בלא קליפתה וגרוגרת הוא כחצי ביצה בקליפתה) וקיי"ל בעירובי תחומין כרב ובשיתוף כשמואל. וקרוב הדבר להשמע דאף ר"ש וריב"ב לא פליגי אדר"מ ור"י בשיעור ב' סעודות דהן ח' בצים לחול וט' לשבת לר"מ ולר"י איפכא אלא דאפ"ה ס"ל לר"ש שתי ידות לככר על דרך מה דאיתא במסכת גיטין ד"ע אמר ליה אלי' לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מלואך וכן ריב"ב דס"ל ששה ביצים היינו שתי שלישי סעודות שבת שהוא ט' ביצים א"נ כסברת המיי' בה' דיעות פ"ד דיפחות כמו רובע משבעתו דתלתא רבעי סעודת חול מכוון לשני שלישי סעודת שבת ובזה הושוו דעת אליהו במסכת גיטין לדעת המיי' ולא פליגי כלהו תנאי במציאות

הי"א עשרה אגוזים וכ"כ רבנו בה' מתנות עניים. עוכלא תבלין וכו' עיין במ"מ וטעם החולקי' בעוכלא תבלין מבואר מדפריך בגמרא אילימא משום דקתני בהנך תבלין ותבלין לאו בני אכילה נינהו אטו הכא וכו' ומפרשי' אלא ודאי דכי נקיט רב אמתניתין וכן לעירוב קאי אשארא חוץ מחטין ושעורים ושפיר י"ל דנקיט אברייתא נמי אשארא חוץ מתבלין ולפ"ז גם בחיטין ושעורין אין מערבין. ודעת רבנו בהפך דכי היכי דמערבין בחיטין ושעורין הואיל וראוי לאכילה ע"י דבר אחר לבשל במים ה"נ הא חזי ללפת בו צלי ומעיקרא ס"ד דרב ס"ל דבעינן דבר הראוי לאכילה כמות שהוא וכן הוא בירושלמי לדעת ר"מ אבל לפי המסקנא בודאי לא גרע ממים ומלח וכן נראה דמערבין בדגן חי כנ"ל ה"י אלא ששיעורו מזון שתי סעודות וכן נראה מלשון רש"י בד"ה לאו בני אכילה נינהו וס"ל לרב יוסף וכו' משמע דאין כן המסקנא וכן כתב הרי"ף וכן לעירוב אברייתא דעוכלא תבלין אבל אמתניתין דאין פוחתין לעני בגורן לא מתנייא אחיטין ושעורין דאי חשיב אוכל שיעורי' כב' סעודות אלא אב' רביעי' יין. ומ"ש רבנו חזין ליטרא אע"ג דרב יהיב שיעורא כמלא אוזליתא דאיכרא היינו משום דרב לטעמי' דס"ל חזיז בפה"א ואנן קיי"ל כינוקא דבי רב דלאו פרי חשוב וה"ל בכלל שאר ירק א"נ דאידי ואידי חד שיעורא הוא כיון דרב קאמר וכן לעירוב. והנה רבנו השמיט גודגדניו' וכפניות וסמך על מ"ש דאין מערבין אלא במידי דחזי ללפת הפת וכן סתמא כפירושו דאיירי באותן תבלין הראוי' ללפת בהן. ומ"ש רבנו וכל האוכלין וכו' עיין בהשגות ואין ראיותיו מכריחים דמה שהקשה דא"א שזה מביא יין וזה שמן וכו' י"ל דרבנו מיירי באוכלין ולא במשקין א"נ דאיירי כשנותן פכי' קטנים לתוך סל א' ומיהו אין צורך לכל זה עיין בתוספות דף ע"א ד"ה