מרכבת המשנה (חעלמא) - א קפ

עכו"ם אין מועלין אם הדליק משל הקדש ואי ס"ד דכשמדליק ממנו איסורא נמי איתא אמאי שרי הא נהנה מגוף האיסור עצמו וא"כ ע"כ האי ברייתא סברה דאיסורא אזל לי' וא"כ אין צורך לאוקים בדאדיי' אדויי דאפילו אם הוציא בקיסם נמי פטור לפי סברת הש"ס כאן דמה שעקר לא הניח. והך ברייתא דסבירא לה המוציא שלהבת חייב ע"כ משום דסברה דאיסורא נמי איתא ומה שעקר הניח. והא דבמסכת ביצה שקלו וטרו אמוראי ליישב רומי' דברייתות ולאוקי' הך ברייתא דפטור בדאדיי' אדויי אע"ג דמוכרח דהך ברייתא דפטור סברה דאיסור אזל לי' בהכרח משום דסבירא לי' להנך אמוראי דאפי' תימא איסורא אזל לי' אפ"ה בשלהבת שהוא דבר שדרכו תמיד להתחדש בכל רגע ורגע חשיב עקירה והנחה לענין שבת ומש"ה אוקמו בדאדיי' אדויי מיהו אנן קיי"ל כסתמא דגמרא דברכות דס"ל בפשיטות דאי אמרת איסורא אזל לי' לא חשיב הנחה מה שעקר וא"כ ניחא בפשיטות הא דפטור המוציא שלהבת כיון דבהכרח תנא דהאי ברייתא ס"ל דאיסורא אזיל לי' כנ"ל והלכתא כוותי' דסתמא דמתניתין דמסכת ביצה ס"ל הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכל מקום. וא"כ אליבא דאמת קיי"ל דאיסורא אזיל לי' ואפ"ה כותי מכותי אסור גזרה משום כותי ראשון ועמוד ראשון (ועיין בתוספות ד"ה וכ"ת) ולפ"ז אפילו נר שהדליק ישראל בשבת נמי איסורא אזל לי' אלא דאסור במ"ש משום דמחזי דהאי נהורא הוא איסור משא"כ במדליק נר מנר (תדע דאפילו נר עצמו נמי אמרינן איסורא אזיל לי' דאל"כ מאי פריך מברייתא דהמוציא שלהבת דהתם הוה שלהבת עצמו והכא הוה נר מנר ומש"ה אינו מדקדק בפשיטות דאמאי נר שהדליקו בשבת אסור אלמא דאיסורא נמי איתא אי הכי כותי מכותי נמי דהי' יודע להשיב דהתם מחזי כחד נהורא ועיקר הקושי' דמ"ש כותי מכותי מישראל מכותי) מיהו בעכו"ם שהדליק בשבת מנר ששבת אע"ג דודאי איכא היתרא פשיטא לי' דאין מברכין על העיקר דהתוספת מרובה על העיקר והוה הרוב איסור כנ"ל הכ"ו. ולפמ"ש יש לפקפק בסברת הרמב"ן דא"כ לא משכחת נר שיבדילו עליו ביה"כ דאפילו עששיו' הדולקו' מעי"כ נהורא קמא אזיל לי' והאי אחרינא ה"ל כאור היוצא מן אבנים א"ו דכל אור הנולד מן האור ה"ל כתחלת ברייתו ופנים חדשות ולא דמי לאור היוצא מן העצים וא"כ אפילו תימא דסובר הרמב"ן דנהורא קמא דאיסורא איתא מ"מ מותר לברך על נר שהדליק ישראל מעכו"ם דהאי תוספת היא אור הנולד מן האור דלא חשיב כאור היוצא מן העצים: סליק פרק כ"ט מח' שבת פרק ל מה"ש

ה"ד אסור לקבוע סעודה וכו' עיין בהשגות ובמ"מ וכ"מ ובירושלמי פ"ק דכתובות אין נושאין בע"ש מפני כבוד שבת ומפרש רבנו דמתוך שהוא טרוד במשתה ושמחה ימעט בכבוד שבת וה"ה לכל סעודה של משתה וכה"ג פי' הרשב"א בארבע שיטות בשם גאון הך עובדא דשתי משפחות שבמסכת גיטין. ומיהו סובר רבנו דאפילו סעודה דלאו של שמחה אין קובעין אע"ג דקיי"ל כר' יוסי בר"פ ערבי פסחים דמותר לאכול עד שתחשך

הי"ב אסור להתענות וכו' עיין תענית די"ט. ומ"ש רבנו לעזרן ומתחננים ומבקשים וכו' היינו כת"ק דהתם ולאפוקי מר' יוסי דפליג וס"ל לעזרה ולא לצעקה

הי"ג אין צרין וכו' ובברייתא מסיים ואם התחילו אין מפסיקין וכ"כ רבנו פ"ב מה"ש. ומ"ש רבנו אין מפליגין וכו' עיין במ"מ תשובת רבנו לחכמי בבל ונראה דאין תחומין אלא בר"ה גמור במקום שאסור לטלטל כיון דילפינן תחומין מקרא דאל יצא איש ממקומו וקרינן אל יוציא דאיירי בר"ה אבל ברה"י אפילו עיר גדולה כאנטוכי' שרי וה"ה למקום פטור. ובכרמלית כי היכי דגזרו רבנן בהוצאה גזרו נמי בתחומין הילכך אין מתחילין בים לכתחלה ואם התחילו אין מפסיקין דלא אסרו חז"ל ג' ימים קודם לשבת אלא בימים מלוחים והא דאמרינן בעירובין דף מ"ג עמוד גבוה י' ורחב ד' לא תבעי לך דארעא סמיכתא הוא כי תבעי לך בעמוד גבוה י' ואינו רחב ד' שאני הכא דה"ל רה"י ומקום פטור שיש תחתיהן ר"ה. והא דקאמר התם ספינה מאי ה"ק אי ס"ד תחומין למעלה מי' בר"ה דאורייתא אז תחומין בים למעלה מי' אסור מיהות מדבריהם בכרמלית משא"כ אי תחומין למעלה מי' בר"ה דרבנן אז בכרמלית מותר לכתחלה. ומ"ש הכ"מ ודבריו אלה בנהרות של מים מתוקים וכו' דבריו תמוהין דנהי דאסור להפליג ג' ימים קודם לשבת משום עונג שבת מיהו אם הפליג אף בימים מלוחים לא שייך תחומין לדעת רבנו. ומ"ש רבנו ולדבר מצוה מפליג בים אפילו בע"ש אע"ג דבגמרא משמע דאפילו בשבת שרי כיון דאין תחומין למעלה מי' י"ל דאסור בשבת משום שט גזרה שמא יעשה חבי' של שייטין ועיין בתוספות שבת די"ט ע"א ד"ה אין מפליגין שהכריחו סברא זו מסוגיא דאמר למינם בעינא ועיין בתוס' עירובין דמ"ג ע"א ד"ה הלכה שהאריכו בזה ואין דעת רבנו כדעתם ע"ש: סליק הלכות שבת