מרכבת המשנה (חעלמא) - א קעט

הי"ג הי' אוכל וכו' עמ"ש לעיל הי"ב ומ"ש רבנו שתי מצו' של תורה כן משמע בסוטה ד"ח דמביא כמה דברים שהן דאורייתא ועיין במ"ע וי"ל לפמ"ש ה"ה לקמן דקידוש י"ט מדבריהם היינו הא דאמרן בגמרא הבדלה וקידוש חדא מלתא היא דאין כאן אלא הבדלה דאורייתא ורצה רבנו למעט הא וגם למעט יבנ"ה שמסדרין על כוס א'

הי"ח כשם שמקדשין וכו' ה"ה כתב דקידוש י"ט מדבריהם וכן נראה מדלא מנה בריש ה' י"ט מ"ע לקדש י"ט כי היכי שמנה בריש ה' שבת וכמו שמנה שביתת כל יום מי"ט למ"ע בפ"ע ועוד דזכור את יום השבת לא קאי אי"ט

הכ"ב וחותם בהבדלה וכו' מדלא כתב רבנו נוסח ההבדלה בי"ט שחל במ"ש משמע דפסק כפומבדיתא שבדף ק"ד ע"א דרבים נינהו ולא מצרכי לומר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת

הכ"ה ואין מברכין על נר של עכו"ם וכו' דיני בשמים של עכו"ם ושל מתים ושל עכו"ם כבר נתבאר פ"ט מה' ברכות הח"ט (ושם ה"ט כתב הכ"מ אהא דבשמים של מסבת עכו"ם דנלמד ממ"ש בסמוך ונראה שנתכוון אהך ברייתא דהי' מהלך חוץ לכרך אשתמיטת' לשון הגמרא ברכות דנ"ב ע"ב הכא במסבה של עכו"ם) ועיין במ"מ שכתב גירסת הרי"ף משונה ואין צורך דודאי ריהטא דסוגי' הכי אזלא בשלמא נר של עכו"ם איכא לאוקים בהדליקו מעכו"ם ומשום דלא שבת אלא בשמים מ"ט ולפי מה דמסיק יש לאוקי' אפילו בהדליקו מישראל ובנר של מסבה

הכ"ו או עכו"ם מישראל המפרשים נדחקו דמאי קמ"ל בעל הש"ס פשיטא וי"ל דקמ"ל אפילו הדליק עכו"ם מנר של ישראל שהדליקו בשבת בשוגג אפ"ה שרי דלא גזרו אלא בעכו"ם מעכו"ם דשכיח גבייהו נר שלא שבת משא"כ בישראל דלא שכיח. ומ"ש רבנו הי' מהלך וכו' עיין במ"מ וכיוצא בזה כתב הרמב"ן בטעם השמטת הרי"ף מחצה על מחצה ועיין לעיל פ"ו ה"ד וה"ז אך לפמ"ש לקמן יש לחלק ביניהם) ונ"ל ליתן טעם אחר להשמטה זו עיין במ"א סי' רצ"ח שנתקשה טובא דהא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ובמ"כ לא דק דלא איירי כלל במהלך חוץ לכרך ורואה נר א' דולק אלא שהולך לפני הכרך ורואה אור נרות הרבה הדולקים בכל בית ובית ונהנה מכלם כאחד ובודאי אפי' במיעוט ישראל ידוע שיש בתוך האור הניית נרו של ישראל אלא שבטל במיעוטו וכן להיפך ברוב ישראל בטל האור של עכו"ם והילכך אפילו מחצה על מחצה נמי מברך כל שלא נתבטל אורו של ישראל על דרך מה שאמרו בגמרא דף נ"ג לעולם דאיסורא נמי איתא וכי קמברך אתוספת דהתירא קמברך וכן נראה ממ"ש רבנו ספ"ט מה' ברכות הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב העיר עכו"ם אינו מברך ואם רוב ישראל מברך נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחר הרוב ע"כ הרי שסמך ענין זה לדין תערובת ריח. ולפ"ז אין ענין להך דהי' מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו הנזכר באידך ברייתא לענין זה ומש"ה השמיטוה הפוסקים דהתם פשוט הוא דכל דפריש מרובה פריש ובמחצה על מחצה צריך לשיולי' דכל היכא דאפשר בשאלה לא סמכינן ארובא ודלא כמו שנתקשה המגן אברהם. ולפ"ז י"ל דהא דאמרינן בגמרא מחצה על מחצה נמי מברך היינו דוקא בידוע בבירור שהוא מחצה על מחצה אבל אפילו אם ידוע לנו שיושבי הכרך מחציתם עכו"ם ומחציתם ישראל אין לברך מספקא שמא אורו של עכו"ם רב מאור ישראל ואבוקו' יותר גדולי' ובגמרא לא באו אלא לתרץ רומי' דרישא וסיפא (אבל בהך ברייתא הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח וכו' לא קשה רישא אסיפא די"ל דנקיט משום דר' יוסי פליג אף ארוב ישראל) ובבא דסיפא מיותרת לגמרי א"ו דבידוע שהוא מחצה על מחצה מברך תדע דהיכא דמספקא לן איזה אור יותר מבהיק אין מברכין מספקא דהא גבי בשמים אין איסור אלא בבשמים של מסבה וכן באור של עכו"ם שהדליק מישראל שרי ואפ"ה ברוב עכו"ם אסור וחיישינן שמא כל האור והריח של איסור ולא אמרינן סמוך מיעוטא דעכו"ם שהדליקו מישראל למיעוטא דישראל. ומ"ש רבנו אור של בה"מ וכו' עיין במ"מ וגירסת רבנו כגרסת הגאון הביאו הרשב"א בארבע שיטות ל"ק הא דאיכא חזנא הא דליכא חזנא ואבע"א הא דאיכא סיהרא הא דליכא סיהרא ואבע"א הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב ומפרש רבנו דבשני תירוצים הראשונים מתרץ בין רומי' דבה"כ בין רומי' דבה"מ אמנם בשנויי' בתרא דמשני אפילו איכא סיהרא היכא דאיכא אדם חשוב שרי וכיון דלא שייך אדם חשוב בבה"כ צ"ל דבבה"כ כגון דאיכא חזנא ופסק רבנו כלישנא בתרא ומטעם דבעינן אור העשוי להאיר על דרך שצריך בבשמים העשויי' להריח עיין פ"ט מה' ברכות ה"ז מיהו לפי גירסת ה"ה נתיישבו דברי רבנו טפי

הכ"ז אלא על אור ששבת עיין בכ"מ בשם הרמב"ן וראיתי להעיר דבברכות דנ"ג פריך אי הכי ישראל מכותי נמי לא שבת וכי תימא הך איסורא אזל לי' וכו' אלא הא דתניא המוציא שלהבת חייב מה שעקר לא הניח ומשני לעולם דאיסורא נמי איתא וכי קמברך אתוספת דהתירא קמברך ועיין לעיל פי"ח ה"ה דפסק רבנו המוציא שלהבת פטור ולא חילק דדוקא בדאדיי' אדויי נגד מסקנת הש"ס במ' ביצה דל"ט ונ"ל דסובר רבנו דודאי לפי המסקנא קיי"ל דאיסורא אזיל לי' והא אחרינא הוא תדע דע"כ הך בריי' דהמוציא שלהבת פטור נקיט חמשה דברים בשלהבת וחד מנייהו הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום דהיינו כרגלי כל אדם. וזה לא שייך לענין אדיי' אדויי דאינו יכול לאדויי כ"א פורתא חוץ לתחום ובהדיא כתב רבנו פ"ה מה' י"ט הי"ו והשלהבת כרגלי מי שהי' בידו לפיכך המדליק נר או עץ מחברו מוליכו לכל מקום שהוא הולך ע"כ ואי ס"ד דאיסורא נמי איתא האיך יכול להוליך חוץ לתחום האי פורתא קמא. וכן הנך דאין מועלין בשלהבת ושלהבת של עכו"ם מותרת והמודר הנאה מותר בשלהבת ע"כ לא מתפרשי' אלא שמותר להדליק משלהבת המודר ושל