מרכבת המשנה (חעלמא) - א קעח

שמגיע לברכת הארץ ואנן בעינן חי ומלא ע"ש בתוספות ד"ה כדי ולפמ"ש ניחא דנשמר מזה רבנו דמפרש הך דסוף פ' שלשה שאכלו לענין כוס של ברכת המזון שבעינן שיהי' חי ומלא ומוזג לתוכו מעט מים בברכת הארץ והך דר"פ המוציא יין איירי בכוס של קידוש דלא בעינן חי כלל ומש"ה לא הזכיר רבנו כאן חי כלל. שוב ראיתי בירושלמי ס"פ שלשה שאכלו ר' זריקא בשם ריב"ח מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שהוא נותן לתוכו מים. כ"ש נהיגין רבנן בההן כסא דקידושא כהדא דר' זריקא בשם ריב"ח ע"כ משמע בהדיא דלא שייך חי גבי כוס של קידוש אלא גבי כוס של ברכת המזון משום שבח הארץ מיהו אנן קיי"ל כרב ששת דנותן לתוכו מעט מים בברכת הארץ משא"כ בכוס של קידוש לא בעינן חי כלל כסוגי' דר"פ המוציא יין ודלא כמ"ש ה"ה דדין כוס של ברכת המזון וכוס של קידוש אחד הוא גם בכאן כתב רבנו דאוחז בימינו ומגביהו מעל גבי הקרקע טפח שהוא מכלל עשרה דברים משא"כ בכוס של ברכת המזון פסק כר' יוחנן דלא בעינן אלא הדחה שטיפה חי ומלא ויצא לרבנו דין זה מהא דקאמר ר' יוחנן ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין בכוס של ברכה ושם בירושלמי את שמע מינה תלת את שמע מינה שהוא צריך לתפסו בימין וצריך שתהא ידו גבוה מעל השולחן טפח וצריך שיתן עיניו בו ע"כ וסובר רבנו דשאלת הראשונים היתה בכוס של קידוש כי היכי דלא תקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן וכן משמע שם בירושלמי דאכוס של קידוש קאי שאלת הראשונים ופי' שם הר"א דמוכרח שתהא ידו גבוה מעל השלחן טפח דאל"כ ל"ל סיוע דיסמוך ידו עם הכוס על השלחן ומוכרח שיתן עיניו בו דאל"כ יסמוך קובד"ו על השלחן מיהו רבנו לא הזכיר כאן שיתן עיניו בו דודאי פי' הר"א דחוק דאפילו יסמוך על הקובד"ו יכול ליתן עיניו בו אלא ה"פ דכיון שצריך להגביה בידו אחת בלא סיוע והוא מלא צרי' ליתן עיניו בו שלא יסמוך וזהו פשוט משא"כ דין שיתן עיניו הנזכר בעשרה דברים משמע משום היסח הדעת וזה לא מוכרח מדברי ר' יוחנן ואנן לא קיי"ל כהנך עשרה דברים שבברייתא זולת הנזכרים בדברי ר' יוחנן. ומ"ש רבנו ומשקה לכל בני חבורה וכו' ברכות דף נ"א וי"א אף משגרו וכו' וסובר רבנו דר' יוחנן לא פליג כ"א על עשרה דברים ולא פליג על הי"א וכן משמע התם בגמרא דר"ל דלא שדיר לילתא לאו כדין עביד וגם בסוף פ"ז מה' ברכות לענין כוס של בה"מ מסיים רבנו וישתו לשון רבים דמשמע כל המסובין ועיין בדברי ה"ר יונה בפנים ותראה איך נתיישבו כל הערותיו

ה"ח אבל אם קידש כו' עיין במ"מ ונלענ"ד דהנה בפסקים דק"א ע"א סבר מיני' ה"מ מבית לבית אבל ממקום למקום לא בחד ביתא אמר ר' ענן זימנין סגיאין וכו' ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש ושם דק"א ע"ב א"ר חסדא הא דאמרת שנוי מקום צריך לברך ל"ש אלא מבית לבית אבל ממקום למקום לא ותניא כוותי' וא"כ קשיין אהדדי ואין לומר דרב חסדא איירי לענין ברכה על היין ושמואל איירי לענין קידוש דהא רב קאמר ידי יין לא יצא וידי קידוש יצא אלמא דלענין ברכת היין גרע טפי שנוי מקום אלא ודאי דממקום למקום דשמואל היינו מחדר לחדר שבבית א' וממקום למקום דרב חסדא היינו באותו חדר מזוית לזוית ועיין בתוספות ד"ה אבל ממקום למקום וכו'

ה"ט ומברך המוציא ומקדש פי' דכי היכי דהמקדש על היין ברכת יין קודם לקידוש ה"ה למקדש על הפת ומ"ש אין מבדילין וכו' עיין פסחים דק"ו ע"ב בתוספות ד"ה מקדש אריפתא וכו'

ה"י ואסור לו לאדם ה"ה תמה על מ"ש הראב"ד א"נ דאי לא קידש בלילה קאמר ופשוט הוא דמעולם לא נתכוון הראב"ד לומר דפשט הברייתא איירי בהכי כמו שהבין ה"ה אלא כוונתו דאפילו תימא דדרשא דאת יום דרשא גמורה היא מ"מ קרא לא אתי אלא דאי לא קידש בלילה אבל קידושא רבה דאסמכוהו אקרא זה אסמכתא בעלמא היא. מיהו בגוף הענין דברי ה"ה נכונים ביישוב דברי רבנו

הי"ב ואח"כ מברך ברכת המזון דלא כר' יהודה דס"ל מפסיקין לשבתות והפסקה דר"י היינו עקירת השלחן דהיינו בה"מ כמ"ש התוספות ד"ק בד"ה מפסיקי' וכו' ומיהו לענין הבדלה קיי"ל כר' יוסי דאין צריך להפסיק כלל ואוכל בלילה ומברך ברכת המזון ואחר כך מבדיל ועיין בהשגות ובמ"מ ואין להקשות דא"כ אמאי משני דק"ב ע"ב אין לו שאני לימא דבה"מ והבדלה אחת היא די"ל דמעיקרא ס"ד דכל שתי קדושות אע"ג דחדא מלתא הוא אין מסדרין על כוס א' הילכך הוקשה לי' נמי מקידושא ואבדלתא ולפי מה דמסיק דהבדלה וקידוש דחדא מלתא היא מסדרין על כוס א' י"ל דאף בה"מ והבדלה שרי ומיהו י"ל דברי רבנו דהוקשה לי' קושיי' התוספות בד"ה מיתיבי ומפרש דודאי ממתניתין לק"מ כיון דאיירי באוכל מבע"י שאין צריך להפסיק לאכילה ונמצא כשמברך בה"מ אסור לשתות כוס של בה"מ קודם הבדלה דבשתיי' מפסיקין להבדלה הילכך ה"ל ההבדלה צורך שתיי' ומסדרין על כוס א' משא"כ בגומר סעודתו ע"ש סמוך לחשכה ע"כ איירי ר' יוסי שיכול לשתות כוס של בה"מ מבע"י דבודאי אסור לשתות קודם קידוש כשהגיע זמנו הילכך כיון דקידוש לאו צורך שתיי' הוא אסור לסדר עליו שתי קדושות דהוה הפסק משא"כ הך ברייתא דמתוקמא דמתחיל לאכול בלילה כדי לסדר על כוס א' כמ"ש התוספות בד"ה מניחו שפיר קשה לי' דלכתחילה אין להתיר לו לאכול ולסדר שתי קדושות על כוס א'. ומשני דאפ"ה הא עדיף כדי שלא לברך בה"מ בלא כוס. ולפ"ז לא קיי"ל כהך ברייתא כיון דקיי"ל אין בה"מ טעונה כוס כנ"ל ה"ז אבל באוכל מבע"י כיון דהבדלה צורך שתיי' שרי כנ"ל משא"כ בקידוש דאם יש שהות מבע"י לברך בה"מ ולשתות אסור לסדר שתי קדושות על כוס א' ואי אין שהות אז צריך לקדש תחלה קודם שיברך ברכת המזון דאקדומי יומא שבתא מקדמינן עיין דק"ה ע"ב ובזה נמלט רבנו מהשגת הראב"ד: