מרכבת המשנה (חעלמא) - א קעו

אמצע הקשת ליתר אלף אמה ובין היתר לגדר אלף אמה ורוחב היתר ששת אלפים נמצא קו א"ב ב"א ת"ק כיון שעיר גדר רחבה אלף אמה ונמצא אין בני חמתן יכולי' לכנוס תוך $ציור בספר$ העיר גדר כיון שמודדין להם מן הקשת משא"כ בני גדר שיש להם לילך בתחומי הקרנות בכל מרובע זב"ה ובכל מרובע וג"ח נמצא שנכנסים לעיר חמתן ויש להם כל העיר כדין מי שיש לו בתוך תחומו עיר גדולה כנינוה ברוחב שמהלך את כל רחבה. ולהכי המשיל הרשב"א שרוחב היתר ששת אלפים דאלו הי' רוחב היתר חמשת אלפים כיון שעיר גדר רחבה אלף אמה נמצא הי' קו א"ב ב' אלפים והי' תחום ראש הקשת א' מגיע עד עיר גדר ולפ"ז י"ל דמש"ה לא רצה בעל הש"ס לתרץ כגון שזו ישבה ולבסוף הוקפה וזו הוקפה ולבסוף ישבה דאין מודדין לה מחומותי' דאכתי אין זה מקרי אין בני חמתן עולים לגדר כיון שמותר להם לכנוס לתוך החומה. ולפמ"ש דמוכח דס"ל לבעל הש"ס דאין נותני' אלכסון לעיר העשוי' כקשת ניחא בפשיטות קושיי' התוספות בדף נ"ה ד"ה ואם לאו דשפיר כל שיש בין שני ראשי הקשת יותר מד"א מודדין מן הקשת בעיגול ואין נותנים מרובע ליתר של מקום המתקצר ואין שם ד' אלפים כיון שאין אלו הבתים בראשי הקשת וכי היכי שבעיר מרובעת אין נותנים קרן זוית ואלכסון אלא לבית שבמקצוע) מיהו בציון א' הנ"ל נותני' תחומין ואלכסון לראשי הקשת) מיהו הא ודאי שמותרים בני כל העיר העשוי' כקשת לילך בכל תחומיו מסביב דרך בתים אלא שהם אינם יכולים לכנוס לתוך תחום של אמצע היתר היכא שהיתר יותר מד' אלפי וכיון דאין נותני' מרובע למקום המתקצר ליכא נ"מ מידי לפמ"ש במה שאנו אומרים מודדין מן הקשת דאפ"ה מותרים בני ראשי הקשת הזה להלך בכל תחומי אמצע הקשת וראש הקשת השני דרך בתים וה"ה בני אמצע הקשת מותרין לילך בתחומין של ראשי הקשת דרך בתים אבל לא דרך אמצע היתר שהוא חוץ לתחומי כל העיר כשיש ביתר יותר מד"א. ולענין מה שהקשינו על תירוץ התוספות השלישי דלמה יגרע מחמת שהוא כלו בנוי דלא אמרינן מלי י"ל בדעת התוספות דודאי גרע שהרי קיי"ל דאנשי עיר קטנה מהלכין במקצת עיר גדולה ואנשי עיר גדולה מהלכין בכל עיר הקטנה ואלו יש פרצה בתוך העיר הגדולה נגד עיר קטנה הי' בצורת ג' כפרים והיו נידונים כעיר אחת והשתא שכלו בנוי גרע ותו דכיון שאינך יכול להכניס כל הבתים שבקשת לתוך היתר א"כ הי מינייהו מפקת ועל כל בית ובית שבקשת תוכל לומר שהיא מן אותן שלא ירדו לתוכן ובזה יש קצת פנים מסבירות דמש"ה בני ראשי הקשת מותרים לילך זה בתחומו של זה דמלי באיזה בתים שתרצה אבל בני אמצע הקשת אסורים כיון שבהכרח אתה מצייר בדעתך שנשארים קצת הבתים במקומן ואותם בתים אסורין הי מינייהו מפקת ובזה נתיישב קצת תירוץ התוס' הראשון אמנם שיטת רבנו כפמ"ש היא יותר מבוררת. ובתוספתא איתא היו ג' מגדלין והאמצעי מובלע ביניהם אם אין בין שנים החיצונים קמ"א ושליש מכניסן לאמצע ומרבע כנגדן ומודד מהן ולהלן אלפים אמה (או היא בבא דמתניתין) היו נראים שורה ואחרים ביניהן אם אין בין שורה החיצונה קמ"א ושליש מכניסן לאמצע ומרבע כנגדן ומודד מהן ולהלן אלפים אמה וצורתו כזה $ציור בספר$ פי' כשאין בין שורה לשורה יותר מאלפים. ובירו' גרסי' היו שנים מה שידון לכאן ולכאן פי' כזה $ציור בספר$ מה צריכה לון כשהי' שנים מהלכין אבל אם הי' מהלך.. אחד נידון לכאן ולכאן פי' שאם האמצעית במרחק שוה להחיצונו' העליונו' כמו להחיצונו' התחתונו' אז לא קמבעי לי' כי קמבעי לי' כשהוא לשנים מהם תוך אלף אמה ולשנים מהם תוך אלפים מי נימא דשדינן לי' בתר קרוב ולא בתר רחוק או דלמא שדינן לי' לכאן ולכאן וה"ל כלם כעיר אחת וכיון דלא אפשטה קיי"ל לקולא ולהכי השמיט רבנו דיני' אלו ולא חילק

ה"ח היתה עשוי' כמין ג"ם וכו' ארבעת אלפים וכו' כבר נתבאר באריכות לעיל ה"ה ואין להקשות דלפי מ"ש א"כ אפילו יש ד"א נמי נמדוד מן היתר כל שאין יותר מד"א וכן לשון הגמרא משמע דבד"א מצומצמות אין מודדין מן היתר די"ל כל שאין כאן עירוב תחומין אסור לילך דרך היתר אלא דרך בתים. ודברי הכ"מ תמוהים

ה"ט דקה וכו' ולפ"ז הא דאמרן בגמרא דס"א הנהו עביד דקה פי' והי' נחל ביניהם

הי"א לא פחות ולא יתר וכו' עיין במ"מ שהביא פרש"י אמנם מלשון רבנו בפי' המשנה נראה לפי שבכל מדידה יהי' קירוב שנותן ראש החבל השני רחוק מעט מסוף החבל הראשון וא"כ גמירא לן שיהי' ארבעים קירובים ונמצא כשהחבל ארוך מנ' אמה מתמעט מדת הקירובים וממעט במדת התחום וכשהחבל קצר מזה מרבה הקירובים והתחום ומ"ש רבנו והוא שיש בעמקו פחות מד' אלפים פשוט הוא דגירסת רבנו וכי חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה אמר אבימי עד ד' כגי' הרי"ף וכמ"ש ה"ה והוא פי' נחמד דאין שייך לשאול כמה הוה אין חוט המשקולת יורד כנגדו דכל שאינו שוה ממש ה"ל אין חוט המשקולת יורד כנגדו ועיין בתוספות ד"ה וכי וכו' ובד"ה אבל וכו' שנדחקו דכל פחות מד"א לא הוה שיפוע אפילו הגיא עמוק רק נ' אמה וד"א חשיב שיפוע אפילו עמוק ב' אלפים ודרך רבנו מרווח ואע"ג דפסק כלישנא בתרא דרב יוסף דאיירי כשהחוט יורד כנגדו אפ"ה פסק כאחרים כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו כיון