מרכבת המשנה (חעלמא) - א קעא

מפולשת דודאי אף אליבא דשמואל דס"ל אפילו טובא נמי שייך למבעי אי עדיף להציל שמנה קופו' בפעם אחד או כמה פעמים אלא דלישנא דסוגיא משמע דאזיל אליבא דרב חסדא ומדקדק מלשון המשנה ד' וה' אין טפי לא והנה רבנו והרי"ף השמיטו בעיא זו דכיון דלא אפשטה כל היכי דבעי עביד ולפ"ז קשה בסוגיין דהא מצינן לאוקים מתניתין באופן מרווח דה"ק מפנין ד' או ה' קופות בפעם אחת וחוזר ומפנה עד שגומרין ובלבד שלא יגמור ויכבד קרקעיתו ובהכי ניחא בפשיטות הא דנקיט ד' וה' דסד"א דאוצר מעשרים קופות דוקא ממש מפנין בהילוך ארבע פעמים אבל לא ארבע בהילוך חמשה פעמים דלמעט בהילוך עדיף מש"ה נקיט ד' וה' לאשמועינן דכל היכי דבעי עביד אך די"ל דהא דלא משני בעל הש"ס הכי משום דא"כ תפשוט הך בעיא דלקמן אבל לפי המסקנא דקיי"ל דכל היכי דבעי עביד מוקי באמת רבנו מתניתין בכה"ג. אמנם זהו דבר שלא ניתן להאמר עיין ברש"י פ' האומנין ד"פ ע"ב דשיעור משוי אדם בינוני שלשים קבין דהיינו חמש סאין הילכך בשלמא אי קופה דמתניתין היא בת סאה הי' מדוקדק דנקיט ד' וה' לאשמועינן דכל היכי דבעי עביד וקמ"ל דאפילו ה' שרי בבת אחת שהוא המשוי היותר גדולה שבכח האדם לנשאה מותר להפיש במשוי וקמ"ל דמותר להפיש בהילוך לפנות ד' בפעם אחד ומש"ה נקיט ד' וה' ולא נקיט ב' וג' דנקיט ה' שהוא המשוי היותר גדולה ואפשרית משא"כ לפמש"כ התוספות דבירושלמי מפרש שיעור קופה של שלש סאין א"כ א"א לפנות בפעם א' ד' וה' קופות (ויש להעמיס זה בכוונת התוספות דנתכוונו לתרץ קושי' זו) לכן נראה דרבנו מפרש דהא דקאמר שמואל ואי בעי אפילו טובא נמי לאו למימרא שאם רוצה מפנה אפילו טובא אלא פי' דאי בעי אם צריך לפנות שאין המקום מספיק ונקיט ד' וה' כדאמרי אינשי על דרך ההפלגה דודאי ד' וה' קופות מספיקים לאורח אחד אלא (דכיון דאפשטה בגמרא דהכל לפי האורחים כדרך רבנו לפסוק כואת"ל א"כ) הא דקאמר שמואל ואי בעי אפילו טובא נמי היינו באורחים מרובים משא"כ באורח א' אפילו על דרך ההפלגה סגי בד' וה' קופות ולפ"ז בעיא בתרייתא חד גברא מפני לי' לכלה וכו' קאי אף אליבא דשמואל ופסק רבנו לחומרא והא דקאמר שמואל ואי בעי אפילו טובא נמי היינו דוקא ע"י אנשים הרבה ומש"ה השמיט רבנו שיעור קופה דודאי הכל הוא לפי הצורך ועיין בט"ז סי' של"ג שהשיג על הכ"מ ולפ"ד מ"ש רבנו אסור להתחיל וכו' ר"ל דאפי' התחלה מועטת אסור ולעולם דאפילו התחיל מבע"י לא יגמור בשבת. ומש"ר ועושה שביל מוסב למעלה שלא לדבר מצוה וברייתא בהכי איירי כמ"ש הכ"מ וכן מפורש בר"פ משילין והשמיט רבנו שיעור תבואה צבורה לתך דאתיי' כר"י דאית לי' מוקצה וכ"כ הרז"ה

הי"ו מאכל לעזים וכו' כן היא הגירסא במתניתין. ומש"ר את החרדל עיין במ"מ וכ"מ ולפמ"ש התוס' בד"ה רשב"ג איכא תלתא תנאי דת"ק דמתניתין אוסר בלוף וחרדל ורשב"ג מתיר בשתיהן ות"ק דברייתא אוסר בלוף ומתיר בחרדל והלכה כהמכריע. ומש"ר את העצמות עיין בתוספות ד"ה מטלטלין וצ"ל כגון שלא הי' וכו' ועיין בתוספות דקמ"ג ד"ה עצמות ובמ"ש פ"א מהי"ט הי"ד. ומש"ר אבל התפל עיין ברד"ע

הי"ז מפני שאין אלו וכו' מיהו אם יש לו פילין ועורבין שרי וכן משמע בגמרא. הי"ח חבילי סיאה וכו' עיין בתוספות ד"ה הכניסן ועמש"ל פכ"א הכ"א ושם הי"ט

הי"ט לפיכך תלאי וכו' רבנו מפרש כפרש"י ודלא כמ"ש ה"ה בשם הרשב"א

הכ"א מת המוטל בחמה עיין בתוספות ד"ה דכ"ע ועמש"ל פכ"ה הי"ד

הכ"ב הי' מוטל בחמה וכו' עיין בכ"מ ולא דק דהכוונה פשוטה שאילולי המטות היו המחצלאות נופלות ע"פ המת אך מחמת שהמטות בין המחצלאות והמת בין המטות נמצא המחצלאות עושין כעין גג וזהו ג"כ ענין זקיפת המטות שכשהמטה איננה בזקיפה עדיין יפלו המחצלאות ע"פ המטות הנמוכות אך בזקיפת המטות יש כדי משענת למחצלאות שיוכלו לעמוד בזקיפה באלכסון ועושין גג וטרם שנשמטין והולכין היו המחצלאות נסמכות ע"ג האנשים בזקיפה ואחר שנשמטו משתפעין וזהו ג"כ כוונת רש"י. ולענין מה שהקשה הכ"מ דבגמרא משמע דהך ברייתא אתייא כמ"ד אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל נראה ליישב דרבנו מפרש דרב ששת אמר להו פוקו ואמרו לי' לרב יצחק דלית הלכתא כוותיך דאת קסמכת עלה ברייתא דתני שילא דקאסרה לעשות אהל עראי בשביל המת אלא ע"י הערמה והוקשה לי' לרב יצחק תמיהת התוספות בד"ה חם להם מלמטה דבלא שום חום מאי איסור איכא בהבאת המטות לזה מפרש ר' יצחק דמש"ה בעינן חם להם מלמטה הואיל שבשעת נטילת המטה תכלית כוונתם בשביל המת שהוא דבר שאינו ניטל ואין כלי ניטל אלא לדבר הניטל מש"ה בעינן חם להם מלמטה דאז הוה נטילת המטות בשביל החי אבל רב הונא כבר תרגם לשמעתיך דרב שמואל ב"י דהיא משום דאין עושין מחיצה למת בשביל המת. וכתירוץ התוספות דאחמרו רבנן שלא יהי' הבאת המטות לשם אהל למת אבל לעולם דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ובהכי מתורץ קושיי' התוס' בד"ה כבר תרגמה וכו'. ואפשר דהרי"ף השמיטו דמפרש דאין עושין הערמה זו אלא היכא דליכא ככר ותינוק ואין להם מקום לטלטלו והוא מלתא דלא שכיחא להשמיט

הכ"ג שהוא לא תסור כן פרש"י וכן מפורש בפ' הקומץ. ומ"ש ואם הי' להן מקום אחר וכו' דמפרש כבוד הבריות כבוד החיים וממילא היכא דאפשר להשמיט דליכא כבוד הבריות אסור: סליק פרק כ"ו מה' שבת