מרכבת המשנה (חעלמא) - א קע

בדלת נמי אסור כמ"ש רבנו בהדיא והנכון כמ"ש דהיכא דקשור ותלוי בעיברא דדשא וא"א לנעול בו בעודו קשור ותלוי הילכך אם ניטל ואגדו עמו שרי ואי לא אסור דלא חשיב אגדו מוכיח עליו כל שאינו קשור ותלוי בדלת דאז אפילו ניטל בלא אגדו בשעת נעילה שרי אמנם אם נשמט בשעת פתיחה ואגדו קבוע בדלת אסור ותו לא מידי

הי"א מנורה וכו' עיין במ"מ ובכ"מ ועיין בתוספות ביצה דכ"ב ד"ה ובית הילל וכו' וסובר רבנו כתירוץ התוספות הראשון דיש חילוק בין שבת לי"ט ומשום שמחת י"ט התירו עיין לעיל פכ"ב הכ"ו ובהי"ט פ"ד הי"ב וכן כתב הרז"ה פ' כירה והיינו מ"ש רבנו שמא יחזירנה בשבת שבכל מקום שהזכיר רבנו תיבת בשבת פירושו ולא בי"ט כאשר העירותי על זה בכמה מקומות ודלא כמ"ש הר"ן בפ' כירה לדעת הרי"ף ע"ש ופסק רבנו כר"ל לגבי' ר"י כמ"ש הכ"מ דר"ח קם בשיטתו ותו דר"ח רבו של ר' יוחנן ותו דכיון דהורה ר"ל בצידן מעשה רב. אמנם מ"ש הכ"מ דדעת רבנו לאסור גדולי' משום מוקצה וה"ה בדלית לי' חידקי דוחק להעמיס בכוונת רבנו דאין מוקצה מחמת כובד כמ"ש רבנו פכ"ד ה"ה והחילוק שכתב הכ"מ בין מנורה לאבן וקורה לא ידעתי ותו מדהשמיט רבנו הך דקרונו' מכלל דלא פסק כר"ח בקרונו' אלא במנורה גרידא משום גזרה אטו חוליות אלא דהוקשה לי' לרבנו למה גזר ר"ל בגדולה אטו חוליות ולא גזר בקטנה ומ"ש רש"י דדרכה של גדולה להיות של חוליות דחוק לזה מפרש רבנו דגם אביי ס"ל כרבה ורב יוסף ומש"ה בגדולה דאיכא למיגזר אטו חוליות וגם קביעות מקום אסור אבל קטנה דליכא קביעות מקום וכילה דלא שייך למיגזר אטו חוליות שרי ונקיט רבנו טעם מפני כובדה שהוא ההבדל בין גדולה לקטנה וגם נקיט טעם שנראי' כבעלת חוליות

הי"ב מנעל שע"ג האימום שומטין אותו בשבת דקדק רבנו לכתוב תי' בשבת לרבותא עיין בירושלמי ספ"ק דביצה ואפשר לומר דבמנעל העומד לסחורה אין שומטין בי"ט דמוקצה הוא משא"כ בשבת דלעולם שרי. ומ"ש רבנו מכבש וכו' עיין במ"מ ונראה דלשיטת רש"י פליג ר' יהודה אסיפא לקולא משא"כ לדעת רבנו ר"י דמחמיר במוקצה ע"כ פליג ארישא לחומרא דמכבש של ב"ב אין מתירין אלא אם כן שהי' מותר מע"ש. ומ"ש רבנו וכן גיזי צמר וכו' עיין במ"מ שדעת רבנו כדעת הרי"ף רבו ונסתייעו מהסוגיא שבדף מ"ח וכי מפני שאין לו קופה של תבן וכו' וע"כ לא מיירי במוכין של הפתק כמ"ש התוספות בד"ה וכי מפני וכו' ואינם מחלקין בין גיזי צמר למוכין כמו שחילקו התוספות באותו דיבור ע"ש. ומ"ש רבנו והשלחין וכו' עיין בתוספות דף מ"ט ע"ב בד"ה אבא שלחא וכן פסק הרי"ף בשם רב שרירא גאון

הי"ג כל דבר מטונף וכו' גי' הרי"ף חצר נמי גרף של רעי הוא ומשני בחצר אחרת והאי צואה אוקמוה בגמ' בצואה של תרנגולים ודכוותי' דלא חזי למאכל בהמה. ומ"ש רבנו מטלטלין כנונא וכו' עיין לעיל פכ"ה הי"ד והכ"ד. ומ"ש רבנו ואין עושין גרף וכו' בשבת עיין לעיל הי"א ובודאי אפילו בי"ט אסור כמו שסתם רבנו לעיל פכ"ה הכ"ד אלא דגרף של רעי דאיירי בה כאן שהוא אפר כנונא מותר בי"ט דאפר כירה מוכן הוא בי"ט

הי"ד שמן וכו' דקדק רבנו לכתוב בדינים אלו תי' בשבת דכלן אסורי' בי"ט זולת בחבית שנתגלתה וכו' דשייך אף בי"ט לא כתב רבנו תי' בשבת. והנה רבנו מפרש שמן של בדדין כפי' התוספות בד"ה שמן והשמיט מחצלות של בדדין שדינם כדין שאר הכלים שמלאכתן לאיסור וכן כרכי דזוזי לפי' התוספות דה"ל מוקצה מחמת מיאוס שרי אבל לפרש"י ה"ל מוקצה מחמת ח"כ כדין כלים המוקצי' לסחורה ודברי ה"ה תמוהים שכתב וכ"ש לכלים המוכנים לסחורה וכו' מיהו כרכי דזוזי לפרש"י לכסות בהן הסחורה אפשר דלא חשיב מוקצה מחמת ח"כ ודיני עז לחלבה וכו' עיין פ"א מהי"ט. ומש"ר הואיל ומסריחות וכו' עיין בתוס' ד"ה אלא בגרוגרות וכו' דמ"ה ע"א. ומש"ר כיוצא בו קמיע וכו' בתוספתא פ"ה דשבת קמיע שאין מומחה אע"פ שאין יוצאין בו בשבת מטלטלין אותו בשבת

הט"ו אוצר של תבואה וכו' עיין בהשגות וכוונתו להשיג דליכא למימר דאה"נ דרבנו פסק כאיקומתא דר"ח וכן סתמא דגמרא ר"פ משילין משמע כר' חסדא דד' וה' קופות אין טפי לא ולא פסק כסיפא דמתניתין דאתיי' כר"י דלית הלכתא כוותי' וכיוצא בזה כתב בעל המאור די"ל דכיון דקיי"ל כר"ש במוקצה בהכרח צריך לאוקים סתמא כוותי' כדאמרן בריש מסכת ביצה גבי שבת סתם לן תנא כר"ש ופשט המשנה כר"ש. ולזה תירץ ה"ה דרבנו גריס כגירסת ר' אחא משבחא גאון דלא גריס ואי בעי אפילו טובא ואין להקשות דא"כ קשיא רישא אסיפא דברישא נקיט ד' וה' אבל טפי לא ובסיפא נקיט אבל לא יגמור דמשמע אבל כל שאינו גומר אפילו טובא נמי ומש"ה נראה דהוכרח ר"ח לפרש הסיפא שלא יתחיל באוצר והא בהא תליא דלפי מה דמפרש שמואל שלא יגמור את האוצר צריך לומר אפילו טובא נמי, די"ל לדעת הגאון דסיפא איירי באוצר קטן אלא דר"ח דמפרש ד' מאוצר קטן הוכרח לפרש הסיפא שלא יתחיל באוצר. ועיין בתוספות שבת ד"ס ע"ב ד"ה השתא חמש וכו' דהא בהא תליא דלא שייך לומר כדאמרי אינשי אא"כ היכא דאפילו טובא נמי ועיין במשנה למלך פ"ח מה' לולב ה"ז ע"ש ולפ"ז צ"ל דהגאון לא ס"ל סברת התוספות הזאת וליישב קושיית התוספות צ"ל דרב אחא גאון ס"ל דכל היכא דמדקדק הכי בגמרא אזדא אליבא דרב חסדא. אמנם בפי' המשנה לרבנו כתב ואמרו ד' וה' על דרך הרבוי כאילו אמר אפילו מנין גדול ובתנאי שלא יגמור וכו' ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מד' וה' אלא כל חד וחד מפני לנפשי' ע"כ. נראה מזה בביאור דגריס ואי בעי אפילו טובא וד' וה' דקתני על דרך ההפלגה מיהו מה שמסיים ואם הוצרך וכו' מגומגם טובא. ודבריו שבכאן הם ג"כ ממש כדבריו בפי' המשנה. וכבר עלה על דעתי לומר דהנה בגמרא בעי למעט בהילוך עדיף או למעט במשוי עדיף ופרש"י דלרב חסדא קבעי כוונתו