מרכבת המשנה (חעלמא) - א יז

מקצת שם כמו אד מאדני אע"ג שאינו שם בפ"ע אינו נמחק לדעת רבנו כדעת ר"ח דרישא לאו דוקא וסיפא דוקא. ולזה השיג עליו הראב"ד שלא אמרו אלא באלף למד וכו' פירוש ורישא דוקא אבל ש"ד וכו' וה"ה לא"ד מאדני וא"ה מאהיה: פרק ט

ה"א דבר ברור וכו' עיין בלח"מ שהניח בצ"ע ודבריו מרפסין איברא לחלוק עלינו את השוים דבפרקין לא איירי רבנו כלל ממסית ומדיח דדין נביא המסית כדין הדיוט המסית שאינו חייב אא"כ השיב לו המוסת האיך נניח את אבינו שבשמים והמסית אומר כך חובתנו אבל אם חזר בו או שתק פטור כדלקמן פ"ה מה' עכו"ם ה"ב. והתם נמי אם לא השיבו המוסת איך נניח וכו' אלא שתק פטור ואין המסי' חייב אא"כ קיבל ממנו המוסת ואמר הן כדלקמן פ"ה מה' עכו"ם ה"ה אז נסקל המסית אע"פ שעדיין לא עבד המוסת והתם איירי אפילו לא אמר הנביא בשם ה' אלא הסית לדעתו אז נסקל אם אהני הסתתו שאמר המוסת הן אע"פ שעדיין לא עבד א"נ כשהשיבו המוסת איך נניח והמסית עומד במרדו ואומר כך יפה לנו שאז נסקל אע"פ שלא אמר המוסת הן. אבל הכא איירי רבנו בדלא אהני הסתתו שלא אמר המוסת הן ולא סתר דבריו ועמד במרדו שאין לזה דין מסית ומדיח כלל. אלא שהוא חייב תכף על מה שהתנבא בשם ה' מה שלא שמע במראה הנבואה חנק כדין נביא שקר דלקמן פ"ה מה' עכו"ם ה"ח. ומש"ה חייב היכא שעוקר איזה מצוה לגמרי בין מדברים המפורשים בתורה ובין מפירושי התורה המקובלים בידינו הל"מ ואפילו אומר בשם ה' שהלכה כפלוני כיון שקבלה בידינו שאין קובעין הלכה מן השמים אחרי שניתנה לנו למורשה וקבלה בידינו שלא יחליף האל ולא ימיר דתו בודאי שקר התנבא בשם ה' ואפילו הוחזק הנביא הזה באותות ומופתים אפ"ה בודאי בזדון דבר הדבר הזה בשם ה' ונחנק. משא"כ כשבא לעקור אחת מן המצוות לפי שעה אם כבר הוחזק בנבואה שומעין לו כמו שהאריך רבנו זולת בעכו"ם קבלה בידינו שלא נאמין לנביא אפילו לפי שעה ובודאי שקר דבר בשם ה' וחייב חנק אפילו לא אהנו מעשיו ואפילו לא עמד במרדו. משא"כ אם השיב המוסת איך נניח והוא עמד במרדו או דאהני הסתתו אז יש לו דין מסית ונסקל כמש"ר לקמן פ"ה מה' עכו"ם. ופלוגתא דר' חסדא ור' המנונא במדיח שאהנו מעשיו והדיח רבי' וסובר ר"ה דאפילו בעוקר מצוה משארי מצוות ואהני הסתתו לרבי' נסקל אליבא דרבנן ורבנו פסק כר"ח דבעוקר בשאר מצוות אפילו אהנו מעשיו הוא בחנק ולא באר זה רבנו דהא אפילו לא אהני מעשיו הוא בחנק כדין נביא שקר. ובקיום מקצת וביטול מקצת דשאר מצוות לפי שעה ד"ה פטור ולא עוד אלא שמצוה לשמוע לו אם הוחזק בנבואה כדא"ר יוחנן. וסובר רבנו דכל זה במדיח בשם ה' אבל במדיח מדעת עצמו לעקור דבר מן התורה אפילו אהנו מעשיו פטור מחנק דכל שאינו מדבר בשם ה' דין הדיוט יש לו. ומש"ר פ"ה מה' עכו"ם ה"ז דנבי' השקר מיתתו בחנק אע"פ שהתנבא בשם ה' ולא הוסיף ולא גרע התם איירי במי שלא הוחזק בנבואה ומגיד עתידות בשם ה' ונביא אחר מובהק מעיד ששקר התנבא בשם ה' ומעולם לא באתהו הנבואה אזי נחנק ע"פ נביאים מובהקים. והא דקיי"ל בסנהדרין דאפילו ביטל מקצת וקיים מקצת פטור היינו בנביא שהוחזק בנבואה או אפילו לא' הוחזק אלא שאין נביא מובהק מכחישו נמי פטור דשמא האמת אתו משא"כ בעוקר כל הגוף אפילו הוחזק בנבואה ואין נביא אחר מכחישו ברור לנו שהוא הדבר אשר לא דברו ד' ונחנק. ומש"ר בסוף פרקין דעוקר מקצת דעכו"ם חייב חנק היינו בלא אהנו מעשיו וכל זה פשוט וברור. ועיין פ"ה מה' עכו"ם ה"ב שגם שם נסתבך טובא הלח"מ ולא הרגיש שיש הפרש בין מסית ומדיח דמסית חייב סקילה אפילו לא אהנו מעשיו כל שעומ' במרדו כמ"ש והמדיח איננו נסקל אא"כ אהנו מעשיו שעבדו עכו"ם דהחמירה התורה במסית ליחיד או ליחידים שנוח להסיתם משא"כ במדיח דהיינו מסית לרבים שלא יקבלו ממנו הקילה התורה עליו עד שיהנו מעשיו ויעבדו כמבואר בלשון רבנו רפ"ד מה' עכו"ם ואז אם אהנו מעשיו (אפילו לא הודחו רוב אנשי העיר אלא יחיד מהם ואפילו הי' המדיח יחיד נמי) נסקל דודאי לא גרע ממסית כיון שאהנו מעשיו (אלא דלענין שתעשה העיר עיר הנדחת יש כמה חילוקים וזהו מש"ר שם ה"ב הי' זה שהדיח רוב העיר נביא מיתתו בסקילה פי' אפילו לא עבדו דלפי שהוא נביא מוחזק ודבריו נשמעים החמירה בו התורה בהדחה כמו בהסתה. ומה שסיים שם רבנו והנדחים הרי הם כיחידים פי' שאפילו אם עבדו רובם עכו"ם אין דינם בסייף דבעינן שיהיו המדיחים שנים. וסיים רבנו ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל פי' אפילו לא עבדו עדיין אלא שאמרו הן נשמע לדבריך ונעבוד אע"פ שלא קיבלו העכו"ם באלוה נסקל כמו בהדיוט המסית) אמנם בפ"ד מה' עכו"ם ה"ז משמע דאין מדיחים נסקלים אא"כ הודחו רובה ועבדו. מיהו מ"מ הטעם כמ"ש דהקילה תורה במדיח שאין רבי' נוחים להסתה וגם אינם ניסתים מיחיד אלא משנים אלא שמי שהוחזק בנבואה ניסתים הימנו ואם הודחו רוב העיר הוא נסקל ואפ"ה אין לעיר דין עיר הנדחת וכמ"ש הלח"מ מיהו דוקא בעיר שלמה אבל המדיח ליחידים אין לו דין מדיח אלא דין מסית אפילו לא הדיחם בזאח"ז ודלא כמ"ש הלח"מ. ויתר דברי הלח"מ דשם תמוהים כמ"ש. גם מה שהקשה שם הלח"מ ואכתי קשה לי וכו' לק"מ דברייתא משמע אפילו מתנבא ליחידים דהיינו מסית ואין להאריך: