מרכבת המשנה (חעלמא) - א טז

מרכבת המשנה חלק ראשון הלכות יסודי התודה פרק ה

שם ה"ה נשים וכו' ובכ"מ ופסק רבנו כר"ל לגבי' ר"י וכו' משום דהוה ספק נפשות וכו' ואין זה מספיק. ולענ"דן לפי דמתני' דתרומות מסייע לר"ל דקתני סתמא יטמאו כלן דמשמע אפילו ייחדו להן אחת מהנה ולדעת ר"ל ניחא דכיון דלא משכחת לי' דומי' דרציחה שתהי' אחת מהן עומדת לחלל כמ"ש הכ"מ בשם הרשב"א דאפילו אם חללה עצמה פ"א אין בינה לבין הטהורה בפעם זה כלום מש"ה לעולם יטמאו כלן. ובהכי ניחא קושיי' הרמ"ך דודאי כיון דהוקש ג"ע לש"ד א"כ גם אמתני' דתרומות קשה כה"ג מאי חזית דטומאה דחברתה שייחדוה חמיר טפי (ותירוץ הלח"מ דחוק) אמנם הפשט פשוט דההוא דאתי לקמי' דרבה וא"ל אמר לי מרי דוראי זיל קטלי' לפלניא ואי לא קטילנא לך וכו' לא איירי דוקא כשאומר ואי לא קטילנא לך ולא אקטלי לפלניא אלא אפילו אומר ואי לאו קטילנא לך וקטילנא לפלניא אפי"ה אסור דידך אל תהא בו דאפשר דביני לביני ינצל ואפילו לא ינצל אתה לא תהרגנו בידים. וכה"ג בנדון דידן אסורים למסרו בידים משא"כ כשאומר הניחו לי להורגו ואם לאו אהרוג אתכם בכה"ג ודאי שייך מאי חזית וכו' ואינם מצווים למסור נפשם להצילו מידם וזה פשוט

שם ה"ו ואם עבר וכו' אע"ג דקיי"ל לעיל ה"ד ההוא ולא אנוס שאני הכא דאין כאן פיקוח נפש בודאי דהשלך על ה' יהבך והוא ירפאך

פרקו ה"ב ושבע שמות הן וכו' עיין בכ"מ שהאריך ועמ"ש לקמן ה"ד

שם ה"ד כתב אלף למ"ד וכו' עיין בהשגות ודברי הכ"מ דחוקים. ולעד"ן ביאור מחלוקת ההשגות עיין בכ"מ לעיל ה"ב ונראה לכאורה דהנוסחא שבד"ו נכונה שמה שהקשה הכ"מ למה הוצרך למנות אלוה הא בכלל אלהים הוא לק"מ דאע"ג דאין למנות אל ואלהי שהם בכלל אלהי' אפ"ה יש למנות אלוה בוי"ו אחר הלמ"ד להירושלמי שהמוחק את הוי"ו משם אלוה לוקה. אמנם נראה עיקר כפי נוסחא השנייה דלא גרסינן אלהי ולא היה בגירסתו אהיה א"נ דגריס אהיה ומונה הויה ואדני לשם אחד לפי שאע"פ שאין למנות אלהי דתיפוק לי' שהוא מקצת שם אלהים מ"מ יש למנות שם אלוה בשביל הוי"ו הנוספת כמ"ש. ויש למנות נמי שם אל אע"פ שהוא מקצת שם אלהי' דנ"מ לענין שמות אלי אלי למה עזבתני דכיון ששם אל הוא שם בפ"ע לוקה מכת מרדות על אות יוד הנטפלת להשם מאחריו. משא"כ שם אלהי אין צורך למנות לשם בפ"ע משום כנויי אלהיך אלהיכם אלהינו דתיפוק לי' דבל"ז לוקה מכות מרדות על הכנויים כ"ם נ"ו כיון שכבר נמנה שם אל לשם בפ"ע והוא מקדשם. ובהכי ניחא הא דלא מנה רבנו שם יה לשם בפ"ע משום דתיפוק לי' דמקצת שם המפורש הוא ושם אל הוא דאיצטריך למנות (אע"ג שהוא מקצת שם אלהי') משום הכנויי' אלי אלי כמ"ש משא"כ שם יה שאין לו כנויי' מלאחריו אלא מלפניו בפסוק כי ביה שמו. וכפי הנראה דהיינו מ"ש רבנו ואצ"ל שם יה שהוא שם בפ"ע (פי' אין צורך לומר שם יה בפ"ע היכא דאין דעתו להוסיף. משום דתיפוק לי') מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא. ובזה מובן מחלוקת ההשגות דבגמ' שבועות גרסינן ת"ר כתב אל מאלהים יה מהויה אינו נמחק שד משדי צב מצבאות ה"ז נמחק ובתו' ד"ה באלף דלית וכו' בפר"ח גריס א"ד מן השם אינו נמחק ותימה דמ"ש משד משדי וצב מצבאות דנמחקי' לפי שאינו שם בפ"ע ושמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר ע"כ. המורם מזה דלפי גרסתנו דל"ג א"ד מאדני לא ברישא ולא בסיפא יש להסתפק אם יש להחמיר בא"ד מאדני כדעת ר"ח ורישא לאו דוקא וסיפא דוקא. או דלמא דרישא דוקא כל שהוא שם בפ"ע וסיפא לאו דוקא דה"ה לא"ד מאדני וא"ה מאהי' שאינם שמו' בפ"ע. והבין הראב"ד בכוונת רבנו שדעתו כדעת ר"ח מדכתב ואצ"ל שם יה וכו' מפני דתיפוק לי' דמקצת שם המפורש הוא ואי ס"ד דלא כדעת ר"ח זהו מאמר סותר בנפשו דאלו לא הי' שם בפ"ע הי' נמחק כמו שד משדי אע"ג דהוא מקצת שם המפורש. א"ו דכל שהוא