מרכבת המשנה (חעלמא) - א קסז

ה"ג כלי שנתרועע וכו' רש"י פי' משום מתקן מנא וכן משמע במסכת ביצה דל"ב ע"ב דתנן אין שוברין את החרס ומפרש בהדיא בגמרא משום מתקן מנא. ורבנו שסידר דין זה כאן גבי דיני מוקצה בהכרח מפרש הברייתא בתולש חתיכה שאינה חלקה דלא קפיד לתקן מנא דמ"מ חזי לסמוך ולכסות וקמ"ל דאפילו לסמוך ולכסות דחשיב צריך לגופו אפ"ה חשיב נולד ולא מבעי' כלי שלם אלא אפילו נתרועע

ה"ד אבן וכו' דעת רבנו כדעת התוספות בד"ה ואם לאו כהכרע ע"ש והשמיט רבנו מימרא דרבא אסור למשמש בצרור בשבת משום דבמסקנא דפ"א ע"ב לא חיישינן להשרת נימין

ה"ז סולם של עליי' וכו' עיין במ"מ ויש לעורר דלפמ"ש רבנו לקמן פ"ה מהי"ט ה"ד דברה"י שרי אע"פ שכל דבר שאסור משום מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור משום שמחת יו"ט התירו וא"כ בשבת דלא שייך שמחת שבת דהא אסור לו ליטול הב"ח דהוו מוקצה ולא חזי לאכילה ואסור לצודם מש"ה אף ברה"י אסור כדין כל דבר שאסור משום מ"ע דאפילו בחדרי חדרים אסור ול"ל לרבנו לחדש משום גזרת צידה אמנם לפמ"ש התוספות במסכת ביצה ד"ט ע"ב בשם הר"א מבורגייל דבשבת לא שייך גזרת הטחת גגו ובודאי כל שאסור בי"ט כ"ש בשבת זולת מוקצה ונולד והוצרך רבנו לחדש גזרת צידה. ובהכי ניחא קושיית התוספות שם ד"ה מאי דקשרי וכו' דבפ' חלון איירי בסולם של שובך וכל שאין מטלטלו משובך לשובך דלא שייך גזרת צידה שרי ולהכי נקיט במתניתין בש"א אין מוליכין הסולם משובך לשובך דבשבת משובך לכותל שרי ובי"ט דשייך חשש הטחת גגו נקיט לרבותא דאע"ג דשובכו מוכיח עליו אסור ועיין בתוס' ד"ה אין מוליכין וכו' ולקמן בפ"ב מהי"ט ההו"ז יתבאר לך דדעת רבנו דלא נאסרה צידה בי"ט אלא משום מוקצה והא דתניא הצד יוני שובך חייב היינו בשבת או בי"ט שלא לצורך אוכל נפש עיין פ"א מהי"ט ה"ד. וראיתי לעורר כאן דבמס' שבת דס"ד גרסינן אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מ"ע וכו' ופריך תנן ולא בזוג אע"פ שפקוק ותניא אידך פוקק לה זוג שבצוארה ומטיילת עמו בחצר ומשני תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין והנה רבנו פסק פכ"ב ה"כ כר"א ור"ש דס"ל כרב וכן משמעות לשון רבנו פ"ה מהי"ט ה"ד (ודין צינור שעלה בו קשקשי' ממעכן בצנעא הנזכר בכתובות ד"ס השמיט רבנו והרי"ף והרא"ש הביאוהו ודוחק לומר דרבנו סובר דמלתא דרב פליגא אדרב יוסף ועיין בר"ן פ' חבית שע"פ דבריו יש ליתן טעם להשמטה זו שאין הלכה כר"י) וכן פ"ג מה' עכו"ם ה"ז פסק רבנו כרב שכתב שם אלא ישב ואח"כ יטול דזהו פי' אם אינו נראה כמשתחוה לעכו"ם ודלא כפרש"י (והכ"מ נמשך אחר פרש"י ונדחק שם) וא"כ האיך פסק רבנו פ"כ מה"ש הי"ג דפוקק לה זוג שבצוארה ומטיילת בו בחצר אע"ג דפסק פ"כ מה"ש ה"ט דלא תצא בזוג הפקוק שבצוארה דמחזי כמאן דאזיל לחינגא ובגמרא מסיק תנאי היא והאי תנא דפוקק לה וכו' פליג אדרב. שוב ראיתי לבעל המאור סוף פ' במה אשה שתפס תפיסה זו גם על הרי"ף ע"ש. וגם בש"ע יש סתירה זו עיין במגן אברהם סי' ש"א סמ"ה שהרגיש בזה ורצה לתרץ דבמידי דרבנן לא חיישינן בחדרי חדרים וכדעת התוספות במסכת כתובות ד"ס ולפ"ז צ"ל דהא דפריך בגמרא אדרב מברייתא דפוקק לה וכו' משום דרב סתמא קאמר אפילו במידי דרבנן ואנן קיי"ל כרב יוסף במידי דרבנן. מיהו לדעתי אין דברי התוספות מוכרחים דמלתא דרב יוסף לא פליגא אדרב דרב איירי בדבר שאסור משום חשדא שיחשדוהו הרואים שעושה איסור כמו השוטח כסותו שיחשדוהו שכיבס וכן טיול הבהמה בזוג שיחשדוהו שרוצה למכרן בשבת וכן המגביה טבעת בפני עכו"ם שיחשדוהו שמשתחוה והמוליך סולם שיחשדוהו שרוצה להטיח גגו מה שא"כ מלתא דרב יוסף דאין כאן חשד אלא שאסור בפרהסיא לזלזל באיסור שבת בפני ע"ה ובצנעא התירו משום פסידא וכה"ג הרבה דינים בחה"מ שמותרים בצנעא ואסורים בפרהסיא ולא פליג רב בהא ודברי התוספות נפלאו ממני. ועיין בבאר שבע בשו"ת סימן כ' שהאריך בזה ודרך בדרך המ"א ואין דבריו מספיקים. ועיין בשו"ת חוות יאיר סי' ק"ן שחתר ליישב דכשהיא מטיילת בחצר לא מחזי כלל כמאן דאזיל לחינגא על דרך מ"ש התוספות דמ"ה ד"ה אמר רב וכו' וחילוק זה מוכרח מהא דמסיק פ"ק דעכו"ם אלא אימא אם אינו נראה כמשתחוה לעכו"ם ובירושלמי פ"ט דכלאים גרסינן בהך דפרצופין ובהך דנתפזרו מעות ואם הי' מקום צנוע מותר ומש"ה אוקמוה דלא כרב ע"ש ובמקום אחר הארכתי) אך עדיין אין זה מספיק דא"כ למה אוקמוה בגמ' כתנאי, ונ"ל ע"פ מה דגרסינן בדפוס ברלין דס"ד ותניא אידך פוקק לה זוג בצואר ומטייל עמה בחצר דפירושו שהאדם מטייל עם הבהמה בחצר דבהמה לשון נקבה. ולעיל דף נ"ג ע"א גרסינן בברייתא ופוקקין לה זוג בצוארה ומטיילת עמו בחצר דיש לפרש שהבהמה לבדה מטיילת עם הזוג בחצר דזוג לשון זכר ולפ"ז י"ל דהנך שתי ברייתות חלוקו' דהך ברייתא שבדף נ"ג ס"ל דדוקא הבהמה לבדה מטיילת בחצר דאז לא מחזי כלל כמאן דאזיל לחינגא כיון שאין האדם עמה להוציאה לר"ה ומש"ה פסק רבנו לעיל פ"ך ומטיילת בו בחצר כהך ברייתא דפ' במה בהמה אבל הך ברייתא דפ' במה אשה הוכרח בעל הש"ס לאוקי' כתנאי וזה יישוב נכון מאד אם הגירסאות הללו מר בר רב אשי חתים עלייהו. גם י"ל דהנה רש"י מפרש טעם איסור זוג שאינו פקוק משום השמעת קול בשבת ולדעת רבנו אין זה טעם דלא אסרו אלא קול של שיר ותו דכל דשא"מ שרי והרי הבנים יוצאין בזגין אע"פ שאינם פקוקין גם אין סברא כלל שיהי' האדם מוזהר על שבות בהמתו ואין ענין כלל לגזרת שמא יתקן כלי שיר הואיל שבהמתו משמעת קול בזוג דרך הילוכה. לכן מפרש רבנו דאיסור זוג שאינו פקוק שכן דרך מוכרי הבהמות להשים זוג בצואר הבהמה ולהשמיע קול שישמעו מרחוק ויבאו הקונים ולפ"ז י"ל על א' משני דרכים או שנאמר דאף בזוג הפקוק בר"ה יש בו משום מ"ע כמאן דאזיל לחינגא והילכך אסור נמי בזוג שאינו פקוק בחצר דאע"ג שאין רואה