מרכבת המשנה (חעלמא) - א קסו

דפריך בגמרא דכיון דהאבן על הפירות ננערינהו להכי נייד רב ואוקים בכלכלה פחותה. ובהכי מדוקדק לשון רבנו שכתב והאבן בתוך הפירות דהיינו שהפירות מקיפין אותו מכל צד דאלו האבן למעלה קשה ננערינהו ואי האבן למטה קשה יטלם בידו משא"כ כשהאבן באמצע א"א לנערו מבלי שיתפזרו מקצת הפירות (ודרך רש"י והראב"ד דחוק קצת דבפירות המתטנפין כגון תותים וענבים א"א לנער האבן ממטה למעלה שיסחטו הפירות ויפסדו לגמרי) ובעל הש"ס לא ניחא לי' לאוקים מתניתין כשהאבן באמצע דאז לא יהי' דומי' דסיפא אבל רבנו פסק אקומתא זו וכן בפ' כירה דמ"ז מביא אקומתא דר' יוחנן דמשמע דיש לה מציאות לפי המסקנא. וגם הדין אמת הוא כשהאבן באמצע אע"ג דלא ניחא לי' להש"ס לאוקים בהכי

הי"ט או מעשר ראשון וכו' רבותא דהקדימו בכרי או בשבלים השמיט רבנו וסמך על מ"ש במקומו בה' מעשר. ומש"ר הואיל וראוי לעניים עיין בתוס' ד"ה דאי בעי

הכ"א נדבך וכו' עיין במ"מ דגריס רב אשי ועיין בתוספות דקכ"ה ד"ה ואזדו לטעמייהו שתירצו שני תירוצים או דגרסינן רב אשי או כתירוץ הכ"מ והכ"מ לא השגיח שה"ה גורס רב אשי ובחנם השיג עליו. מיהו רבנו ס"ל כתירוץ השני שבתוספות אפילו תימא דגרסינן רב אשי **(צ"ל אסי)** ועיין פכ"ו ה"ט וה"י

הכ"ג ביצתה וכו' אע"ג דאין מוקצה ונולד בשבת שאני ביצה משום הכנה דרבה עיין פ"א מהי"ט ועיין בהשגות ובמ"ע גם י"ל דה"ל דשא"מ

הכ"ד נותנים כלי וכו' עיין במ"מ שמפרש דמביא רבנו ראיי' שאם נתן מותר לטלטלו דאי ס"ד אסור למה אין עושין לכתחלה ומה הפסד יש בעשייתו. והרד"ע השיג שאלו הי' אסור לטלטלו איכא הפסד דביטול כלי מהיכנו אלא הפירוש כמ"ש המ"ע דמוסב למעלה דהילכך אין נותנים לפי שאין עושין גרף וכו'. וכן העתיק בש"ע סי' של"ח ע"ש בט"ז ומ"א ובטא"ח ובב"ח שכתבו ליישב קושיי' הכ"מ דמש"ה אסור ליתן לכתחלה משום ביטול כלי מהיכנו ומאי אמרת שהרי מותר להוציא גרף הא אין עושין גרף לכתחלה וא"כ ממ"נ אין נותנים דאו שיבטל כלי מהיכנו אם לא יוציאנו או שעושה גרף לכתחלה להוציאנו והוא קצת דחוק. ואין לתרץ דאף שמותר להוציא גרף של רעי מ"מ אסור לטלטלו אחר הוצאה דהא אמרינן במסכת ביצה דל"ז אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה וכשהוא מחזירן נותן בו מים ומחזירו ונתינת המים הללו לדעת האוסר מוקצה מחמת מיאוס כפרש"י אבל לדידן שרי להחזירן כדרכו ומש"ה השמיט רבנו נתינת המים. ותירוץ הא"נ שבכ"מ נכון הוא. גם י"ל דאין כל דלף שאינו ראוי גרף של דעי דיש דלף שאינו ראוי לרחיצה ואינו מאוס ומש"ה נקיט בגמרא הטעם משום ביטול כלי מהיכנו ולפ"ז י"ל דכי ריחייא דאביי הי' הדלף שיורד לתוכם מתמאס משריית הטיט ובכל רגע ורגע היו מתמאסים יותר ואמר לי' רבה עייל פורייך להתם והמתן עד שיתמאס טובא ותוציאנו. וא"ל אביי וכי עושין גרף של רעי בשבת משום כבוד שבת הילכך מותר להוציא תכף עד שלא יתמאסו והלכה כאביי וכמ"ש הכ"מ ומש"ה כתב רבנו שאם נתן מותר לטלטלו במים המאוסי' שבו פי' שהולכין ומתמאסין מפני שאין עושין וכו' להמתין עד שיתמאסו ממש כגרף. א"נ דמש"ה מותר לטלטל המים המאוסין שבכלי להיות שופך ושונה שלא יעשה לכלוך בבית דמאיס טובא כגרף של רעי וע"ד מ"ש הראב"ד

הכ"ה פורסין וכו' אפילו באינו צריך למקומו ואפילו אבנים דלא חזיין וכן כוורת אע"ג דלית בי' דבש דלא קיי"ל כר' יצחק. ומ"ש ובלבד דקיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר וקיי"ל כר"י דהך כוורת הוה מוקצה אפילו לר"ש עיין בגמרא דכ"ג

הכ"ו בהמה וכו' במסכת ביצה בכור שנפל לבור ושם מבואר דאסור להעלותו דשבות חמור בידים העמידו דבריהם במקום צב"ח דאורייתא ומפרש רבנו ביטול כלי מהיכנו שמטילו במים ודלא כפרש"י מחמת קושיית הרשב"א: ותו דלדרך רש"י לא הי' צריך לחדש צב"ח דאורייתא דודאי דרבנן עדיף ובודאי נוח לבהמה שתעמוד ע"ג כרים ותו דכל מה דלא הוה פ"ר שרי דשא"מ ועיין במ"מ ועמ"ש פי"ג מה' רוצח: סליק פרק כ"ה מה' שבת פרק כ"ו מה"ש

ה"א וחבליו וכו' לאפוקי שאר חבלים דהוו מוקצה אם לא שייחדם לתשמיש מבע"י עיין לעול פ"י ה"ג: ומ"ש רבנו מפני שהן תקועין פי' ואסור להוציא דבר התקוע בחוזק דהוה סותר עיין פ"י הט"ו ודלא כפרש"י מפני שאין ניטלין אפילו בחול מפני כובדן הילכך כל מלאכתן לכך דרש"י נמשך לשיטתו דכלי קיואי ה"ל ככלי שמלאכתו להיתר משא"כ לדרך רבנו דה"ל ככלי שמלאכתו לאיסור הא קיי"ל פכ"ה ה"ו דאפילו כלים הניטלין בשני אדם ניטלין לצורך גופן ומקומן לזה הוצרך רבנו ליתן טעם לאיסור טלטול הכובדים אפילו לצורך גופן ומקומן משום לתא דסותר

ה"ב מכבדות וכו' עיין שבת דף צ"ה בתוספות ד"ה והאידנא וכו' ולדרך רבנו י"ל כיון דרב ס"ל כר"י בדבר שא"מ דכל מילי דמר עביד כרב וכו' ואי ס"ד דטעמא דר"א להתיר מחמה לצל משום דס"ל כר"ש הוה לי' לאפלוגי בעלמא בדשא"מ. ומ"ש רבנו שהרי שפין וכו' ומש"ה דוקא לבנים אבל אבנים שאינם חלקים ואינם ראויים לישיבה אסור עיין פרק כירה דמ"ג: