מרכבת המשנה (חעלמא) - א קסג

להאכיל לבהמתו אסור ולאו משום לתא דקטן ואכתי מנ"ל דבאיסור דרבנן דשרי בהנאה לא ספינן לקטן בידים. ומדסידר רבנו דינים הללו דהיתר שבותין בה"ש ודיני קטן בפרקין קודם לדיני שבותי מוקצה נראה לדקדק דשבותי מוקצה אסורין בה"ש דעיקר מוקצה בה"ש. ובקטן נראה איפכא דאף לצוות אותו שרי דלא גרע אמירה לקטן מטלטול מן הצד משא"כ בשארי שבותין לא גרע אמירה לקטן מאמירה לעכו"ם שלא בשעת הדחק ומקום מצוה

הי"ב ומפני מה וכו' עיין בהשגות וכן פרש"י במסכת ביצה דל"ו ד"ה אטו טלטול וכו' והאי דלא גזרו על טלטול כלים ואוכלים מפני שלא יוכלו לעמוד בה ולבטל עונג שבת ושמחת י"ט ע"כ ובאמת אין טעם זה מספיק לחלק בין מחמה לצל דכלי שמלאכתו לאיסור ובין מחמה לצל דכלי שמלאכתו להיתר דתרווייהו לאו לצורך היום הוא ושייך למגזר בהו משום לתא דהוצאה. והא דאמרו בגמרא אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא היינו אליבא דב"ש דאוסר הוצאה שלא לצורך בי"ט דשפיר הוה מיגדר מלתא שלא יטלטל דבר שלא לצורך אוכל נפש (ועיין במסכת ביצה דף י"ב ע"א ובתוספות ד"ה דלמא ודוק) אבל עיקר איסור טלטול בשבת בהכרח יש לו טעמים אחרים וכמ"ש רבנו ומראה מקום מוצא טעמים הללו שכתב רבנו מהא דאמרינן בשבת דף קכ"ג ע"ב בראשונה היו אומרים שלשה כלים נטלין בשבת מקצוע של דבילה וזומא ליסטרין וסכין קטנה התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מיתד של מחרישה ומסר הגדול ומסיק מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו אמר רבא התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו וחזרו והתירו מחמה לצל וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא ועדיין באדם א' אין בשני בני אדם לא עד שאמרו כל הכלים נטלין בשבת אפילו בשני בני אדם ע"כ. וכיון שבהכרח צריך לחלק בין מחמה לצל דכלי שמלאכתו לאיסור ובין מחמה לצל דכלי שמלאכתו להיתר מזה למד רבנו טעם השני דלקמן הי"ג דחיישינן שמא כשיעסוק בטלטול כלי שמלאכתו לאיסור יבא לעשות בהן מלאכה ומהאי טעמא עלה בדעתם לכתחלה להתיר כלי שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל ולאסור כלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו. וההבדל שבין מחמה לצל ובין לצורך גופו ומקומו גבי כלי שמלאכתו להיתר (האף דיש מקום לומר לפי דרך רש"י והראב"ד משום לתא דהוצאה לא התירו אלא לצורך היום זה דוחק אלא י"ל) כפי טעם הראשון שכתב רבנו שכל מחמה לצל או שלא יגנב ולא ישבר חיישינן שביום השבת שהוא פנוי יבא לסדר כלי הבית כסא ומטה ומנורה ושלחן בפנות הבית ויסיעם מזוית לזוית וגם גל של לבנים יסדרם על מכונם ונמצא איננו שובת כל היום ובטל למען ינוח משא"כ לצורך גופו ולצורך מקומו דליכא למיחש בכה"ג. וההבדל שבין כלים קלים לכלים כבדים הניטלים בשני בני אדם דנפיש טרחייהו שעלה על דעתם לאסור משום טירחא יתירה בשבת לפי שעה אע"פ דלא שייך בזה למען ינוח כיון ששובת כל היום וגם בעידנא דטרח בי' אין בזה לתא דמלאכה כלל דאין על הטירחא שם מלאכה מ"מ שייך בטרחא טעם ג' שכתב רבנו לקמן שאצל הטיילין שבטלין ממלאכה כל ימי השבוע יש היכר שביתה במה שינוחו בשבת מטירחא יתירה ודיבור והילוך שלא לצורך ומהאי טעמא הי' בדין לאסור הכל חוץ משלש כלים קטנים הנ"ל עד שראו שהוא שביתה של צער והתירו כלי שמלאכתו להיתר לצורך ועדיין הי' קשה הדבר להשתמש בכלי היתר כיון שאסור להצניעם שלא יגנבו ולא ישברו לזה התירו כלי שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל ועדיין היו אוסרים כלי שמלאכתו לאיסור משום טעם השני וחזרו והתירו אפילו כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו שלפעמים אין לו כלי היתר וה"ל שביתה של צער וחזרו והתירו אפילו כלים כבדים כל שהוא לצורך ואסרו כלים הכבדים שלא לצורך משום טעם הג' וכלי איסור מחמה לצל משום טעם ב' ולצורך שרי דכיון דלא שרית לי' אלא לצורך רמי אנפשי' ומידכר ואסרו טלטול אבנים וכדומה להן משום טעם א' כנ"ל:

סליק פרק כ"ד מה' שבת פרק כ"ה מה"ש

ה"א יש כלי וכו' כגון כוס וכו' ביצה דף כ"א ע"ב ולטלטלינהו אגב כסא וכו' וקערה שבת דקכ"ד הנהו קערות האיך מטלטלינן וכו' וסכין דקכ"ג ע"ב וסכין קטנה שע"ג השלחן וקורדום קכ"ב ע"ב אר"י קורנוס של אגוזים וכו' ועיין בר"ן מסכת ביצה וברז"ה ורמב"ן ודברי הרז"ה נראין דטעמא דאסור בי"ט משום דלא ניתנו עצים אלא להסקה וה"ל מוקצה וקיי"ל כר' נחמן דיש מוקצה בי"ט וסוגי' דשבת דמוקי' לה כב"ש אזלא אליבא דאינך אמוראי דלית להו מוקצה אפילו בי"ט ולא אסרו לסמוך בבקעת אלא משום גזרה י"ט אטו שבת ע"ש ועיין כאן בלח"מ

ה"ב כגון מכתשת שבת קכ"ד ע"ב מדוכה אם יש בה וכו' ורחיים היינו רחיי' של גד לדוך פלפלין

ה"ד לאכול בה היינו צריך לגופה ולישב במקומה היינו צריך למקומו ושלא תיגנב דקכ"ד ע"ב מר שלא תיגנב והיינו בשביל עצמה ומן החמה וכו' היינו מחמה לצל דה"ל בשביל עצמה וה"ה מן הגשמים שלא תתפח

ה"ו כגון אבנים ומעות שבת דקמ"ב ע"ב אבן שע"פ החבית וכו' מעות שע"ג הכר וכו' ומ"ש קנים וקורות שבת קכ"ה ע"ב סואר של קורות הוה ע"ש ודף קכ"ד ע"א ובמסכת ביצה מ"ש אבן גדולה היינו אסיתא הנזכר בסוף עירובין ועיין במ"מ וכ"כ התוספות שבת דף ל"ה כדברי רבנו ועיין לקמן הי"ח

ה"ז קורנוס וכו' היינו של זהבים ושל נפחין וכר"א בר אבא אר"י בדף קכ"ג ולקמן ה"ט גרסינן של