מרכבת המשנה (חעלמא) - א קסא

הכ"ב בד"א וכו' כ' ה"ה ותי' רב הונא וכו' נראה דעתו דרבנו פסק כרב הונא וזה אינו אלא דפסק כר' אבא אמר רב וכמש"ל ה"כ

הכ"ג וכן וכו' עיין במ"מ ובתוספות די"ט ד"ה וחד הנ"ל ובש"ש לרשב"א

הכ"ד ואין זה שכר שבת וכו' עיין במ"מ שנדחק לפרש דברי רבנו שהנתינת טעם מוסב למעלה דמש"ה מותר לאחרים להציל לעצמן אע"פ שאין להם הפסד הואיל שאין שם מלאכה וכו' והוא דוחק ויותר נכון דודאי אע"ג דאסור ליטול שכר שבת בעד שמירת התינוק הכא שרי כיון שזכה המציל לעצמו אין זה אלא שכר מה שנותן לו במתנה וחשיב הבלעה כמו שכיר חדש ושכיר שבוע. וזהו מש"ר דמש"ה לא חשיב שכר שבת דכיון שאין כאן מלאכה ולא איסור ה"ל כמו שכר שמירת התינוק דמותר בהבלעה

הכ"ה אם הי' יה"כ בע"ש עיין במ"מ ועמש"ל פ"ה הכ"א. ומש"ר ועוטף וכו' עיין בכ"מ ודבריו נכונים וכן מסתבר ממ"ש רבנו והרי הוא שלו כמו המאכל אלמא דבכל אופן זכה המציל דחשיב ייאוש בעלים אע"פ שהי' פנאי לבעלים להציל ע"י פשיטה ולבישה

הכ"ו ובלבד וכו' עיין במלחמות ה' להרמב"ן. ומש"ר ובחול וכו' בגמרא מגילה אפסקה הלכתא כרשב"ג והשמיט רבנו כתב יונית שכבר אבד זכרו כמ"ש ה"ה. אמנם בפ"ב דמגילה הזכיר רבנו דמגילה שכתבה יונית כשרה וצ"ל דלשון יונית לא נשתקע ומינה איירי רבנו בה' מגילה מיהו לא הכשיר רשב"ג אלא כתב יונית ולשון יוני דאז חשיב יפת אלקים ליפת אבל כתב אשורית ולשון יוני לא מכשיר זולת במגילה דכשר כתב זה ולשון אחר למי שמכיר בה ובלבד שלא יהא כתוב בלשון זה נקרא בלשון אחר ומש"ה השמיט רבנו כאן לשון יוני דכיון דלא מתכשר אלא בכתב יונית וכתב יונית כבר נשתקע ומש"ה השמיט נמי רבנו בהאה"ט לענין טומא' ידים דין כתיבה יונית ובירושלמי משמע דכל שאינו מטמא את הידים אין מצילין. ומש"ה פסק רבנו דכתב אחר אין מצילין. וכן בגמרא דקט"ו מקרא שכתבו תרגום וכתב עברית מצילין והך ברייתא כמ"ד מצילין ולמ"ד אין מצילין מקרא שכתבו תרגום ה"ה לכתב עברית. ואע"ג דמגילה כשרה בכל לשון אפ"ה אין מצילין מגילה וכן איננה מטמאה את הידים הואיל שפסולה למי שאינו מכיר בה וכמ"ש התוס' מגילה ד"ח ד"ה עד ע"ש. ומש"ר אפילו הי' שם עירוב ולא דמי לאוכלין ומשקין דכיון שאין קורין בו לא הוה צורך היום כלל

הכ"ז היו כתובים וכו' בגמרא מאי תניא א"ר אשי וכו' ובתוספתא דשבת מפורש דמצילין הכתובים בסם וסיקרא וקומוס וקנקנתום והשמיט רבנו קומוס וקנקנתום דמלתא דפשיטא הוא כיון דכשרין בס"ת וכמש"ר פ"ת מה' תפילין ה"ד ע"ש בכ"מ. אלא אפילו סם וסיקרא שהם שארי מיני צבעונין שפסולין אפ"ה מצילין. ומש"ר גליון של ספרים סתמו כפירושו בדגייז ושדי כדמסיק בגמרא והשמיט רבנו דין ספרי מיני' דאף בחול אסור לקיימן ופשיטא דאין מצילין אותן

הכ"ח כגון ויהי בנסוע וכו' פי' כגון פרשת ויהי בנסוע שחסר כמ"ש ה"ה. ומש"ר ומצילין תיק הספר וכו' משמע אפילו אינם תפורין לספר ואע"ג דלענין טומאת ידים פסק רבנו בהאה"ט דשאינם תפורין אינם מטמאין את הידים ודין הצלה דומה לדין טומא' ידים כנ"ל הכ"ו שאני הכא כיון שצריך להציל את הספר ואסור לאחזו ערום מותר להציל התיק ואפי' אם יש לספר מטפחת דלמא אדמפיק לי' מתיק לא יהא פנאי להציל ולא גרע מתיק של תפילין שיש בתוכו מעות שמותר להציל בחפזון עם המעות דאדהכי והכי נפלה דליקה וכמ"ש בגמרא דקי"ז אבל אין מביאין תיק שיש בתוכו מעות להציל ס"ת דאדהכי והכי לשדינהו וכן משמעות לשון רבנו. והשמיט רבנו שבותי הוצא' דהיינו דיני כרמלית שכבר נתבאר לעיל מן פי"ג עד פכ"א באריכות נמצא מנין המלאכות שאין להם שבותין ט"ו ניפוץ טווייה ונירין. הנסכה אריגה ובציעה. קושר ומתיר וצידה. שחיטה והפשט והמחתך. שרטוט והבערה והוצאה שנמנו השבותין שלה במקומה. והמלאכות שיש להן שבותין כ"ד ונתבארו בפכ"א שבותי עשר מלאכות הנזכרים בפ"ח. ואח"כ בפכ"ב ביאר שבותי ח' מלאכות. ובפרקין ביאר שבותי ו' מלאכות מכה בפטיש ומעבד ומוחק וכותב ומוחק ומכבה. ומ"ש ה"ה בהקדמה שבפכ"ג נתבארו שבותי ד' מלאכות ט"ס הוא ע"ש: סליק פרק כ"ג מה' שבת פרק כ"ר מה"ש

ה"א שנאמר אם תשיב משבת וכו' מהאי קרא לא נשמע מידי די"ל עשות חפציך מלאכה ממש אלא דהביא רבנו להורות דסיפא דקרא וכבדתו קאי אשבת וכן בגמרא מייתי סיפא דקרא גרידא. מיהו בילקוט שמעוני הביא על האי קרא אם תשיב וכו' תנא לא יטייל אדם וכו' ע"ש ועיין שבת דקי"ג וערובין דל"ח. ומש"ר לפיכך וכו' עיין שבת דק"נ וקנ"א דכל שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך בשבילו זולת דברים שהיו מותרים ע"י מחיצה ובורגנין כדלקמן ה"ג וכל שאינו זכאי בחשיכתו אינו רשאי באמירתו ועמש"ל פי"א מהש"ע ה"ב

ה"ג שהבהמה קורא לה וכו' בתוספות ד"ה אין מחשיכין כתבו טעם בורגנין אבהמה ורבנו כתב טעם אחר (ובטלה קטן לא שייכי שני הטעמים) משום דהוקשה לרבנו לפי גירסתו דגריס מחשיכין ה"ל לאתויי סייעתא דק"נ ע"ב מהאי ברייתא למלתא דר"י אמר שמואל דס"ל הך סברא