מרכבת המשנה (חעלמא) - א קס

ס"ל כרבנן דברייתא בתרייתא מיהו התוספות כתבו בהדיא וצריך לאוקים ברייתא דלעיל בדחייק מיחק למ"ד גודא בשטרא מיחלף נראה פירוש לדבריהם משום דאי ס"ד דברייתא קמייתא הוה סתמא כרב אחא ה"ל לאביי למפסק כרב אחא. והא דכתבו התוספות לעיל לדרך רש"י דברייתא קמייתא מתוקמא שפיר בדכתב אכותל ומדלי אע"ג דאליבא דרב ביבי דאית לי' דרבה צריך לאוקים נמי בדחייק כי היכי דתהוי סתמא כהלכתא עיין במהרש"א שהרגיש בזה ולדעתי לק"מ דשפיר פסק רב ביבי כרבנן אע"ג דברייתא קמייתא אתיי' כרב אחא וה"ל למפסק כסתמא מ"מ סמך רב ביבי אאידך סתמא דלא יקרא לאור הנר דמשמע אפילו גבוה טובא וכדרבה משא"כ לדרך ה"ר פורת דאביי דלית לי' דרבה ע"כ לא משמע לי' סתמא דלא יקרא אלא במיתתי ע"כ צריך לאוקים סתמא זו בדחייק דאי ס"ד כדרב אחא ה"ל למפסק כרב אחא וכן מבואר בלשון הרי"ף דמוקי' סתמא קמייתא כרבה ובדחייק אלמא דחקיקה דטבלא ופנקס אסור. ואף לפי מה שהבין הרמב"ן בכוונת הרי"ף בס' המלחמות דאביי ס"ל כרבה הילכך בכתב אפילו מדליא אסור ולהכי נקיט שמא יקרא למעט חקיקה דכותל גרידא ורב ביבי לית לי' דרבה להכי נקיט שמא ימחוק למעט אף כתוב בכותל ומדלי ודכ"ע גודא בשטרא לא מיחלף ע"ש. כ"ש דקשה כנ"ל דא"כ אליבא דאביי מתוקם סתמא קמייתא בדחייק ושמעינן דחקיקה דטבלא ופנקס אסור. ויותר נראה דרבנו מפרש כפרש"י והרז"ה דרב ביבי אית לי' דרבה ופסק רבנו כרב ביבי וסתמא קמייתא כרב אחא ולית הלכתא כוותי' דקיי"ל כסתמא דלא יקרא לאור הנר כנ"ל וכמ"ש הרז"ה באריכות דלפי שיטתו בדכתיב אפילו בכותל אסור ובדחייק אפילו טבלא ופנקס שרי ע"ש. וכ"ש לדרך הרשב"א בשבע שיטות דמפרש הא דמסיק דכתב אכותל ומדלי מוסב אברייתא קמייתא דמונה אדם וכו' דאתי' כרב אחא ודלא כהלכתא אבל רב ביבי ואביי פליגי בדחייק אטבלא ופנקס וס"ל לרב ביבי דלא מיחלף חקיק' בכתיבה ע"ש. ולפ"ז פסק רבנו כרב ביבי וברייתא קמייתא נדחה מהלכה כפי מסקנת הש"ס ואיתוקמא בדכתב ושפיר פסק רבנו דחקיקה דטבלא שרי והא דכ' רבנו כדי שלא יקרא בשטרי הדיוטות ר"ל שהי' גופא שטרי הדיוטות דשייך בה שמא ימחוק ומש"ה לא כתב רבנו גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות ואין כוונת רבנו לפסוק כאביי אלא כרב ביבי וכן מסתבר דרבנו מפ' הסוגי' כדרך הרשב"א דלפי דרך ה"ר פורת קשה כנ"ל דהאיך ס"ד דפליגי בכתב אכותל ומדלי דא"כ אמאי שרי רב ביבי נמי דגודא בשטרא לא מיחלף אכתי גודא בגודא מיחלף כיון דמיתתי שייך מחיקה וה"ל בכלל שטרי הדיוטות. וכבר בארנו דלפי מה דמסיק דמלתא דרבה תנאי היא לית לי' לרב ביבי גזרה שמא יקרא כלל וכן בהכרח רב אחא דמתיר לית לי' גזרה שמא יקרא כלל ובחקיקה אפילו בטבלא ופנקס שרי וא"כ נ"מ נמי חקיקה דטבלא ופנקס דאליבי' דרב ביבי דפסק כרב אחא בהכרח מוקי ברייתא קמייתא בדכתיב וכרב אחא דאי בדחקיק כרבנן למה יפסוק כר"א דה"ל יחידאה. ואביי דפסק כרבנן למה נוקים ברייתא קמייתא כרב אחא מוטב לאוקים כרבנן ובדחייק ומינה דטבלא מיחלף בהכרח וא"כ למה לי' להש"ס לאוקים דפליגי בתרתי בדכתיב אכותל ומדלי ובדחייק מוטב לאוקים דפליגי בטבלא גרידא אי חקיקה בכתיבה מיחלף או לא אבל דכ"ע אית להו דרבה דגזרינן מידלי אטו מיתתי ולא תקשה להו ברייתא קמייתא דלא מתוקמא בדכתב לפי מה דס"ד דליכא מאן דפליג אדרבה. וא"כ ע"כ מתוקמא בחקיקה אלמא דטבלא ופנקס מחליף משום דרב ביבי מוקים הך ברייתא כרב אחא דלית לי' דרבה ובדכתיב ולעולם דחקיקה בכתיבה דטבלא לא מיחלף ופסק רבנו כרב ביבי לקולא. ועוד דמשמע דהאי רב ביבי קשיש מאביי. ותו דמעיקרא ס"ד דבכתב בכותל ומדלי דכ"ע אסור ובדחייק בטבלא פליגי אין סברא לומר דפליגי בכתב אכותל ומדלי ובדחייק בטבלא ד"ה אסור זהו מה שנ"ל בביאור דברי רבנו. ומש"ר אף לקרות וכו' אע"ג דלא קיי"ל כר' נחמי' דיהיב טעמא בכתבי הקדש אין קורין בשטרי הדיוטות מבעיא אלא כרב ודוקא בשעת בית המדרש ומשום ביטול בה"מ מ"מ סמך רבנו דין זה כאן בהדיה שבות דשטרי הדיוטות דדמיין אהדדי

ה"כ נפלה דליקה וכו' דילג רבנו שרטוט והבערה שאין להם שבותים והתחיל בשבותי אב ל"ח שהוא מכבה וכפי הנראה מלשון רבנו דדוקא בנפלה דליקה בבית שבחצר זו ורוצה להציל לחצר אחרת הוא דאסור להציל בכלים הרבה או בכלי אחד כמה פעמים יותר משלש סעודות. אבל בנפלה דליקה בבית מותר להוציא מן הבית לחצר אפילו כמה כלים יותר מג' סעודות. ויש לומר הטעם ע"ד מ"ש ה"ה לקמן הכ"ה בשם רשב"א דכיון שאין אנו מתירים לו אלא דרך לבישה רמי אנפשיה ומידכר ולא אתי לכבויי ה"נ בנדון דידן הואיל ואין אנו מתירים לו להציל אלא לאותה חצר רמי אנפשי' ומידכר. ויצא לרבנו דין זה מהא דקא"ר אבא דק"כ אידי ואידי בבא לקפל כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת אלמא דלאותה חצר מותר לקפל מבית לקצר שעירבו מיהו סובר רבנו דלחצר אחרת מודה ר' אבא לר' הונא דשרי להציל יותר מג' סעודות וכמש"ר לקמן הכ"ב כ"ג ודלא כמ"ש התוספות בד"ה אידי וכו'. ומה שהקשו בתוספות דא"כ הל"ל אידי ואידי בחצר אחרת וכאן להציל וכאן לקפל אין זה הכרח דודאי מתניתין לא מתוקמא אלא באותה חצר דלישנא דמתני' להיכן מצילין אותו לחצר המעורבת משתמע מבית לחצר שעירבו דאלו מחצר לחצר ה"ל למימר מחצר לחצר שעירבו כלשון רבנו שצריכי' החצרות לערב זע"ז או להשתתף במבוי ולשון חצר המעורבת לא משתמע שעירבו בני חצר זו עם בני חצר זו אלא שעירבו בני החצר לבדם ופסק רבנו כר' אבא משמי' דרב משום דרב רבו של ר' הונא ושפיר קבעי ר' הונא ברי' דר"י אף אליבי' דר' אבא (ומ"ש ה"ה וכתבו בתוספות וכו' ואף מדברי רבנו וכו' פשוט הוא דלחצר אחרת חמיר טפי עיין בתוספות שבת די"ט ע"ב ד"ה וחד מציל וכו' אלא כוונת ה"ה שאם נפלה דליקה בחצר זו מותרים בני חצר אחרת להציל כמ"ש התוספות ר"פ כל כתבי ע"ש) ועיין לקמן הכ"ב בדברי ה"ה: