מרכבת המשנה (חעלמא) - א יד

ומעילי. על בני גילי. השוקדים על דלתות ספרי גדולי הראשונים. המה יהיו בדיני מתונים. וישאו פנים. ועם היותי רובץ תחת משא עם קדש ק"ק חעלמא הבירה. עמוס התלאות טרדא דציבורא. בעת אמצא מרגוע לנפשי חשתי מהרה. ולילה כיום האירה. לעשות מהדורא בתרא. ולסדר כסדר על המיי' ולצרפה ולצחצחה. ועין עיוני החזרתי עליו בהשגחה. וכל חידושי הו"ת אשר יש להם מבוא ושייכות. לפסקי הלכות. והיא הצעה לברר וללבן דעת רבנו בשקל הקדש והכרעה. כתפות עשיתי לו חוברות. מקצה במחברת. ואת הנשארת. הנחתי למשמרת. הנה הוא באמתחתי. כמום עמדי חתום באוצרותי. ואחרי אשר גמרתי כל הלכות שביתה. נפשי אותה. להגדיל חיבורי ולהאדירה. בכמה וכמה חידושים במיי' ס' טהרה. אשר עשיתי לי מכבר. ואצבור בד. בעברי עין עיוני על השיטה דח"י דבר. גם לקטתי בין העמרים. הרבה חידושי מיי' מפוזרים. אשר חדשתי בימי הנעורים. וסננתיו במשמרת דקה מן השמרים. וחברתי את האהל להיות אחד. במאזנים ישאו יחד. ובקיצור מופלא טפסתי. כי לשון רבנו ולשון מפרשי דבריו לא העתקתי. אך פסקי ראשי הלכות רשמתי. ותחלת ההלכה התחלתי. ואל איזה מפרש מדבריו אשר עליו דיק בניתי. באצבע הוריתי. ואת לשונו על שפתי. לא נשאתי. כי כבדה עלי העתקת כל הדברים. כחמור נושא ספרים. ולא רציתי לבלות מבחר הזמן מחמד עיני. בהעתקת דברי מי שקדמוני. מנה אחת אפים. לתושיה כפלים. גם כי תארכנה פארותיו לארכה ולרחבה. והוצאת הדפוס רבה. גם כי לפעמים הראשונים המה האריכו טובא. ואנכי באתי אחריהם למלאות דבריהם זער שם מעט מהרבה. ואלו הייתי מעתיק כל דבריהם. אשר זה המעט אשר חדשתי בנוי על אדניהם. יהיו החידושים. בטלים בששים. גם אתעטף במו לבושים. טלית שאולה. ויריעותי אמלא. את אשר לא טפחתי ולא רביתי. ותהי עליהם תפארתי. האף כי ידעתי שלא יקבל תועלת מספרי זה כי אם התיירים הצוללים במים אדירים. וביתם מלא ספרים. ובידם ס' המיימוני ולח"מ ומשנה למלך בפני עצמו. או המיי' ד"י החדשים אשר נדפס הכל בצד המיימוני אתו עמו. ואיש אשר אין לו כל אלה. ימשש כעור באפלה. ויהי' בעיניו כדברי הספר החתום. לא ידע ולא יבין כמום וסתום. הלא כתבתי לך במועצות כאשר קדם. שלא רציתי שימשמש בו יד כל אדם. ומליצה בפי לקוחה. מדברי הרב המורה בפתיחה. שכתב סוף דבר אני האיש אשר כשיציקהו הענין ולא ימצא תחבולה. ללמד האמת שבא עליו המופת אלא בשיאות לאחד מעולה. ולא יאות לעשרת אלפים סכלים. אני בוחר לאמרו לעצמו ולא ארגיש בגנות העם רב ההוא האוילים:

ואחרי אשר השלמתיו וסדרתיו על מכונה. קראתיו בשם מרכבת המשנה. זה שמו אשר יקרא לו ולו שם בשלשה. מצד הפועל ומצד התכלית ומצד הנושא. אם מצד הפועל למען ספר שמי. ופתוחי חותמי. כאשר עיניך לנוכח יביטו את דברי השירה הזאת. ואותיות חותמי בראשי החרוזות. המה ושם הספר. במשקל ובמנין ומספר. אלף וששים ושנים. יחד ישאו במאזנים. כי כץ דרך המחברים לפתח פתוחי חותם. במספר שמות לגלגלותם. ואם מצד הנושא כי הרכבתי כל דברי מפרשי ספר המשנה. קול מלחמה במחנה. ובאתי בהוצן רכב וגלגל. לפלס המעגל. ועלימו תטוף מלתי. ואת מסתורי המשנה גליתי. ואם מצד התכלית לרכוב על במתי עב קל. ראש דקל. על גג המגדול. ולהתלות באילן גדול. כמבקש להחנק. וכננס הרוכב ע"ג ענק. שם שם לו חק. למען יעמוד על המצפה והוא צופה מרחוק. צלח ורכב על דבר אמת רחב לבב וגבה עינים. ותהי נפשי צרורה בצרור החיים. ועדי בשחק נאמן שאין כוונתי ומחשבתי. להתגדר במלאכתי. ולהראות את בית נכותי. כידוע לכל באי שצר עירי חותם תכנית. דלית בי לא מינה ולא מקצתה אפילו שמינית שבשמינית. ויודע המביט מראשית אחרית. שתכלית מגמתי זולת להניח אחרי שארית. וזה מנת כוסי וחבלי. חלקי מכל עמלי. ואולי מן השמים הורוני בכמה מקומות לעייל בבתי גוואי. וכד שכיבנא ייפוק לאנפאי. ובקשתי שטוחה מול פני הקורא. שלא לסתור בניני חיש קל מהרה. וסביביו מאד נשערה. לא הנחתי קרן זוית אשר בו לא נשתטחתי. וכל השערים המצויינים בהלכה פתחתי. לא שקטתי ולא נחתי. והאוכל מתוך המעורב בררתי. ובאמרים קצרתי. ואם עיני המעיין החביב אחרי העיון המנוסה. יתפוס עלי איזה תפיסה. לא יחמול ולא יכסה. ואין זה פליאה. מה אנוש כי יזכה וימלט משגיאה. והדן אותי לכף זכות. ישא ברכות. וזאת מודעת. אגלה אזן השומעת. שבכל מקום אשר רשמתי עיין שם והצבתי ציונים. הקורא סירוגין לא יצא עד אשר יעיין שם על כל פנים. ואם לפעמים מדרך התוספת שלא במקומו כבמקומו נטיתי. אל תבהל להשיב דאשתמיט מיני ולא ראיתי. כי ידעתי גם ידעתי. ואולם להיות שמסתכל הייתי הנה והנה. שרבנו לא ס"ל בהא כוותייהו השמטתי הענין בכוונה. ולא הרכבתיהו על רכב המשנה שיר ראוי וחרוזי ומורכב מיתד וחמש תנועות שלשה פעמים בדלת וכן בסוגר והוא מחולק בחרוזות הדלת ובחרוזות הסוגר. ושמי עם חותמי בראשי החרוזות עולה למנין אלף ס"ב כמנין מרכבת המשנה והוא מספר בשבח שמנה ספרים הכלולים בספר המיי' ומסיים בשבח ס' הט' הזה. ואם הפרזתי על שבח הס' התשיעי מה שאין בו. הלא מיטב השיר כזבו:

שתו מים כבירים:

מבאר כרוה שרים:

המון ים משנה תורה:

מלא כף נחת רוה:

לעינים הוא תאוה:

מגדי מגיד משנה להשגות איש ריבו הכי לא נשים לבו:

הרי נאזר בגבורה:

שמע נא דברי חכמה:

למגדל עז כחומה:

וטירת כסף משנה מאור הנחות חשכי:

ראה כי ימתיק חכי:

מלא קמצו אזכרה:

הגם חנם תצומו:

הלא התיו לחמו:

בלחמו לחם משנה היה תמיד מתהלך:

בבית משנה למלך:

והנה מלא אורה:

זכור כי דרך כוכב:

הלום קרב וירכב:

במרכבת המשנה