מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנח

י"ט קמ"ל דאפ"ה אסור מתורת מקדיש. ומש"ה לא כתב רבנו רבותא זו כאן בה' שבת דבשבת דאסור משום מתקן אפילו לצורך נמי אסור ואין הפרש בשבת בין נותנו לכהן בו ביום או לא אלא לענין י"ט שייך לחלק בין תיקון לצורך או שלא לצורך ושם ביאר רבנו דין זה ספ"ד מהי"ט ע"ש. ובמ"ש שם

ה"י לפיכך וכו' עיין לעיל פכ"ב הי"ח ודילג רבנו צידה שחיטה והפשטה שאין להם שבותין והתחיל כאן בשבותי אב ל"א המעבד ואח"כ בהי"א התחיל בשבותי אב ל"ב שהוא מוחק

הי"א ואפילו בשומן וכו' עיין במ"מ ודבריו דחוקים והכ"מ בראותו דוחק דברי ה"ה רצה ליישב באופן אחר וגם דבריו דחוקים ואין אני רואה קושיא כלל דלא אסר רבנו לעיל ה"ג אלא בקיסם וצרור משום שמא יקטום וכנ"ל פי"א ה"ז משא"כ בדבר רך כמו שעוה ומישחא דאינו אסור אלא משום לתא דמירוח. ותו דבדבר מאכל מותר להערים כנ"ל ה"ג ובמישחא דמשום גזרת מירוח אסור להערים שמא יבא לידי מירוח

הי"ב לפיכך אסור לכחול וכו' דילג רבנו מחתך שאין לו שבותים והתחיל באב ל"ד שהוא כותב והכניס רבנו כוחלת בכלל שבותי כותב ותמה עליו בשלטי הגבורים דבגמרא נדחו דברי האומר כוחלת משום כותבת והלח"מ הוסיף קושי דדברי רבנו סותרים זא"ז דלעיל פכ"ב הכ"ג כתב רבנו דהעברת סרק משום צובעת כמסקנת הש"ס. ולדעתי לק"מ דהא דדחה בגמרא וכי דרך כתיבה בכך היינו לסתור דאין זה טעם דר"א דמחייב כיון דלא דמי ממש לכתיבה להיות תולדה אבל אליבא דרבנן שפיר הוה בכלל שבותי כותב וכן מסיק בירושלמי דכוחלת משום כותבת וסובר רבנו דהעברת סרק שהוא צבע הניכר משום צובעת כדקאמר רשב"א בברייתא ובכוחלת איכא שבות אפילו בצבע דלא מינכרא שאין כוונתה לצבוע מ"מ מחזי ככתיבה. והא דמוקים בעל הש"ס אליבא דר"א משום צובע ר"ל דאיירי ר"א בכוחלת בדבר הצובע ורבנו סתם דכל כחילה אסור משום כתיבה וכמסקנת הירושלמי. אמנם ראיתי עוד בירושלמי דפוקסת משום צובעת ולא הבנתי כלל ורבנו העתיק גודלת ופוקסת לעיל פכ"ב הכ"ו גבי שבותי בונה אע"ג דמישך שייכי נמי לטווייה ואריגה דאע"ג דאין דרך טווייה ואריגה בכך מ"מ חשיב שבות כנ"ל כיון דדמי לבונה טפי מדמחייב ר"א משום בונה וליכא נ"מ אם הם ג"כ שבותי אורג וטווה ולהכי לא חייש רבנו להעתיקם גבי שבותי אורג וטווה ולעשות להם מדור בפ"ע שאין לאורג וטווה שבותים זולתם. ומש"ר לקנות ולמכור עיין בתוספות ביצה דל"ז בד"ה משום מקח וממכר

הי"ג א' המוכר בפה ביצה דכ"ז ע"ב אין פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה בי"ט ע"ש ובשבת דקמ"ט בני חבורה המקפידים זע"ז עוברים משום מדה ומשום משקל ומשום מנין. ומש"ר בין בכלי מדה שם **(שם קנ"ז.)** ומודדין את המקוה וכו' ומודדין את המטלית וכו' וע"כ לא שרי אלא לדבר מצוה אבל לדבר הרשות אסור כדמסיק שם. ומש"ר בין ביד שם רבה בר רב הונא יתיב באוונא דמיא ומשח לי' וכו'

הי"ד ואין מגביהין וכו' עמש"ל ה"ט. ומש"ר ואין מעשרין וכו' מפרש רבנו דסיקרתא משום כותב ודלא כמ"ש התוספות בחגיגה ד"ח ד"ה משום סיקרתא שהוא משום צובע ע"ש דלדרכם דה"ל משום צובע שפיר קשה תיפוק לי' משום מקח וממכר דה"ל משום לתא דכתיבה משא"כ לדרך רבנו דסיקרתא משום כותב ניחא לי' למימר דדמי טפי לכותב ממה שנאמר דה"ל הקדש ודמי למקח וממכר משום לתא דכותב ועיין בשבת דק"ג א"ר יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם ובפי' המשנה שם לרבנו ומש"ר כך אין מקדשין מי חטאת הגם דודאי מצא רבנו דין זה מפורש במקום מופלא ממנו מ"מ כן מסתבר מהא דקיי"ל דהתקינו שלא יהיו מועלין במי חטאת כדי שלא ימנע מספק הזייה אלמא דבדין הוא שימעלו בה מד"ס וגם קיי"ל דמותר ליטול שכר מילוי ואסור ליטול שכר קידוש. מיהו נראה דאף בלאו האי טעמא דדמי להקדש נמי אסור לקדש דאפר פרה מוקצה הוא כיון דאין הזייה בשבת. ותו דדמי לגיבול ואע"ג דאין גיבול באפר שבות אפשר דהוה

הט"ו המגביה וכו' לשון הרי"ף ירושלמי וכלן שעשו בין אנוסין בין שוגגין בין מזידין מה שעשו עשוי ושמעינן מינה דמאן דעבר ואקני בשבת או בי"ט הקנאתו הקנאה ועיין בלח"מ פ"ו מהי"ט ה"י ובמ"ש אני ספ"ו מה"ש. ומה ש"ר מעשרין את הדמאי וכו' השמיט רבנו לעיל ה"ח דין אין מטבילין את הכלים בה"ש וראיתי בתוספתא פ"ב דשבת כלים שנטמאו באה"ט אין מטבילין אותם בה"ש רש"ש אומר אף בחול אין מטבילין אותם בה"ש מפני שצריכין הע"ש וכלים שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן בה"ש ע"כ פי' דכלי שנטמא בולד הטומאה אין צריך הע"ש ואפשר דאפילו בשבת נמי שרי דומיא דתיקון דמאי דרבנן דמותר בה"ש עיין פכ"ד ה"י

הי"ו מי שקרא שם וכו' בירושלמי כיני מתניתין לא יתנום בשבת ומפרש רבנו בפי' המשנה דה"ק לא יטלום ע"מ ליתנום אבל נטילה גרידא שרי דמופרש ועומד הוא אלא שהאיסור בנתינה כדתנן אין מוליכין חלה ומתנות לכהן בי"ט פירוש לדבריו דאסור ליטול שמא יתן. ומבבא דסיפא מבואר דבלמודים מותרים ועמ"ש ספ"ד מהי"ט

הי"ז אסור להפיס וכו' עיין במ"מ ובכ"מ. ולשון רבנו בפי' המשנה שיעור זאת המשנה כך ומפיס עם ביתו ועם בניו על השלחן בשבת אבל לא עם אחר ובחול מותר