מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנז

ודברי מהרי"א נפלאו ממני וגם דעת הכ"מ תמוה דודאי אין שבות במקדש כלל אפילו היכא דאפשר בענין אחר ולענין קושייתו י"ל נמי דבהר הבית לא חשיב שבות מקדש א"נ דשבות חמור דטלטול נר הדולק שא"א שלא יטה והרי הוא מכבה ומבעיר כדין המסתפק מן השמן שבנר ושבות חמור לא התירו במקדש והרי הנחת רטייה לכתחלה אסור במקדש עיין לעיל פכ"א הכ"ז ופ"ט ה"ח. וראיתי לרבנו בה' עיה"כ שכ' לשון מכין אותו באצבע צרדא דמשמע לכאורה דמכין את הכה"ג והוא תמוה דנהי דס"ל דהכאה ביד אסור הל"ל מכין לפניו באצבע צרדא בפה. וע"כ צריך לפרש לשון אותו לפניו והכאה זו בפה א"נ ביד ושלא כדרך המשוררים וכמשמעות לשון רבנו כאן וסמך שם על מ"ש פה ואין להאריך כאן יותר

ה"ו כעושה מרזב בשבת עיין במ"מ ובכ"מ ודברי הכ"מ אינם נראים דהא לקמן ה"ז גבי זמורה הקשור' בטפיח כ' רבנו טעם שמא יקטום כרב אשי. והנכון כמש"ל פי"א ה"ז דרבנו מפרש דאף ר' אשי ס"ל גזרת מרזב אלא דנחלקו בקטום ומנח ורוצה לסתום בגבעול והיינו מש"ר לעיל ה"ג בקיסם וכו' וכרב אשי ע"ש באריכות

ה"ז חופפין אותו בחול ובנתר וכו' פי' שהזמינו מבע"י דאל"כ ה"ל מוקצה ועיין בגמרא ובמ"ש פ"א ה"ה. ומש"ר ואסור להדיח דעת ההשגות דאלו הי' בו משום שבות דמכה בפטיש בדין לאסור אף לצורך היום א"ו דלא חשיב תיקון כלל ואסור שלא לצורך היום משום טירחא שלא לצורך. ודעת רבנו להסמיך כל השבותין לאבות מלאכות וס"ל דהותר שבות זה משום צורך היום ועל צורך היום לא גזרו

ה"ח אסור להטביל וכו' עיין לקמן פ"ד מהי"ט הי"ז י"ח דשם כתב רבנו כמה דרכים להיתר מדלין בדלי טמא וכלי שנטמא בי"ט או בולד הטומאה ונדה מערמת ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה וסובר רבנו דכל הנך היתרים הם דוקא בי"ט כמסקנת הש"ס ואבע"א רבנן וכלה מתניתין בשבת נמצא דבשבת לא שרי אלא השקה בכלי אבן אבל לא בכלי המקבל טומאה שהרי משקין טמאים מטמאין כלים וה"ל טבילה כמ"ש התוס' במס' ביצה די"ח ע"ב ד"ה ושוין ע"ש אלמא דאע"ג דהשקה בכלי עץ ה"ל כלי שנטמא בשבת וגם ה"ל כלי שנטמא בולד הטומאה וגם ההשקה חשיב הערמה כמו מדלין בדלי טמא אפ"ה אסור בשבת וכן מפורש בהנך ברייתות כלי שנטמא בי"ט וכלי שנטמא בולד הטומאה בי"ט וכן הך ברייתא דמדלין בדלי טמא איירי בהכרח בי"ט דבהכי ניחא תמיהת התוס' שם בד"ה מדלין בדלי טמא שתירוצם דחוק ולפמ"ש ניחא דמתני' בשבת ובריי' בי"ט ולפי מה דמוקים בגמ' מתניתין בי"ט וכרבי בהכרח ברייתא דמדלין בדלי טמא בי"ט וכרבנן וכן הך דנדה מערמת בי"ט איירי אבל בשבת אסור כמו טבילת כלי ע"ג מימיו. והיתר טבילה מגב לגב ומחבורה לחבורה הנ' במשנתנו סובר רבנו דקאיירי בי"ט ולאו ארישא קאי וכן מפורש בתוספתא פ"ב דביצה מטביל הוא מגב לגב ומחבורה לחבורה בי"ט ע"ש אבל בשבת מ"מ חשיב כמו מתקן. ועיין בשו"ת הרלב"ח שי"ו שהאריך שם ותורף דבריו דרבנו פסק טעמי' דרב ביבי בי"ט וטעמא דרבא בשבת דלא שייך תיקון בי"ט כל מה שהוא לצורך י"ט ע"ש. ולפמ"ש יומתק דמש"ה בשבת הכל אסור דמ"מ חשיב כמתקן משא"כ בי"ט דאסור משום גזרת שמא ישהא ומצוה לטהר ברגל (ודלא כפרש"י שמא משהא להו עד י"ט שהוא פנוי אלא גזרה שמא ישהא אותו בטומאתו כמש"ר לשון זה לקמן פ"ד מהי"ט) ובהכי ניחא דכלי שנטמא בי"ט לא שייך הך גזרה וכן כלי שנטמא בולד הטומאה וטבילה מגב לגב שהן טהורים מן התורה לא שייך בהו מצוה לטהר ברגל ולא גזרו בהו. ומש"ה נדה שאין לה בגדים להחליף כיון שא"א לה להטבילן קודם י"ט שהרי יחזרו ויטמאו ממנה בלבישתה מערמת וטובלת. וכן מדלין בדלי טמא וטובלין כלי ע"ג מימיו דלא שייך למגזר בהא שמא ישהא בטומאתו ולא יטהרנו קודם הרגל דלא סמכא דעתי' להשהותו שמא לא יזדמן לו בי"ט מים טמאים להשקה ושמא לא יצטרך לדלי טמא זה וכן מפורש בברייתא דתניא כוותי' דרב ביבי דטעמא דשמא ישהא שייך בי"ט ולדרך רבנו לא שייך בשבת דאין מצוה לטהר כלים בשבת אלא טעמא דשבת משום דמחזי כמתקן ועיין במ"מ פ"ד מהי"ט ועיין לקמן הט"ו

ה"ט אין מגביהין וכו' עיין לקמן הי"ד ובמ"מ שם והרלב"ח בתשובה הנ"ל כ' דלפי טעם זה דמחזי כמתקן הי' מותר בי"ט כל שהוא לצורך י"ט כנ"ל ה"ח משא"כ טעם דאסור להקדיש אף בי"ט שייך והיינו מש"ר לקמן הי"ד ועוד מפני שהו' כמתקן אותם בשבת דתיבת בשבת שפת יתר הוא דהא בהלכות שבת קיימינן אלא להורות בשבת שייך תיקון ולא בי"ט. ואמת שדקדוק נכון הוא וזו הערה גדולה לכל מקום אשר המצא ימצא בדברי רבנו תי' בשבת כמו שהעירותי על זה בכמה מקומות. אמנם לדעתי איכא עוד נ"מ בין הטעמים דהיכא דקרא שם לת"מ של דמאי כדלקמן הי"ו דמשום הקדש ליכא ומשום דמחזי כמתקן איכא. א"נ במפריש מעשר ראשון ולא הפריש מ"ש דמשום מתקן ליכא דאכתי בטבלי' קאי הפירות הנשארים וגם המעשר עצמו איננו מתוקן שעדיין הוא טבול לת"מ ומשום הקדש איכא (אבל ליכא למימר דנ"מ במי שהפריש מקצת תרומות ומעשרות דלדעת רבנו פ"ג מה' תרומות ה"ז ופ"א מה' מעשר אינה תרומה כלל והוה טבל וא"כ אין כאן לא משום מתקן ולא משום הקדש ולדעת הראב"ד שם שמעשרותיו מתוקנים אית בי' משום הקדש וגם משום תיקון שהרי מתקן התרומה עצמה ע"ש) ועיין בפ' נוטל דקמ"א רי"א אף מעלין את המדומע בק"א ופריך ואמאי הא קמתקן ומשני תרומה בעינא מחתא משמע דכה"ג לא חשיב מקדיש דאותה סאה שמעלה אין לה דין הקדש ודאי ואליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו חשיב תיקון ועיין בהשגות. ונלע"ד דפשט הסוגיא פשיטא דאסור בי"ט משום דמחזי כמתקן ואע"ג דלא שייך תיקון בי"ט דהא הוא לצורך י"ט כנ"ל מ"מ כיון שאינו צריך אלא לחולין ואינו צריך לתרומה ונמצא מה שתיקן את התרומה עצמה הוא שלא לצורך ולזה משני ליתן לכהן בו ביום דנמצא גם תיקון התרומה לצורך