מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנו

כיון שיכול להגביה מעט מעט וכל פורתא שמגביה יעמוד ביושר עד שלא יהי' אהל טפח אבל בפרכת גדולה יותר מכדי פישוט ידי אדם א"א לאדם א' להגביה בשום פנים לנטותה שלא יעשה אהל הילכך תולין אותה שנים דזה אוחז בצד זה וזה אוחז בצד זה ומגביהן בנחת וביושר כנ"ל באופן שלא יעשו אהל טפח משא"כ בכילה שיש לה גג קצת א"א שלא יעשו אהל מעט פחות מטפח ויצטרף לגג משהו להשלים לאהל טפח הילכך אפילו י' בני אדם אסור ועיין ברש"י ז"ל שכתב על דברי הגמרא לא ידעתי פירושו ומ"ש ברור בכוונת רבנו בפירוש הסוגיא: סליק פרק כ"ב מה' שבת פרק כ"ג מה"ש

ה"א העושה נקב וכו' עיין מ"ש לעיל פ"י הי"ד באריכות ומסתימו' לשון רבנו משמע דאסור למברז חבית בבורטא עיין בגמרא. וכאן התחיל רבנו שבותי אב כ"ז עד לקמן ה"י

ה"ב שובר אדם את החבית וכו' עיין בגמרא דסתמא כר' נחמי' ובדרוסות ולא קיי"ל כהאי סתמא כיון דלית הלכתא כר' נחמי' ועיין פי"א ה"ז

ה"ג לפיכך אסור וכו' עיין לקמן פ"ז מהלכות י"ט שפסק רבנו כר"י בר' יהודא דמערימין לשתות מן החדש ובהשגות תמה עליו ובאמת רבנו טעמו ונימוקו עמו דפסק כר"י בר"י משום דסתמא דגמרא בשבת דף קל"ט ע"ב פריך מהך ברייתא דהערמה דאתיי' כר"י בר"י אהא דקאמר בגמ' והוא דתלה בה רמונים ומשני התם לא מוכחא מלתא אלמא דהלכתא כר"י בר"י בהערמה דלא מוכחא מלתא ומשום הכי כתב רבנו שם פ"ז מהי"ט ה"ח שאין הערמה זו ניכרת לרואה ונראה דרבנו מפרש דלא מוכחא מלתא דלא כפי' רש"י דאין הכל יודעים שיש לו מן הישן אלא משום דהרואה אומר שהקדש טוב לו מן הישן משא"כ בתליית משמרת ולא נתן בה רמונים ניכרת לרואה שתלאה לשמרים ומש"ה אסור כדפסק רבנו פ"ג מהי"ט הי"ז ע"ש. ולפ"ז קיי"ל דמותר להערים באיסור דרבנן כל היכא דאיכא פסידא היכי דלא מנכרא מילתא. ואפ"ה גבי מערים בעירוב תבשילין אסור בדיעבד כמ"ש רבנו הטעם פ"ו מהי"ט ה"י שאם תתיר למערים נמצאו הכל מערימי' וישתקע שם עירובי תבשילין אבל בכל דוכתא מותר להערים כמו מליחת בשר לצלי ע"ג העור לקמן פ"ג מהי"ט ה"ד וכמו שכייל רבנו פ"ז מהי"ט ה"ח דכל כיוצא בזה מותר אפילו לגברא דלאו צורבא מרבנן כמו הך הערמה דמליחת בשר לצלי שהיא מותרת לכל אדם ובזה נכלל ג"כ דין העברה במברא שעשה הערמה באיסור דרבנן משום פסידא דגנבים ומש"ה נמי מותר להערים להצניע בנקב החבית משום פסידא (דבר שאינו ממרק שהוא דרבנן) ואפילו אי לאו צורבא מרבנן ואחר שהצניעו מותר ליתן משקין לתוך החבית כיון דלא מוכחא מלתא אבל בודאי בחבית שמקלח אסור להערים להצניע דמוכחא מלתא (ועיין בב"ת א"ח סימן שי"ד ומ"ש עיקר) ומפרש רבנו דהנהו רבנן דאמרי לי' לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן דהערים וכו' נמי ידעו דמותר להערים באיסור דרבנן היכא דלא מוכחא מלתא אלא דסליק אדעתייהו דצורבא מרבנן ראוי להחמיר טפי והשיב להם רב אשי דהערמה בדרבנן שרי אפילו לצורבא מרבנן דכ"ש דלא מוכחא מלתא דהערמה דהרואה אומר צורבא מרבנן לא אתי למעביד הערמה לכתחלה ובודאי כוונתו הי' להצניע ולישן ודלא כמו שנדחק ה"ה לדרך רבנו דצורבא מרבנן אהעברה במברא גרידא קאי. ומ"ש רבנו בקיסם עיין לקמן ה"ו

ה"ד לפיכך אסור להשמיע קול של שיר וכו' בתוספתא פי"ד דשבת אין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת. ובתוספתא דיומא איזהו אצבע צרדא זו אצבע גדולה של ימין בפה לא בנבל ולא בכנור מה היו אומרים שיר המעלות לשלמה אם ד' לא יבנה בית ע"כ. פירוש שמכניס אצבעו בפיו ומנגן ע"ד הוגרום בן לוי. ובירושלמי פ"ק דיומא רב הונא אמר באצבע צרדא בפה ור' יוחנן אמר באצבע צרדא ביד מתניתין פליגא על ר"י בפה לא בנבל ולא בכנור פתר לה נעימה הנאמרת באצבע צרדא אומרה בפה לא בנבל ולא בכנור ע"כ פי' שהי' מנגן ביד ואח"כ מזמר בפה. ורב הונא ס"ל דדוקא אצבע צרדא בפה דשירה בפה לא שייך למגזר שמא יתקן כלי שיר אבל אצבע צרדא ביד דהיינו אחת כנגד אחת שהזכיר רבנו אסור ור' יוחנן ס"ל דאפילו אחת כנגד אחת שרי ולא קאסר אלא הכאת אצבע בלוח או ע"ג קרקע ופסק רבנו כרב הונא דפשטא דברייתא כוותי'. ועיין בכ"מ שכתב ואין להקשות מהא דמכיס לפני כ"ג באצבע צרדא דשאני מקדש שאין בו משום שבות ולא נהירא דלשכת כ"ג אע"פ שהיתה בעזרה בהכרח היתה פתוחה לחול שהרי הי' ישן בה כל ז' ימים וכל ליל יה"כ הי' יושב ודורש וכו' ואומרים לו אישי כ"ג עמוד והפג וכו' ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. ואף שבות מקדש במדינה לא חשיב דהתעוררות הכ"ג מחמת ספק שלא יראה קרי אפשר דלא חשיב כלל שבות מקדש עיין פ"ט מה' שבת ה"ח. ועיין בסוף ה' בית הבחירה שכתב רבנו שבליל שבת לא הי' ביד שומרי הבית אבוקה של אור וכתב הכ"מ ואע"ג דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקות מע"ש והשיג עליו המ"ל ממ"ש מהרי"א בפסקים וכתבי' סי' קנ"ד נ"ל דבשבת שרי להקיש אגודלו באצבעו לשחק התינוק וכו' וראיי' מדתנן בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו וכו' לא מדייק עלה משום דאין שבות במקדש אלמא דלית בי' שבות כלל. ואי ס"ד כדעת הכ"מ דשבות שלא לצורך אסור במקדש ה"ל למהרי"א להכריח בפשיטות דכיון דאפשר לעורר את הכ"ג באופן אחר ואפ"ה הותרה הכאה באצבע צרדא אלמא דלית בי' שבות כלל וכו' ע"ש. וכל הדברים יגעים דאה"נ דר' הונא אוסר ביד אחת כנגד אחת כדרך המשוררים ומפרש בפה ולא חשיב שבות במקדש כלל