מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנה

שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים נראה מוכרח דבעור מעובד איירי שם ה"א ושייך קשה בעור מעובד וכמ"ש) והנה רבנו פסק פ"ח מהמעה"ק ה"ב אחד הבגד וא' העור הרך וא' השק טעונים כיבוס אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורר הדם מעליו והקשה שם הלח"מ וז"ל וקשה דבהלכות שבת פכ"ב גבי מנעל של עור כתב רבנו ז"ל סתם אסור לכבס והי' לו לחלק שם בין רך לקשה דקשה ודאי מותר דליכא כיבוס כדאמרינן הכא עכ"ל ונראה לע"ד דלק"מ דבזבחים דף צ"ד מסיק רבא דקרא בקשין דנגעו מחלחלא ומתניתין ברכין דבר כיבוס הוא כי פליגי בקשין וקיי"ל כרבנן והא דקיי"ל נותן עלי' מים עד שתכלה אפילו ברכין משום דכל כיבוס דלית בי' כסכוס לאו שמי' כיבוס והילכך נמי שכשוך מנעלים אפילו רכין שרי דלית בי' כסכוס וכבוס ברכין ד"ה אסור וכבוס בקשין שרי לרבנן ואח"כ מסיק בגמרא דריש רבא מותר לכבס מנעל בשבת והדר אוקי אמורא עליה דשכשוך שרי וכבוס אסור א"כ ע"כ הא דדריש מעיקרא דכבוס שרי היינו בקשין וכרבנן דאי ס"ד ברכין הוה לי' דלא כמאן ודלא כמתניתין אלא ע"כ בקשין וא"כ לפי מה דמסיק אפילו בקשין כבוס אסור ואע"ג דקיי"ל כרבנן בקשין לענין דם חטאת דלא שייך כבוס מדאורייתא מכ"מ מדבריהם אסור לענין שבת גזרה אטו רכין כי היכא דבגירוד אסור בין רך ובין קשה כפי ברייתא דר' חייא הנ"ל גם י"ל דהא דדרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת משום דס"ד דאע"ג דלענין דם חטאת חשיב כבוס לענין שבת לא חשיב כבוס אלא דאית בי' כסכוס דהיינו סחיטה וכיון דאין סחיטה בעור כנ"ל פ"ט הי"א לית בי' כבוס כלל מדאורייתא לענין שבת והדר אוקי אמורא עלי' דאסור לכבס מדרבנן וא"כ אין חילוק בין רך לקשה וגם כפי הנראה מפשטות לשון רבנו פ"ט הי"א דלא קיי"ל כרבא דבגד שרייתו היא כבוסו עיין בתוספות זבחים דף צ"ד בד"ה מקנחה וכו' וא"כ עיקר כבוס הסחיטה לענין שבת הילכך לא משכחת כלל כבוס דאורייתא בעור ומדבריהם הכל אסור אפילו קשין לכבס וזה מוכרת בדעת רבנו שכתב אבל לכבס אסור דמשמע דאפילו ברכין ליכא חיובא לענין שבת ועיין לקמן הכ"א

הי"ט מי שנתלכלכה וכו' בתוספתא פי"ז דשבת מקנחין בזנב הסוס וכו' ובלבד שלא יקנח בידו במפה וכו' מפרש רבנו דוקא בנתלכלך בטיט משא"כ קינוח ידים במפה שרי דלא אתי לכבס ועיין בהגהות מיי'

הכ"א שתי מטהרות וכו' טעמא דרישא פשוט כמ"ש הכ"מ אמנם מ"ש הכ"מ בטעמא דמציעתא וסיפא נוטה לדעת הראב"ד ולדרך רבנו נראה דמציעתא איירי כגון שקילוח מים רבים באים לביב ועדיין לא נתמלא הביב עד מקום הנקב שבביב אלא שחושש שיתמלא ויקלח דרך הנקב ויציף אוכלין וכלים שבצד נקב הביב הילכך שרי שאין הפקק שרוי במים וקמ"ל דלא גזרינן שמא ביני לביני יתרבו המים עד מקום הנקב דה"ל גזרה לגזרה משא"כ בסיפא שהביב מקלח דרך הנקב לצד זה ורוצה לפוקקו כדי שיתמלא הבור ויציף לצד הב' לתוך הבור שנמצא הפקק שרוי במים

הכ"ב אסור לתקן בית יד מראה מקום ה"ה ומ"ע תמוה דנראה דמשום קושר נגעו בי' ואין ענין לכאן ואולי הוציא זה רבנו מהא דתנן מקפלין את הכלים אפילו ד' וה' פעמים והיינו לשברן שברים שברים שזכר רבנו או ממקום אחר. והשלים רבנו שבותי מלבין האב י"ג ודילג אב י"ד שהוא מנפץ שאין לו שבותין והתחיל בשבותי אב ט"ו שהוא הצובע ודילג ז' מלאכות הטווה והעושה נירין והמיסך והאורג והבוצע והקושר והמתיר שאין להם שבותין והתחיל בשבותי אב כ"ג שהוא התופר

הכ"ג להעביר סרק היינו נמי כוחלת דמתניתין עיין מ"ש לקמן פכ"ג הי"ב והתחיל רבנו בשבותי אב כ"ד שהוא הקורע

הכ"ד מי שנסתבכו בירושלמי פ' כלל גדול ר"ז בשם רב הונא נסתבכו בגדיו בקוצין ה"ז מפשרן בצנעה ובלבד שלא יקרע פי' בצנעה משום מראית עין שלא יאמרו קורע בכוונה ובלבד שיפריש בנחת שלא יקרע דאז אפילו אם נקרע לא הוה פ"ר עוד שם כלים מבית האומן לובשן ואם יתקרע יתקרע. והתחיל רבנו שבותי אב כ"ה וך"ו שהם בונה וסותר

הכ"ה כל הדלתות וכו' עיין לעיל פ"י הי"ד ביאור דברי רבנו שבכאן ויישוב לקושיי' ה"ה ומה שהקשה הלח"מ י"ל דהתם מחזי כתוקע בחזקה דחשיב בנין משא"כ פירוק דלתות שהדלת תסוב על צירה בריוח לא מחזי כסותר ומפרק דבר תקוע

הכ"ט כל אהל וכו' עיין במ"מ ובערובין דף ק"ב ע"ב וברש"י ותוספות שם ובגי' הגאונים ליתא כלל הך תנאי שלישי וכי אין בפחות מג' סמוך לגג נמי לא אמרן וכו' ואף לספרים דגרסינן אתי' כר' אלעזר דמסכת סוכה ולית הלכתא כוותי' ולזה רמז הרב המגיד ועיין בתוספות שבת דף קל"ח ע"ב ד"ה שאין ולקמן הלכה למ"ד

ה"ל כילת חתנים וכו' עיין במ"מ וגי' ה"ה עיין בתוספות ד"ה שאין ולעיל הכ"ט

הל"ב הנוטה פרוכת וכו' הלח"מ נתקשה בהבנת דברי רבנו וכוונת רבנו מפולשת דסובר שאין אהל מן הצד אלא מלמעלה כמ"ש הגהות מיי' לעיל ה"ל בשם רש"י אהך דפקק החלון הילכך אע"ג דקיי"ל לעיל הכ"ט דמותר לנטות טלית ופרכת שיש להן כסכסין ולתלותן ע"ג יתדות כיון שא"א לאדם להגביה צד א' של הפרכת מן הארץ וצד השני מונח על הארץ עד שיעשה אלכסון ואהל הילכך בפרכת קטנה שאפשר לאדם אחד לאוחזה בשתי ידיו מפוסקות שרי