מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנד

דשרש הדבר דכל להפשיר שרי וכדי לחמם אסור דחשיב נתבשל בשבת ע"י תולדות האור

ה"ו ואם יצק התבשיל וכו' עיין במ"מ ודקדק כן מלשון רבנו מדלא כ' ומותר לצוק מן הקדרה לתוך הקערה שהתבלין בתוכה. ולפמ"ש לעיל ה"ה דצונן לתוך חמין בכ"ש שרי וחמין דכ"ר לתוך צונן אסור אע"פ שאלו עירה חמין דכ"ר לתוך כ"ש ואח"כ נתן לתוכה צונן שרי אע"ג דהוה החמין תתאה גבר אלמא דאיסור חמין דכ"ר לתוך צונן מתורת עירוי

ה"ט ונותנים תבשיל וכו' בגמרא מ"ד דלמא אתי לאשוויי גומות קמ"ל וכיון דבאמת שרי העתיקו רבנו כאן דרך איידי דנקיט מים יפים ברעים איידי דצוננין בחמה ולא חש להעתיקו אצל שבותי חורש ועיין בפי' המשנה לרבנו

הי"ב ותומין צ"ל וחומץ וכן הוא בגמרא דק"מ וכתב רבנו ותבלין במקום אמיתא הנזכר שם והא דקאמר בגמרא וממשיך לתוכו אמיתא מאי אמיתא לא קאי אשום אלא הוא פיסקא אהך דשחליים דלעיל מינה והשלים כאן רבנו שבותי אב י"א דהיינו אופה והתחיל בשבותי אב י"ב דהיינו גוזז

הי"ג אסור לרחוץ את הידים וכו' ואע"פ שמשיר את השער ודאי לא חשיב פ"ר כמ"ש ה"ה דא"כ חיובא כמי איכא מדאורייתא אלא דכה"ג לא חשיב פ"ר כמ"ש לעיל פ"א ה"ה ע"ש. והתחיל רבנו שבותי אב י"ג המלבן בהט"ו

הט"ו ואין מכסין וכו' היינו דסתודר הנזכר בגמרא דאסור אפילו אפלגא דכובא עיין בתוספות ד"ה מ"ש מפרינקא ולקמן הל"ג

הט"ז ואם הערים וכו' עיין במ"מ ואין בזה בנ"ט לפסוק כיחידאה לקולא אמנם בירושלמי גרסינן אית תניי תני מציל ואח"כ מזמן ואית תניי תני מזמן ואח"כ מציל מ"ד מציל ואח"כ מזמן כמ"ד מערימין ומ"ד מזמן ואח"כ מציל כמ"ד אין מערימין ע"כ. משמע מזה דהערמה זו לזמן אורחי' כדי להציל אח"כ שרי אפילו לת"ק דאמר אין מערימין ודלא כפרש"י ושפיר פ' רבנו כת"ק גם י"ל דסובר רבנו דאף ת"ק לא אסר הערמה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אם הערים מותר וכן נראה מלשון הרמ"א סי' של"ה ע"ש במ"א

הי"ז המכסכס את הסודר וכו' עיין בלח"מ ומשנה למלך שתמהו על ה"ה והלח"מ שלח יד להגיה ולענ"ד פשוט בכוונת ה"ה דמ"ש שאם הגירסא היא כגי' רש"י הדבר מוכרע דהתם בהכרח אסודר קאי ולא אכתניתא דהוו מיירי בהו ואמר אמאי לא פשיט מר מסודר שנתכוון בזה ה"ה לשתי הכרחיות חדא כפי מה שהבינו הלח"מ והמ"ל דלשון התם מתפרש טפי על סודר ולא אכתניתא דאיירי בהו. שנית דדרך הש"ס כשרוצה לפשוט וללמוד דבר מדבר אחר והדר קמדחה מקדים בלשון הדחיי' את המלמד ללמד דשאני בדבר המלמד שהוא כך משא"כ בדבר הלמד שאינו כך וא"כ ה"נ מדאקדים בעל הש"ס התם מחזי כאולידי חיוורא משא"כ הכא דלא מחזי כאולידי חיוורא אלמא דהתם מחזי כאולידי חיוורא על דבר המלמד קאי דהיינו סודר ולא תפשוט מיני' כתניתא דלא מחזי כאולידי חיוורא. ובזה מובן דלפי גירסת הרמב"ן הכא מחזי כאולידי חיוורא התם לא מחזי וכו' מחמת הכרח הראשון משמע כדעת הרמב"ן דלשון הכא קאי אכתניתא דחמיר טפי ומחמת הכרח השני מדהקדים הכא מחזי כאולידי חיוורא משמע דעל דבר המלמד קאי דהיינו אסודר וכיון שלפי גי' זו שני עדים המכחישין זה את זה נמצא הדבר תלוי בשיקול הדעת (דאלו היתה הגי' התם לא מחזי וכו' הכא מחזי וכו' הי' משמע כפי' הרמב"ן)

הי"ח ואין מגרדין וכו' עיין במ"מ שתמה על דברי רבנו וראה זה מצאתי בתוספתא פ"ד דשבת אין מגרדין לא מנעלים ישנים ולא סנדלים ישנים אבל סכין ומקנחין אותן אין סכין לא מנעלים חדשים ולא סנדלים חדשים ולא יסוך את רגלו והוא בתוך המנעל ולא יסוך את רגלו והוא בתוך הסנדל אבל סך הוא את רגלו ונותנו למנעל סך את רגלו ונותנו לסנדל סך אדם עצמו שמן ומתעגל ע"ג קטבלא חדשה ואינו חושש ע"כ וכפי הנראה שברייתא זו הובאה בגמרא דף קמ"א ע"ב אלא שקיצרו אותה כדרך הש"ס לקצר משניות וכ"ש ברייתות ולפי גירסת הש"ס נראה דבהך בבא דאין מגרדין אפילו חדשי' אסור אלא דלענין סיכה ישנים שרי ודוקא חדשים אסור וכמ"ש רבנו לקמן פכ"ג ה"י ע"ש והענין הוא דסנדלים ישנים רכיכי טפי כדתנן במסכת ביצה אין נותנים העור לפני הדורסן וכו' דענין דריסה זו היא חלק עיבוד לרכך את העור והילכך מנעלים ישנים מחמת דריסת הרגל תמיד מתרככים והילכך כיון שעיקר מלאכת העיבוד היא כדי לרככו כמבואר בלשון רבנו לקמן פרק כ"ג ה"י הילכך שייך במנעלים חדשים דקשי' עיבוד טפי משא"כ בישנים משא"כ לענין כיבוס בהפך דשייך טפי ברכין ולא בקשין כדאיתא בזבחים דף צ"ד הילכך ס"ד דר' ינאי דמותר לגרד מנעל חדש הקשה אבל לא את הישן דרכיך ודמי לכיבוס (ודלא כפי' רש"י דקילפו וחשיב ממחק מדכתב רבנו דין זה כאן גבי שבותי כיבוס) מיהו לפי מה דאיתותב ר' ינאי אפילו בסנדלין חדשים דקשין טפי נמי שייך כיבוס מיהו מ"מ עיבוד לא שייך בישנים דרכיכי כמשמעות התוספתא וכמ"ש רבנו לקמן פכ"ג ה"י. ובהכי ניחא לשון רבנו ואין מגרדין לא מנעלים ולא סנדלים חדשים (פי' וכל שכן ישנים דרכיכי ושייך בהו ליבון טפי) אבל סכין ומקנחין את הישנים דאין בסיכה משום כיבוס מיהו דוקא את הישנים אבל חדשים אסור לסוך מחמת שבות עיבוד כדלקמן פרק כ"ג הלכה י' (ועיין פרק י"ג מה' צרעת הלכה א' כתב רבנו דכל כלי עור מטמאי' בנגעים בין קשה ובין רך והכ"מ לא הראה את מקומו והוא גמרא ערוכה בפ' דם חטאת לפי מה דמסיק דנגעו מחלחלא ומדכתב רבנו שם ה"ד דעור