מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנג

דלא נאסרה זיעה אפילו בחמי האור אלא משום גזירה דרחיצה. כדאיתא בפ' כירה וכיון דרחיצה דחמי טבריא מותרת כ"ש הזיעה בהן אלא ודאי דמי מערה דחמי האור קאמר ע"כ. וק"ו פריכא הוא דנהי דזיעה בלא רחיצה קיל מרחיצה אכתי היכא דאיכא תרתי רחיצה וזיעה חמור מרחיצה בלא זיעה מש"ה רחיצה במי מערה דה"ל רחיצה וזיעה דמיא טפי למרחץ ואדרבה ממקום שהביא הרשב"א יש להביא ראי' דע"כ במי מערה דחמי טבריא איירי דאי ס"ד דמתניתין בחמי האור איירי מנ"ל לדקדק מלשון הרוחץ לאפוקי משתטף דהא שפיר נופל לשון הרוחץ על שטיפה כדמפרש רב איקא רחיצה דאנשי טבריא להשתטף והוא מוכרח בלי חולק אלא ודאי דמי מערה דמתניתין דומיא דחמי טבריא וכדעת הרי"ף ור"ן ואון שהביאו התוספות דק"ט בד"ה רוחצין במי גרר וכו' ודיעבד דמתניתין קאי על מי מערה גרידא משא"כ מי טבריא אפילו לכתחלה שרי דליכא למימר דאף מי טבריא דיעבד ומשנתנו נשנית קודם שהתירו מי טבריא בפ' כירה ד"מ דא"כ ל"ל למתני כלל מי מערה דהשתא מי טבריא אסורין כ"ש מי מערה דמטללא אלא ודאי דמי טבריא שרי לכתחלה ומי מערה דיעבד ולא נקיט מי טבריא אלא לגלויי דדומיא דידהו מי מערה וע"כ טעם איסור מי מערה משום דמטללא ושפיר מוכרח דדוקא רחיצ' אבל להשתטף אין חילוק בין מי מערה לחמי טבריא וע"כ איירי מתניתין ברחיצה ממש ושפיר מדקדק מכלל דלהשתטף שרי (ועיין בש"ע סי' שכ"ו שהביא דעת בעל התרומות והסמ"ג דאסור לרחוץ בחמי טבריא שבכלי דמיחלף בחמי האור ונראה שהוציאו דין זה שהם מפרשים מי מערה החמין מעצמן כפי' הרי"ף ורבנו והוקשה להם קושיי' הלח"מ דלמה לא מוקי' מתניתין כר"י לזה מפרשי' דלהשתטף שנמצא שואב בכלי חשיב כחמי האור ולא מתוקמא אלא כר"ש. אבל קשה דלפ"ז מנ"ל דלהשתטף שרי דלמא רבותא קמ"ל דאפילו הרוחץ דיעבד אין וכ"ש המשתטף דמיחלף (ואפשר דמש"ה דקדק רבנו לאשמועינן היתר שטיפה בחמי טבריא לאפוקי מדעת הפוסקים הללו) ובירושלמי פ' כירה בראשונה היו טומנין את החמין מע"ש ונכנסין ורוחצין בשבת נחשדו להיות וכו' ואסרי להו רחיצה והתירו להן זיעה נחשדו וכו' ואסרו להן רחיצה וזיעה וכו' כשנתגדרו היו מתירין להן והולכין עד שהתירו להן מי מערה וחמי טבריא ע"כ מבואר מזה דמי מערה הן דומי' דחמי טברי' וכפי' הרי"ף ורבנו ע"ש

ה"ג ונמצא כרוחץ עיין במ"מ ובתוספות ד"מ ע"ב בד"ה מפני ומ"ש רבנו ואסורין ברחיצה ובשתיי' עיין מ"ש לעיל ה"ב

ה"ד מביא אדם וכו' גירסת רבנו כגי' הרי"ף א"ר יצחק בר אבדימי ש"מ תלת וכו' ש"מ הפשרו אין זה בישולו וכ' הר"ן דמפרשי' דהפשרו בכלי שני אין זה בישולו. ומ"ש רבנו ומחמם בגד שם ת"ר מיחם אדם אלונטית וכו' והשמיט רבנו הך דקומקום של חמין דאף בחול אסור משום סכנה וגם השמיט הך דאמבטי של כרכים וכן הרי"ף השמיטו והר"ן נתן טעם להשמטתם ע"ש

ה"ה אמבטי וכו' עיין במ"מ ובכ"מ באריכות והב"ח והט"ז הגיהו בלשון הרב המגיד ואמבטי זה כלי שני הוא ויפה כיוונו בכוונת ה"ה שנמשך תמיד אחרי הרשב"א ובשבע שיטות להרשב"א כ' דאמבטי דידן הוה כלי שני ולא דומיא דאמבטי הנזכר ד"מ ע"ב בפך של שמן שהוא כלי ראשון וכן פירשו הגאונים וכ"כ הרמב"ם ז"ל ע"כ לשון הרשב"א ודלא כמו שהבין הכ"מ בכוונת ה"ה ותמה עליו ויותר תמו' על הלח"מ שלא ראה דברי רבנו דלקמן ה"ו דאוסר בכל כלי ראשון ולא ראה כל הלחץ של הכסף משנה. ולפ"ז לפי מה שהבין ה"ה בכוונת רבנו שדעתו כדעת הרי"ף דלפי המסקנא פליג ר"ש בן מנסיא ארישא והלכה כב"ה ממש קיי"ל באמבטי כלי שני שדינו כדין כוס כלי ראשון דצונן לתוך חמין אסור ומ"ש רבנו לקמן ה"ו והוא שלא יהי' בכ"ר קאי אצונן לתוך חמין גרידא כמ"ש הכ"מ וכיון שכתב רבנו מפני שהוא מחממן הרבה משמע דאיירי במים הרבה ולא חילק בהדיא בין מים מרובי' למועטין שאין זה שיעור ברור והכל לפי חמימות המים שאם אינם חמין כ"כ כדי להחם אלא כדי להפשיר שרי כמ"ש רבנו גבי מיחם לשון כדי להפשירן ופסק נמי כפי אקומתא דרב אדא דאע"ג שנדחו דבריו שאין זה כוונת המשנה מ"מ הדין דין אמת. אמנם קשה טובא לדרך ה"ה הא דנקיט רבנו וכן לא יתן לתוכו פך של שמן דע"כ איירי באמבטי כלי ראשון אלא ודאי דרבנו איירי באמבטי כלי ראשון ודוקא אמבטי של מרחץ דחומו רב הוא דאסור בפך של שמן אע"ג דמפסיק כלי עיין בתוספות ד"ה שאני התם משא"כ במיחם דשרי ע"י הפסק כלי ולא אסר רבנו לקמן ה"ו אלא לצוק דהיינו מערה ולפי המבואר לעיל ה"ד דאין חילוק בין מים לשמן בהכרח דה"ה קיתון של מים אסור ליתן לתוך אמבטי וע"כ בהכי איירי רבנו אע"פ שלא כתב אין נותנין לה קיתון של מים צוננים ויגיד עליו ריעו וגם מש"ר לקמן ה"ו ומותר לצוק וכו' משמע דעד השתא לא איירי במערה אלא בהפסק כלי וכל הלכה זו איירי בהפסק כלי הוא דשרי חמין לתוך צונן אבל במערה אפילו חמין לתוך צונן אסור. ומ"ש רבנו והוא שלא יהיה בכ"ר קאי אף אחמין לתוך צונן וכן כתב הב"ח דאתרווייהו קאי (אלא שלדרכו קשה דמ"ש אמבטי דשרי ע"ש ולפמ"ש ניחא) ולפ"ז אמבטי הנזכר בדברי ב"ה בכ"ר איירי וקיי"ל כר"ש בן מנסיא בבבא דסיפא וכדעת התוספות בד"ה מי סברת. וניחא נמי מה שהשמיט רבנו החילוק שבין מים מרובין למועטים דמדפריך בעל הש"ס אלא בשבת רחיצה בחמין ליכא ומדלא משכחת בצוננים מרובים א"ו דפסיקא ליה לבעל הש"ס דליתא לדאביי ולא קיי"ל כמתניתין אלא כר"ש בן מנסיא וב"ה דלא חילקו בין מרובין למועטים א"נ כדעת ר"ת שבתוספות ד"ה נותן אדם חמין דחמין לתוך צונן היינו מועטים למרובים וא"כ כיון דקיי"ל כר"ש בן מנסיא אין חילוק בין רב למעט ואע"פ שדחוק בעיני להשוות מחלוקת בין הרי"ף ורבנו מ"מ לחץ פשטות לשונו מורה כמ"ש. ואף לדעת הרי"ף יש ליישב דברי רבנו דחמין לתוך צונן אפילו באמבטי שרי ובצונן לתוך חמין בכוס אפילו לערות שרי ובמיחם לערות אסור ובאמבטי אפילו מפסיק כלי אסור עיין בר"ן. והנה רבנו השמיט מתניתין דמולייאר הגרוף