מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנב

דאפקטיזון והא דאמרן בגמרא בחומרי שדרה היינו לפי מה דס"ד דהיינו הך דלפופי ינוקא ע"ש וזה דוחק גדול ודין אין מעצבין כתב רבנו לקמן פכ"ב הכ"ו גבי שבותי בונה. ומ"ש רבנו ולהעלות אזנים עיין בכ"מ ולפי גירסת הספרים צריך לומר דא"ד בסם בחול איירי ועצה טובה קמ"ל לרפואה דבסם ליכא מאן דשרי דודאי אזנים לא ה"ל חולי שיש בו סכנה ולפ"ז ללישנא קמא אין דרך רפואה בסם ור"ח דמתיר ס"ל כל"ק וכתב רבנו בין ביד בין בכלי דאלו כ' רבנו ביד ה"א לאפוקי כלי אבל השתא משתמע לאפוקי בסם דלא

הל"ב שבותי מרקד שהוא אב התשיעי ומש"ר שהרי אינו מתכוון כן פי' רש"י דמתניתין ר"ש היא

הל"ג שבות אב עשירי שהוא לש והשלים רבנו פרק זה בשבותי עשר מלאכות שנתבארו תולדותיהן בפ"ח. ומ"ש רבנו והוא שיהי' רך מפרש ה"ה דברי רבנו דבקשה אסור אף ע"י שינוי וברך בעי שינוי וכ"כ הרי"ף דבעבה אסור אף ע"י שינוי אפילו אליבא דר"י בר יהודא ולפ"ז נשארה קושיי' הלח"מ ולולי דברי ה"ה הי' אפשר לקיים גירסת הספרים לדרך רבנו דפריך והאמרת אין גובלין קלי דמשמע כל קלי אפילו לא הביא שליש ותו דמ"ש דבקלי אסור ובשתית מותר כיון דבתרווייהו לא שייך גיבול דאורייתא ומשני דבשתית רכה מודה רבי והוא דמשנה ומינה דלר"י בר יהודה אף עבה שרי ע"י שינוי ולפ"ז יתפרשו דברי רבנו דרך מותר בלא שינוי ועבה בעי שינוי אמנם פשטות דברי רבנו משמע כמו שהבין ה"ה וכדעת הרי"ף רבו לכן נראה פי' הסוגי' לדרך רבנו דמשני הא בעבה לכ"ע אסור והא ברכה מודה רבי דמותר לגבל מעט מעט כמו בקלי לר' יוסי ומינה דלר' יוסי אפילו טובא שרי ע"י שינוי דאח"כ נותן את הקומץ ובהכי ניחא הך דכתוב על פנקסיה דלוי דאיירי בגיבול הרבה שתית רכה ע"י שינוי דאח"כ נותן את החומץ דלא אתיי' כרבי דאינו מתיר אלא על יד על יד דלשון ושוין מוסב על פלוגתא דידהו במעט מעט

הל"ד ונותנין מים וכו' בהגהות מיי' תמה על דברי רבנו וכ' שיש ט"ס בדבריו וכבר בארתי פ"ח הי"ו דרבנו פסק כר"י בר יהודה דסתמא דמתניתין כוותי' ע"ש

הל"ה שמא יבא לידי כתישת קטניות וכו' ביאור דברי רבנו דאפי' מידי דלא שייך בי' לישה נמי אסור המראה במקום שאינם יכולים להחזיר דמתוך שהוא מלעיטה במקום שאינה יכולה להחזיר חיישינן שמא יבא לידי כתישת קטניות שהיא תולדה דטוחן כדי שלא תחנק הבהמה מיהו אפילו במקום שיכולה להחזיר אסור ליתן לה מים וכרשינין בבת אחת משום גזרת לישה שיבא ללוש כדי שתהא נוח לה לבלוע ותרתי בעינן שיתן לה מים בפ"ע וכרשינין בפ"ע במקום שיכולה להחזיר ונקיט רבנו דיני' הללו גבי שבותי לישה אע"ג דמישך שייכי נמי לשבותי טחינה דנטר רבנו עד דנקיט שבותי לישה למנקיט שבותין הללו דאסירי משום טחינה ולישה (ומ"ש רבנו ג' או ד' ימים עיין בתוספות פ' הפועלים גבי מ' סאה לגמל

) הל"ו ויוני הבית היינו יוני הרדיסאות עיין בדברי רבנו סוף הלכות שחיטה לענין שילוח הקן ולעיל פ"י הכ"ד: סליק פרק כ"א מה' שבת פרק כ"ב מה"ש

ה"ב אבל בחמי טבריא וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ומה שהקשה הלח"מ דמלשון רבנו משמע דבחמי טבריא מותר להשתטף ואסור לרחוץ והל"ל דאפילו לרחוץ מותר וגם משמע מלשונו דבמי מערה מותר להשתטף ואליבא דר"י דקיי"ל כוותי' אסור אפי' להשתטף. רואה אני דע' רבנו דסובר דאפי' ר"י לא קאסר להשתטף אלא בחמי האור כמבואר מלשון רבנו בד"א בחמי האור וכו' אבל מי מערה שהם חמין מחמת עצמן דומי' דחמי טבריא מותר להשתטף דטעמא מאי במי מערה אסור לרחוץ משום דמטללא ואתי לידי זיעה משא"כ בשטיפה שהוא שואב בכלי ממי מערה ושופך ע"ג שרי דדוקא תוך המערה נפיש הבלי' שהוא מכוסה ובחמי טבריא שאינם מכוסים מותר אפילו לרחוץ אלא דנקיט רבנו מלתא דפסיקא דמותר להשתטף בכל חמי טבריא אפי' אותן שבמערות וממ"ש רבנו ואסור לרחוץ במים חמין שבמערות שמעינן מינה דבחמי טבריא שאינם במערות מותר אפילו לרחוץ. ומה שהקשה הלח"מ דאמאי אוקמו מתניתין כר"ש כיון דמצי לאוקי' אפי' כר"י לדרך הרי"ף ורבנו דבחמי טבריא שבמערות עסקינן וכן הקשה בשבע שיטות להרשב"א ויש ליישב לדרך רבנו דכיון דלשון ר' יהודה בחמין אסור בצונן מותר אפשר לפרש דדוקא בצונן ממש מותר אבל בחמין אפילו חמי טבריא אסור להכי ניחא לי' לאוקי' כר"ש ופסק רבנו כי הך סתמא דמתיר מיהות בחמי טבריא כיון דאפשר דר"י נמי מודה בהא ואפילו תימא דפליג ר"י בחמי טבריא נמי אפשר לומר דלא אפסקה הלכתא כר"י אלא בחמי האור אבל בחמי טבריא קיי"ל כר"ש כי האי סתמא. תדע דהא ר' יוחנן דפסק הלכתא כר' יהודה איהו ס"ל הלכה כסתם משנה (ואע"ג דר' יוחנן מוקים סיפא דהרוחץ במי מערה כר"י בן חכינאי עיין ברמב"ן פרק כירה מ"מ אע"ג דהך דנסתפג בעשר אלונטית יחידאה היא מ"מ רישא דהרוחץ במי מערה סתמא היא וכן דחה הרשב"א בשבע שיטות דברי הרמב"ן ז"ל ע"ש) וכן הא דמוקים רב איקא מתניתין דאנשי טבריא כר"ש עיין בתוספות כירה דל"ט ע"ב ד"ה אמר רבה בב"ח אמר ר"י ולהרמב"ן שם (ואע"ג דפסק רבנו כר"י מ"מ העתיק לקמן ה"ג לשון המשנה הרי אלו כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיי' לענין איסור רחיצת פניו ידיו ורגליו דעלה דמתניתין דוקא הוא דקשה אימא סיפא משא"כ על דברי רבנו וכן נראה מלשונו בפי' המשנה) ועיין פ"א מהי"ט הי"ז. עוד הקשה הרשב"א בז' שיטות ואין זה מחוור שהזיעה יותר מותרת מן הרחיצה