מרכבת המשנה (חעלמא) - א קנ

מבואר מזה דכמו שאם תאמר תיבת פקעין גרידא שפירושו אגודה קטנה עדיין לא נתברר מהות דבר הנאגד וצריך אתה לפרש דיבורך פקיעי עמיר כן תיבת זירין גרידא שפירושו אגודה גדולה לא נודע דבר הנאגד עד שתפרש זירי עמיר וזירי כפין וכן תיבת כפין גרידא שפירושו עמיר קשה צריך לפרש כמות האגודה אם הם פקיעי כפין או זירי כפין ובהכי ניחא לשון המשנה דה"ק מתירין פקיעי עמיר דהיינו אגודות קטנות של עמיר לח ופספוסי לא דחשיב מיטרח באוכלא שנראה כטוחן ומפספסין את הכפין דהיינו עמיר יבש דחשיב שוויי אוכלי והוא שתהי' אגודה קטנה אבל אין מפספסין את הזירין שהן אגודות גדולות אפילו של עמיר יבש דלית בי' משום טחינה הואיל דנפיש טרחייהו ושיעור לשון המשנה כאלו אמרה מתירין פקיעי עמיר ומפספסין פקיעי כפין אבל לא את הזירין אפילו של כפין ובהכי ניחא הא דלא נקיט במתניתין מתירין פקיעי עמיר וזירין ומפספסין את הכפין דאז הי' משמעותו דכל כפין מפספסין אפילו זירי כפין ובזה מבואר מ"ש רבנו וכפין הוא מין הפקעין פי' דכפין דמתניתין דהתירו לפספס היינו כשהם מין מן הנאגדים באגודה קטנה אבל הזירין אסורים לפספס אפילו של כפין. ובהכי ניחא נמי אליבא דרב הונא דה"ל למנקיט מתירין ומפספסין פקיעי עמיר וכפין אבל לא את הזירין אלא משום דאז ה"א דהכי קאמר בשל עמיר הוא דמתירין ומפספסין אף את הכפין אבל בשל זירין אין מתירין ומפספסין פקיעין וכפין אלא פקיעין גרידא משא"כ השתא דפלגינהו בתרי בבא משמעותו כאילו אמר מתירין פקיעי עמיר אבל אין מתירין פקיעי זירין דבבא דאבל לא את הזירין מוסב גם אבבא ראשונה ונקיט בבא דמפספסין את הכפין לגופא וכ"ש פקיעי עמיר ובבא דמתירין פקיעי עמיר נקיט משום דיוקא דבזירין אפי' פקיעין ואפילו התרה נמי אסור דכיון דאסור לפספס משום שוויי אוכלי הילכך לא חזי לבהמה ואסור אפילו להתיר מתורת מוקצה כאבנים כמ"ש רבנו פכ"ה ה"ו. ולפמ"ש דברי רבנו הם ממש כלשון המשנה דמתירין אלומות של עמיר דהיינו בין גדולים ובין קטנים ופספוסי לא דבעמיר לח חשיב מטרח באוכלי ואח"כ כתב רבנו ומפספס בידו אלומות קטנות דהיינו של עמיר קשה הצריך פספוס אבל לא אלומות גדולות אפילו של עמיר קשה דאע"פ דלית בי' משום לתא דטחינה דחשיב שוויי אוכלי מ"מ אסור מפני הטורח שבהן דנפיש טרחייהו כנ"ל ושיעור לשון רבנו מתירין פקעין וזירין של עמיר ומפספס את הפקעין אבל לא את הזירין פירוש של עמיר קשה הצריך פספוס. ועי"ל דהוקשה לו לרבנו הא דפריך בגמרא תנן אין מרסקין את השחת וכו' ת"ש מחתכין את הדלועין וכו' דמשמע דדוקא לרב הונא ולר"י פריך ובל"ז הוה ניחא לי' אע"ג דס"ד דחרובין דומי' דשחת ודלועין דומי' דנבלה ואידי ואידי ברכיכי. אלא ודאי דס"ד דבעל הש"ס לחלק דריסוק שחת הוה טירחא טפי דריסוק הוא דק דק ודמי קצת לטחינה משא"כ חיתוך נבלה ודלועין לא הוה טירחא כלה האי דחיתוך הן חתיכות גדולות א"נ דס"ד דבעל הש"ס לחלק דשאני שחת וחרובין שהם מאכל בהמה דשחת ידוע שהוא מאכל בהמה ומש"ה הקוצר לשחת מפסיק לפאה וכן חרובין עיין פ"א מה' מעשרות ה"ט החרובין אינם חייבין במעשרות אלא מדבריהם לפי שאינן מאכל אדם ובירושלמי פ"ב דמעשרות מפורש החרובין מאכל בהמה הן ואפילו לפמ"ש הכ"מ שם איננו מאכל השוה לכל נפש משא"כ בדלועין ונבלה שהן מאכל אדם דדלועין ידוע לכל שהוא מאכל אדם ובנדרים הנודר מן הירק מותר בדלועין וכן נבלה עיין פ"ג מהט"א הי"ג דסתמא אכילת אדם הוא ואין צריך מחשבה ומש"ה דלועין ונבלה רכיכי טפי וחיתוך לא הוי כ"כ דק דק ובציר טרחייהו משא"כ בשחת וחרובין דלא רכיכי כלה האי וריסוק הוא דק דק מש"ה אסירי ובהכי הוה ניחא לי' לבעל הש"ס לחלק אי לאו מלתייהו דרב הונא ורב יהודה (תדע דאי ס"ד דנבלה דומי' דדלועין כדמשני בעל הש"ס אליבא דר"י א"נ דשחת דומי' דחרובין כדמשני בעל הש"ס אליבא דרב הונא קשה ליפלוג וליתני בדידי') אלא דפריך לרב הונא דס"ל טרוחי באוכלי טרחינן אפילו טירחא מרובה בכפין שהן אלומות גדולות מותר לפספס אמאי אין מרסקין שחת וחרובין וכן לרב יהודה דס"ל דאין מפספסין פקיעי עמיר שהן אלומות קטנות אלמא דלא טרחינן באוכלי כלל קשה לי' לבעל הש"ס חיתוך נבלה ודלועין משא"כ לולי דברי רב הונא ורב יהודה אפשר לפרש בפשיטות דה"ק מתניתין דהן הן פקעין והן הן זירין פקעין תרי וזירין תלת וכיפין דארזי וה"ק מתירין פקיעי עמיר וה"ה לפספס וכפין נמי מפספסין אבל לא את הזירין דנפיש טרחייהו בין זירין של עמיר ובין זירין של דארזי והטעם דהן טרוחי באוכלי והן שוויי אוכלי טירחא זוטא שרי וטירחא רבה אסור ובהכי ניחא דריסוק שחת וחרובין נפיש טרחייהו ואסור וחיתוך נבלה ודלועין זוטר טרחייהו ושרי ודחיקא לי' לרבנו לאוקי' מתניתין דחיתוך דלועין ונבלה בגורייאת' זוטרי ובשר פילי ומש"ה פסק כפי הס"ד דבעל הש"ס ולא סמך על שינויי' דחיקא להכי מפרש משנתנו כפשוטו דטירחא רבה אסור וטירחא זוטא שרי ובהכי ניחא דסתם רבנו דמפספסין אלומות קטנות בין של עמיר לח ובין של עמיר קשה דהיינו דארזי ואין מפספסין אלומות גדולות הן של עמיר לח והן של עמיר קשה דהיינו דארזי. ולפ"ז יש לקיים הגירסא שאין טחינה בפירות דכל דבר הנאכל כמות שהוא חי לא שייך בי' טחינה דלא הוה דומי' דחטין שטחינתו הוא לצורך בישול והוא נתינת טעם דמש"ה ריסוק שחת וחרובין אסור רק מדבריהם וחיתוך דלועין ונבלה מותר משום דתרווייהו ה"ל פרי ואין בהם משום טחינה אלא דאפ"ה ריסוק שחת וחרובין אסור מדבריהם הואיל דנפיש טרחייהו ופלוגתא דרב הונא ורב יהודה לא שייכא כלל משום לתא דטחינה אלא משום טירחא דרב יהודה סבר דשוויי אוכלי שרי דה"ל טירחא לצורך ואפילו באלומות גדולות דנפיש טרחייהו וטרוחי באוכלי דה"ל שלא לצורך אסור אפי' טירחא זוטא ורב הונא ס"ל דשוויי אוכלי אסור דחשיב טירחא לצורך אבל טירחא שלא לצורך שרי אפילו טירחא מרובה דכל טירחא שלא לצורך לא חשיב טירחא אלא התעסקות מיהו אנן קיי"ל דבין לצורך ובין שלא לצורך טירחא נפישא אסור וטירחא זוטא שרי ורבנו נתן טעם כי היכי דלא תקשה אמאי ריסוק שחת וחרובין פטור ולא חשיב טחינה וריסוק נבלה ודלועין