מרכבת המשנה (חעלמא) - א קמז

ומ"ש רבנו ובבהמה וכו' עיין במ"מ אמנם בירושלמי דביצה מפורש דבבהמה אם עלה ירד

ה"י כיצד כו' עיין סוף ה' רוצח ושמירת נפש דפסק כמ"ד צער ב"ח דאורייתא הילכך עכ"פ אסור להניחם ע"ג בהמה ודלא כר"ג בסוגיין הילכך היכא שהם שקין גדולים ומלאים כלי זכוכית אנו מתירין לו שבות דמוקצה לפרוק כדרכו דבמקום פסידא אנו מתירין לו שבות דרבנן תדע דהא לפי מה דס"ד דר"ג דצער ב"ח דרבנן לא פירק המשא משום פסידא ועבר על איסור צער ב"ח דרבנן (ואין זה חשוב שב ואל תעשה כמ"ש לעיל פי"ט ה"כ) ותו דכי היכי דהתירו למי שהחשיך בדרך שבות משום דאדם בהול על ממונו ואי לא שרית לי' עביד איסורא דאורייתא ה"נ אי לא שרית לי' יניחם על החמור ועבר על צב"ח דאורייתא. מיהו דוקא אנו מתירין שבות דמוקצה לפרוק כדרכו דקיל אבל אין מתירים לו שבות דביטול כלי מהיכנו דמחזי כסותר כדלקמן פכ"ה הכ"ג אלא דהיכא דא"א לו לפרוק כדרכו אנו מתירין לו אף ביטול כלי מהיכנו וכמ"ש ה"ה (וכן בשקים קטנים וכלים המשתברים היכא דא"א לו בכרים וכסתות נמי פורק כדרכו) והיינו דפריך בגמרא והא מבטל כלי מהיכנו ומוטב להתיר לו לפרוק כדרכו בשליפי רברבי דאיסור מוקצה קיל ומתורץ קושיי' הלח"מ דאיצטריך לאוקי' בשליפי זוטרי ופריך בגמרא מברייתא דטבל ועששיות דס"ד דאיירי אפילו בשליפי זוטרי ואפ"ה אסור להביא כרים וכסתות משום ביטול כלי מהיכנו לפי שעה א"נ משום הצלה שאינה מצוי' (א"נ משום דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל) עיין בכירה דף מ"ג ומשני דלהפסד מועט לא חששו ולפ"ז י"ל דאפילו בעששיות שבשקין קטנים סובר רבנו דאינו מניח כרים וכסתות וכו' והיינו משום דאסור ביטול כלי מהיכנו לפי שעה א"נ הצלה שאינה מצוי' שלא במקום הפסד מרובה עיין לקמן פכ"ה הכ"ג ועיין בבעל המאור ובמלחמות באריכות וכן משמעות לשון רבנו. והשמיט רבנו תיבת טבל הנזכר בברייתא משום דקיי"ל בכירה דמ"ג טבל מוכן הוא אצל שבת ע"ש בתוספות ועיין לקמן פכ"ה הכ"ה

הי"א המדבק וכו' שבותי אב ד' שהוא מעמר עיין במ"מ וכבר בארתי לעיל פ"ח ה"ו דעת רבנו. ועיין בלח"מ שנדחק בלשון הרשב"א ודבריו תמוהים דאדרבה לדעת הרמב"ן אסור לתוך כפו כדין בורר ומניח בידו ולא שרי אלא לאכול מיד ובחנם נדחק שהרשב"א בשבע שיטות כ' שכ' מורו הרב ז"ל שהוא רבנו יונה רבו של הרשב"א כגון שנתפזרו וכו' והרמב"ן פי' באופן אחר משום בורר ולזה מתחלה העתיק הרשב"א בספרו דבר המוסכם מכל הפוסקים דאם נתפזרו אסור ואח"כ כתב הורו רבותי דהיינו רבנו יונה דבמקום א' שרי כמו שהאריך בשבע שיטות להביא ראי' לדברי רבו מהך שבדף קמ"ב ונשדי לאבן וננקטיני' בידים וכו' ע"ש ואח"כ מסיים הרשב"א להחמיר אף כדעת הרמב"ן דבנתפזרו לתוך עפר וצרורו' אפילו במקום א' אסור. ומ"ש רבנו וכן אין מקבצין את המלח לשון הגמרא אביי אמר אין עימור אלא בגידולי קרקע ומפרש רבנו דאפ"ה שבות איכא ולפ"ז ה"ה לגיבול באפר דלעיל סוף פ"ח ודישה שלא בגדולי קרקע שבפ"ק ה"ז נמי פטור אבל אסור

הי"ב מפרק וכו' שבותי אב ה' שהוא דש עיין בה' הרי"ף באורך ועיין בתוספות דף קמ"ד ע"ב ד"ה ה"נ ולדרך רבנו י"ל דלפי מסקנת רב פפא הדרינן למלתא קמייתא דאפילו סחיטה ממש שרי בשאר פירות

הי"ג כבשין וכו' ה"ה דג לצירו. ומ"ש רבנו אבל מרסק בגמרא גרסינן נותן ומיהו בתוספתא ספ"ד דשבת גרסינן מרסק. ומ"ש רבנו השום וכו' נראה מלשונו דדיכה בכלי ושחיקה ביד ועיין מ"ש לעיל פ"ג ה"ב באריכות. ומ"ש רבנו לפיכך וכו' תשובת שאלה שנשאל עלי' רבנו ופשטה מסוגיין הביאה הב"י בטור א"ח סימן שכ"א ע"ש

הי"ד המולל עיין בתוספתא סוף פי"ו

הט"ו פירות שזבו וכו' בגמרא מסיק אליבא דר' יהודה דקיי"ל כוותי' דאף לסתם היוצא מהן אסור ומשמעות לשון רבנו דדוקא לדורכן הו' דאסור ונ"ל דסובר רבנו דלפי מסקנת הש"ס הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם ודחה ר"פ ע"ש ומ"מ פסק רבנו כשל בית מנשיא בר מנחם לעיל הי"ב בתותי' ורמוני' והסביר שם הטעם דאע"ג דבשאר פירות בטלה דעתן כמסקנת ר"פ מ"מ בתותים ורמונים אע"ג דבטלה דעתן של בית מנשיא בר מנחם דשאני ערביא דהוה אתרא אפ"ה היכא דאחשבינהו כיון דאיכא מיהות מיעוטא שסוחטין דהיינו של בית מנשיא לא בטלה דעתן וגזרינן אטו זיתים וענבים ומש"ה פסק רבנו דבסתם אזלינן בתר רובא דעלמא דאינם עומדין למשקין ולא קיי"ל כר"י בסתם אע"ג דקיי"ל כוותי' בתותים ורמונים למשקין

הט"ז זיתים וענבים וכו' נ"ל הטעם דפסק הגאון כוותייהו מדאפסקה הלכתא פ"ק דשבת די"ט כר' ישמעאל והיינו משום דמתניתין אתיי' כוותי' אע"ג דיש לדחות כי פליגי במחוסרין שחיקה מ"מ מדמה ריב"ח דיכה מבע"י לשחיקה משתחשך כנ"ל פ"ג ה"ג מכ"ש הך מלתא דר"א ור"ש דודאי אתיי' מתניתין כוותייהו אלא דריב"ח לא שמיע לי' הברייתא

הי"ז זורה וכו' כלל רבנו שבותי ג' אבות וז"ט **(ו' ז' ט'.)** זורה בורר מרקד דשייכי אהדדי כמ"ש רבנו פ"ח הי"א וכבר בארתי דברי רבנו הללו בשלמות לעיל פ"ח הי"ד. ומ"ש רבנו וכן המחבץ וכו' עיין בתוספתא נותנין שומשמין ואגוזים לתוך הדבש ובלבד שלא יגבל וכו' אבל מחבץ הוא מעשה קדרה ואוכל ע"כ ומפרש רבנו גיבול זה דהיינו חביצה ולא לישה מדמסיים בה אבל מחבץ וכו' וענין חביצה זו לדעת רבנו שכל מאכל השרוי במשקה ומקבץ המאכל ומגבלו לסחוט ממנו המשקין חשיב כבורר האוכל מתערובת המשקה: