מרכבת המשנה (חעלמא) - א קמו

אלא לגרור וה"ה בריבוץ שאין כוונתו אלא לבטל האבק לאו שייך למגזר כלל שמא יתכוון. ובגמרא דף קמ"א אמר רבא לא ליצדד אינש כובא דלמא אתי לאשוויי גומות והשמיט רבנו שזה נלמד בק"ו משיפת רוק וסיכת קרקע כ"ש בנדון זה שהוא רוצה להעמיד הכובא ביושר שלא תהי' עמידתה באלכסון דשייך למגזר טפי

ה"ג ואסור לכבד עיין במ"מ ובלח"מ נדחק ודבריו אינם מספיקים דהא גבי סיכת קרקע גזרינן רצוף אטו שאינו רצוף וכן מפורש בתוספתא לא יתן אדם שמן ע"ג טבלא של שיש לפי שאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין קרקע בי"ט וכ"ש בשבת ע"כ וקרקע של שיש היינו רצפה והרב המגיד נדחק לפי שאין בהם צורך כ"כ כמו בכבוד אמנם נראה הא דאמרינן אין סכין דהיינו מדבריהם איירי ברצפה אבל בקרקע שאינה רצופה ה"ל פ"ר ומש"ה גזרינן רצופה אטו שאינה רצופה דאורייתא משא"כ בכיבוד שאף בקרקע שאינה רצופה אינה אלא משום שבות כנ"ל ה"ב דלא הוה פ"ר. ועיין לקמן פכ"ו הי"ט דפסק רבנו כרבנן דגזרינן אבוס שבכלי אטו אבוס שבקרקע ואולי סובר רבנו דאף בכלי שייך קצת גזרה דאשוויי גומות א"נ כמ"ש התוס' דף ק"מ ע"ב בד"ה אבל ע"ש

ה"ה המשקה וכו' התחיל רבנו בשבותי אב השני שהוא זורע ומה שהתיר רבנו בחצר בפשיטות נדחקו ה"ה והכ"מ כיון דאיכא למגזר דלמא תרו בי' כיתנא ולענ"ד לק"מ דודאי אמימר לא אסר להו אלא הואיל דודאי הוו תרו כיתנא דה"ל טירחא שלא לצורך שבת משא"כ למגזר דלמא תרו בי' כיתנא לא שייך דאין זה מלאכה ולא מחייב רבנו סוף פ"ח אלא בשורה זרע פשתן משום לש וכיון דליכא למגזר בחצר אטו שמא ימלא לגינתו ולחורבתו שהרי אסור להוציא מרה"י לר"ה הילכך שרי

ה"ו התולש וכו' התחיל רבנו בשבותי אב השלישי שהוא קוצר ומ"ש רבנו מפני שהוא כתולש היינו מ"ש רבנו לעיל ה"א מהן מפני שהן דומים למלאכה ולאו משום גזרה ועיין לקמן הי"א ועיין בתוספות דף מ"ג ע"ב בד"ה דחשיב ובגמרא אסור לאדם להלך ע"ג עשבים בשבת והאידנא דקיי"ל כר"ש הכל שרי בין לח ובין יבש וכבר כתבו רבנו פ"א ה"ה

ה"ח ואם אין גבוהין ג' הרי הן כארץ רבנו השמיט משוניתא וניגרא וקרן זוית ואיפומא דכל זה נלמד ממלתא דרבה דכל שהוא תוך ג' לארץ מותר לישב עליו אע"פ שבא מכח איסור ועיין בט"ז סי' של"ו

ה"ט שמא יחתוך זמורה וכו' בגמרא ביצה גזרה שמא ילך חוץ לתחום ופריך נימא תחומין דאורייתא אלא גזרה שמא יחתוך זמורה ואע"ג דרבנו ס"ל תחומין י"ב מיל דאורייתא ניחא לי' למנקט גזרה זו אטו חיוב סקילה. ומ"ש רבנו וצדדי צדדין מותרין עיין במ"מ שרצה להעמיס דזה מוסב על אילן ג"כ. ובאמת ראיתי להרי"ף והרא"ש וכן הטור בסי' ש"ה שלא הזכירו הלכתא זו אלא על בהמה גרידא זולת הרב ב"י סוף של"ו הזכיר דין צדדין גבי אילן ואין צדדין דאילן וצדדין דבהמה דומין דצדדי בהמה חשיב צד הבהמה עצמה דדוקא לישב ע"ג שייך גזרה דשמא יחתוך זמורה משא"כ אילן דאין חילוק בין צדו ובין ע"ג דשייך שמא יתלוש גם בצדו אלא חשיב צדדי אילן יתד התקוע באילן וכה"ג דבר המוטל על צד בהמה חשיב צדדי צדדין אלא דבגמרא מדמה דכי היכי דלא גזרינן צד הבהמה אטו גבו ה"נ לא גזרינן יתד התקוע באילן אטו אילן גם אפשר לפרש שצדדי צדדין דבהמה היינו כרסה תחת הבהמה דכה"ג איתא במנחות דף יו"ד גבי בהן דבעינן עליו חשיב צדדי הבהן צדדין ותחת לבהן צדדי צדדין ע"ש ולפ"ז צריך לפרש הא דמשני בגמרא לאו בחבר אגוולקי דלא כפי' הערוך ערך חבר גואלקי ששק קטן המונח על השק הגדול לכוון המשקל חשיב צדדי צדדין ע"ש באורך אלא כפרש"י דכששולף המסמר אינו משתמש בבהמה כלל) ועיין בתוספות ד"ה והלכתא צדדים וכו' ובשבע שיטות לרשב"א תירץ דודאי אביי דמוקים פלוגתייהו בצדדי צדדין ס"ל כת"ק דאין עולין ואנן לא קיי"ל כאביי אלא כרשב"א ע"ש ועיין בדברי רבנו לקמן פ"ד מה' סוכה ה"ו דפסק כת"ק וליכא למימר דאיירי רבנו בדכייפי' לאילן דחשיב צדדין דאכתי ה"ל לפרש דהיכא דחק בי' באילן אפילו אם אינה יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם נמי עולין לה כדין צדדי צדדין. לכן נראה דודאי רבנו מפרש דהיכא דחייק באילן חשיב צדדים ולא צדדי צדדים דהסכך מונח על האילן גופא אלא דהיכא דכייפי' לאילנא חשיב משתמש באילן גופא כגון שקרקיעו' הסוכה הוא האילן עיין בתוספות ד"ה שתים וכו' ובהכי ניחא דלא הדר בי' בעל הש"ס ממאי דס"ד מעיקרא דהיכא דכייפי' לאילן חשיב משתמש באילן גופא ולק"מ לרבא אלא דבתר הכי פריך בעל הש"ס מדפליג רשב"א וס"ל עולין אלמא דלא איירי בדכייף לאילנא אלא בדחק בי' וש"מ צדדין תנאי היא. וקאמר אביי דצדדין דבהמה דכ"ע אסור אלא דהך דחק באילנא יש לדמות לצדדי צדדין דבהמה וכנ"ל ורבא פליג וס"ל דאין לחלק בין צדדין לצדדי צדדין ואנא דאמינא כרשב"א. והדר פריך לרבא מהך דכלכלה אלמא דיש חילוק בין צדדין דאילן לצדדי צדדין דאילן ומשני דהתם משום דלא חשיב צדדין כלל ובתר הכי אפסקה הלכתא גבי בהמה דצדדין אסורין וצדדי צדדין מותרין (וא"כ כיון דקיי"ל כת"ק ע"כ ליתא לדאביי ודמי דחק באילנא לצדדי בהמה ומתורץ קושיי' התוספות) ובהכי ניחא מה שמחדש רב אשי האי דרגא וכו' דאף גבי אילן יש חילוק בין צדדין לצדדי צדדין מיהו הא ודאי היינו דוקא בדלא נייד אילנא אבל אי נייד אפילו עשרה צדדין אסור ומש"ה השמיט רבנו היתר צדדי צדדין דאילן שהוא פשוט דאפילו צדדי צדדין דבהמה דס"ד לדמות לצדדי אילן שרי ודין איסור צדדין באילן מבואר ממ"ש לקמן פ"ד מה' סוכה וממ"ש לעיל ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל. ומ"ש רבנו עלה באילן וכו' עיין במ"מ ועוד שם אקומתא בגמרא דבקנסינן שוגג אטו מזיד קמפלגי וקיי"ל דלא קנסינן כנ"ל פי"ג ה"כ