מרכבת המשנה (חעלמא) - א קמד

משום דטרח אינש וכדעת הרי"ף ורבנו. איברא אף לפי מה שהגיה רבנו בה' ציצית ופסק כר"א דשזורין ופסוקין כשרים י"ל דהא דמסיק והשתא דתני אבוה דשמואל וכו' דכ"ע לא טרח אינש לעשות תפילין ולקשרן וכה"ג בחוטין שזורין ופסוקין לא טרח אינש וכשרים כר"א אבל תפילין שאינם קשורין ודכוותי' חוטין שזורין גרידא ולא פסוקין פסולין מספקא. (ומעיקרא ס"ד דרבא דחדשים אפילו קשורין פסולים כדין תפילין שאינם מן המומחה דלא כמ"ש התוספות בד"ה וכי אדם משא"כ בישנים שניכר שהלך בהן אדם כשרים) וה"ה לחוטין שזורין ופסוקין דהשתא שפיר נקיט במתניתין פטור והא דפריך בגמרא וליענבינהו מיענב היינו שיטלטלם פחות מד"א דרך לבישה דקס"ד כיון דשרי בתפילין ודאין שבות גמור בדין הוא שנתיר שבות דשבות בספק תפילין ומשני ר"ח עניבה פסולה בתפילין והילכך אפילו יענבם ה"ל ודאי תפילין פסולים ואפילו שבות דשבות אסור ופסק רבנו כר"ח רביה דאביי (דהא דקיי"ל מאביי ורבא ואילך היינו כשנחלקו עם תלמידיהם ולא עם רבותם. דכה"ג פסק רבנו כרבה לגבי' אביי פי"ח הכ"ד) דשפיר הוה מתניתין אליבא דהלכתא דפטור לגמרי אע"ג דקיי"ל עניבה שרי. הילכך אפילו אם נודה דחזר בו רבנו ממ"ש בה' ציצית ותשובתו לחכמי לוניל אמתית אפ"ה יש לקיים פסק רבנו שבכאן. והא ודאי ל"ק לדרך רבנו דנהי דהוה ספק תפילין אמאי לא הצריכוהו חז"ל להחשיך דלא הטריחוהו כלה האי. תדע דהא התירו חז"ל שבות דלבישה כדי שלא להטריחו להחשיך כ"ש בנדון זה שלא התירו שבות מספקא שלא הטריחוהו להחשיך

הכ"ה ובסכנה וכו' בתוספתא סוף עירובין והיינו בסכנת עכו"ם דלא אפשר לטלטל פחות מד"א: סליק פי"ט מה' שבת פרק כ

ה"א לפיכך וכו' עיין בלח"מ ודבריו תמוהים דודאי שביתת בהמתו אסור מדאורייתא דה"ל לאו הבא מכלל עשה מקרא דלמען ינוח ופטור דקאמר רבנו ר"ל פטור ממיתה וחטאת ואסור מן התורה ואפילו אינו מחמר אחריה אלא הא דנקיט בגמ' מחמר משום דבעינן דעת בעלים דבודאי אין לו עון אם בהמתו עושה מלאכה שלא מדעתו אמנם לאו דלא תעשה מלאכה מפרש רבנו דקאי רק אחרישה גרידא שעושה מלאכה הוא ובהמתו ולא קאי כלל אמלאכת בהמתו גרידא הילכך אין המחמר עובר בלאו אלא בלאו הבא מכלל עשה ובהכי ניחא מה שהקשו התוספות בד"ה בלאו וכו' מלאו דלא תענה ומפרש רבנו דהא דאמרן בגמרא אתה ל"ל הוא ניהו דמחייב בהמתו לא מחייב ר"ל דדוקא כשהוא עושה עם בהמתו כמו מלאכת החרישה הוא דמחייב אבל בהמתו גרידא לא מחייב עיין במנין המצות שורש י"ד וברמב"ן ובמ"א שנסתייע שם הרמב"ן מסוגי' דספ"ק דעירובין בלאו דאל יצא ע"ש ולדרך רבנו י"ל דה"ק דאדם העומד בסוף התחום אל יצא ממקומו במשא שבידו דהוצאה ותחומין פתיכי אהדדי ובחידושי לס' מנין המצות הארכתי

ה"ג שמא ישאיל וכו' עיין בכ"מ בשם הר"ן וכבר בארנו לעיל ה"א דמדאורייתא אין איסור אא"כ בהמתו עושה מלאכה מדעתו אבל שלא מדעתו לא עדיף מקטן שאין אביו מצווה להפרישו אע"ג דכתיב בנך אלא דשאלה ושכירות חשיב כמו מדעתו ורבנו השמיט טעם נסיוני דסובר דהוא דוקא למ"ד מחמר חייב חטאת דחמיר איסורא הוא דחיישינן לחששא רחוקה א"נ דתרי מתלת נקיט ולא רצה להאריך כיון דלא נ"מ לדינא. ומ"ש רבנו עד עשרה בדמיה עיין פ"ח מה' עבדים ובלח"מ שם ובבכורות דף ג'

ה"ה מקום שנהגו וכו' כתב ה"ה מקום שלא נחשדו על הרביעה ולפ"ז אין כאן מקומו אלא דסובר רבנו דמשום לתא דשבת נגעו בי' עיין בגמרא

ה"ז מהלך בה פחות מד"א עיין פי"ט הכ"ד ופי"ב הט"ו וכבר בארתי לעיל פ"ו הכ"ב דברי רבנו הללו בשלימות הגם שהי' מקום לומר דבמציאה שבאה לידו לא דחינן פשיטות' דלישנא קמא מקמי' ספקא דלישנא בתרא וה"ק רבנו מחשיך וה"ה לכל הנך תקנות הנ"ל ואם א"א הוא דמוליכה פחות מד"א מ"מ פשטות לשון רבנו משמ' כמ"ש שם ועיין מ"ש פי"ג הי"ב

ה"ח מותר למשוך וכו' מש"ר וסוגר לכלב בירושלמי פ"ב דביצה כלב יוצא בסוגר שלו והוא חיה קטנה הנזכרת בסוגיין עיין במשנה סוף כלאים וכפי הנראה מלשון רבנו דפסק בהך דמחליפין לפני רבי לחומר' דבין שמירה פחותה ובין שמירה מעולה חשוב משוי ודלא כר"י בר יוסי דמתיר סוס באפסר עי' בש"ש לרשב"א אלא דסוס באפסר חשיב משוי עי' בפי' המשנה לרבנו דמפרש אפסר היינו חבל שקושרין על פיות הגמלים והיינו מש"ר כגון שקשר חבל בפי הסוס הוה משוי ודלא כר' ישמעאל וכ"ש נאקה באפסר דאפי' ר"י מודה דחשיב משוי ונ"ל הטעם דפסק דלא כר"י משום דסתמא דברייתא לובדקים וגמל יוצאין באפסר משמע דהנך אין אבל סוס ופרד לא (ואע"ג דבירושלמי פסק הלכה כר"י דחה רבנו הירושלמי דהלכה מכלל דפליגי וקיי"ל כסתם ברייתא דבסוגיין) ומש"ה השמיט רבנו דין פרד דכיון דלית הלכתא כר"י לא ידעינן שיעור פרד גם השמיט רבנו דין לובדקים בפרומביא כיון דבברייתא פליג וס"ל דאפילו לובדקים דהיינו חמור אמצעי בין חמור הבר וחמור היישוב כמש"ר בפי' המשנה) נמי באפסר וסובר רבנו דבין לובדקים ובין חמור שעסקיו רעים כל דסגי לי' באפסר הוה פרומביא משא והכל לפי עזות החמור. ולהכי סתם רבנו דחמור שדי לו בחבל דהיינו אפסר אם הוציאו בשיר של ברזל דסוס וה"ה לפרומביא דחשיב משוי דקיי"ל כרב וכ"ש גמל דסגי לי' נמי באפסר אם הוציאו בנאקה דחשיב משוי דהא לר"י דסגי לסוס באפסר