מרכבת המשנה (חעלמא) - א קמג

כלאים בבגדו פושטו אפילו בשוק והעלו שם הדבר בקושי' עיין במ"א סי' י"ג שהאריך. ויש לתרץ דודאי למ"ד ציצית חובת גברא הוא לא בעי לאותיב כלל מסדין בציצית דמאן יימר דב"ש דפוטרין סדין בציצית מתירים ללבשו בלא ציצית דאימא דאוסרין ללבוש בלא ציצית שלא לעקור דבר מן התורה וגם מוסרין ללבוש סדין בציצית משום כסות לילה ומשום גזרה כמבואר פ' התכלת אלא דמאן דבעי לאותיב סדין בציצית היינו אליבא דמ"ד ציצית חובת מנא דשפיר עוקרים ד"ת ולהך מ"ד לא קשה קושיי' התוספות דלא חשיב קום עשה כיון שאין ביטול העשה נתלה בלבישתו. ובגמרא ברכות ד"כ מסיק דכבוד הבריות דוחה ל"ת שבתורה בשב ואל תעשה ואינו דוחה בקום עשה. היוצא מזה דלמ"ד ציצית חובת גברא אסור לצאת בטלית שאינה מצוייצת משום כבוד הבריות אפילו בחול ולפ"ז הא דמסיק במסכת מנחות ללישנא בתרא בכרמלית דדבריהם מדלא חייש כלל לאיסור ציצית שהוא מדאורייתא היינו מ"ד ציצית חובת מנא. דחשיב לענין ציצית שב ואל תעשה שאין ביטול העשה תלוי בלבישתו ולפ"ז כיון דפסק רבנו פ"ג מה' ציצית ה"י דחובת האיש הוא (דה"ל מצוה שבחובה עיין ריש פ"ה מה' שבת) חשיב קום עשה א"כ אפילו בכרמלית פושטו משום ביטול מצות ציצית ואין לדין זה שייכות כלל בהלכות שבת. גם השמיט רבנו כולייאר דמתניתין (עיין בהגהות מיי' אות י') ומפרש בגמרא דהיינו מכבנת' ובפי' המשנה לרבנו שהוא עגול סביב הראש גם בברייתא ולא תצא אשה במפתח שבידה ואם יצתה חייבת חטאת ורבנו סמך על מה שכלל לעיל ה"ה

הכ"א ולא שולחני וכו' וגירסת רבנו הפוכה מגרסתנו דגרסינן גבי צבע בצוארו וגבי שולחני באזנו ובתוספתא פ"ק גרסינן גבי נגר וסורק צוארו וגבי צבע ושולחני אזנו וכן בירושלמי גרסינן בצבע ושולחני אזנו) עיין במ"מ למה פסק רבנו כר"מ נגד ר' יהודה ונראה לי ליתן טעם דבירושלמי פריך מחלפא שיטתי' דר"מ כנ"ל ה"ה ומשני ר' יוחנן תמן דרך הוצאה בנשים וכו' ור' מנא אמר לה סתם פי' דר' מנא לא גריס דר"מ אלא סתמא הוא ול"ק דר"מ אדר"מ הילכך אע"ג דפסק רבנו כשינוייא דר' יוחנן כנ"ל ה"ה מ"מ סמך אדרב מנא דסתמא איתמר ופסק כת"ק לגבי' ר' יהודה דאומן דרך אומנתו פטור

הכ"ג ולובש זוג שני וכו' בגמרא מסיק אלא מחוורתא כדשניין מעיקרא דהיינו דפליגי בשבת זמן תפילין וא"כ כיון דרבנו פסק פ"ד מה' תפילין דשבת לאו זמן תפילין הוא קשה דהאיך פסק כת"ק מיהו בפ"ד מה' תפילין לא הזכיר רבנו מלתא דר' שמואל בר יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין משמע דלא פסק כוותי' וא"כ שפיר י"ל דת"ק ור"ג פליגי בדרב שמואל בר יצחק. ומש"ר ואם הי' בימי הגזרה וכו' מפרש רבנו כפי' הב' של רש"י ולפ"ז לרבותא קאמר דאפילו לכסותן במקומן או לשמרן עד הערב כדי להכניסן בלילה אינו צריך וכ"ש להכניסן דרך לבישה אינו צריך ביום דיש סכנה טפי וכן פרש"י דבין מעט ובין צבתים פטור

הכ"ד ומוליכן פחות פחות מד"א ה"ה כתב דרבנו פסק לקולא בטלטול פחות פחות מד"א אפילו לדבר הרשות ואני תמה עליו דהאיך ס"ד לפרש כן דברי רבנו פ"יב ה"ז דאי ס"ד דמותר אפילו לדבר הרשות א"כ למה התירו חז"ל שיכניסם זוג זוג דה"ל שבות כמבואר לעיל הי"ד דהיוצא בתפילין פטור אבל אסור כיון דאפשר להכניסם בהיתר פ"פ מד"א. ואדרבה התירו טפי שבות דהכנסה משבות דטלטול פחות מד"א. ותו דאמאי בחדשות שהם ספק קמיע אינו נזקק להם כיון דאפשר להכניסם בהיתר ועיין לעיל פי"ג מה' שבת ה"י דמבואר בדברי רבנו דטלטול פחות פחות מד"א פטור אבל אסור והעיקר כמש"ל פי"ב הט"ו דמ"ש רבנו פי"ב הי"ז וכן חברו לחברו היינו כשאין הראשון נותנו לשני על דעת שיתן השני לשלישי ומש"ה לא כתב רבנו לשון וחברו לחברו אלא לשון וכן חברו לחברו ע"ש. אמנם צריך טעם שכפי הנראה מדברי רבנו דהולכה פ"פ מד"א או ע"י נתינת חברו לחברו שקולים הן ובגמרא משמע דת"ק ור"ש פליגי הי מינייהו עדיף וא"כ דברי רבנו דלא כמאן. ואפשר דסמך רבנו על מה שהקדים הולכה פ"פ מד"א דמשמע דהיכא שהוא מתיירא מפני הסכנה בתקנה זו הוא שיתן לחברו וחברו לחברו. א"נ דסובר רבנו דהא דקאמר בגמרא דלת"ק פחות מד"א עדיף לאו דוקא אלא דשקולים הן לת"ק ואפ"ה נקיט תקנתא דפחות מד"א שהוא דבר המצוי אלא דר"ש דקאמר תקנה דחוקה דחברו לחברו שלפעמים לא משכחת לי' שיהיו כמה בני אדם מצויים ע"כ דס"ל דחברו לחברו עדיף ושפיר פסק רבנו כת"ק דשקולים נינהו דבפחות מד"א חיישינן לשכחה ובחברו לחברו אוישא מלתא. ומש"ר בד"א וכו' דברי רבנו ממש כדברי הרי"ף וכבר השיג על הרי"ף הרז"ה כפי השגת הראב"ד ע"ש והרמב"ן התנצל בעד הרי"ף דפסק כרבא דמוקים פלוגתא דר"מ ור"י בטרח ולא טרח דר"י וסתם מתניתין ס"ל דטרח אינש הילכך אסור בחדשות וברייתא דאבוה דשמואל ניחא אליבי' דרבא דכל שרצועותיהן מקושרות בודאי כולה האי לא טרח דאי ס"ד כפי מסקנת הש"ס דאף באינם קשורות לא טרח אלא דמש"ה אסור מפני שאין קושרין בשבת וא"כ טעמי' דר"י משום דס"ל עניבה כעין קשירה דידהו אסור וא"כ הוה סתם מתניתין דלא כהלכתא ותו דאביי ורבא הלכה כרבא ע"כ תורף דברי הרמב"ן ולפ"ז שפיר נדחו דר"א מהלכתא ותשובת רבנו לחכמי לוניל לאו רבנו חתים עלה. גם יש לי להביא ראיי' לפסק רבנו דלפי דעת הראב"ד דחדשות שאינם מקושרות הוו ודאי תפילין אלא שאי אפשר להכניסן מפני שאין קושרין בשבת האיך נקיט במשנתנו בד"א בישנות אבל בחדשות פטור דמשמע פטור מכל וכל ולמה לא יחשיך עליהן כמ"ש הראב"ד והאיך נקיט לשון פטור ואפילו תימא דנקיט פטור בשעת הסכנה אכתי לפי מסקנת הש"ס חסורי מחסרא וה"ק בד"א בסכנת עכו"ם וכו' האיך נקיט פטור כיון דמחוייב להכניסן פ"פ מד"א א"ו דפשטא דמתניתין