מרכבת המשנה (חעלמא) - א קמב

הי"ג יוצא אדם תוספתא פ"ו ועיין לעיל הי"ב. ומ"ש רבנו ובמוך וכו' בתוספתא שם יוצאין במוך ובספוג שעל מכה ובלבד שלא יכרוך עליהן חוט ומשיחה יוצאין בקליפת השום וכו' יוצאין באגד שע"ג מכה וקושרו ומתירו בשבת וכו' והוקשה לרבנו דכיון שיוצאין באגד שע"ג מכה למה אסור לכרוך חוט ומשיחה לזה תירץ שהרי החוט ומשיחה וכו' דכיון שהם חשובין לא מבטל להו ולא חשיבי דרך מלבוש משא"כ באגד שאוגד האספלנית גופא

הי"ד שנתכוון משקלו וכו' עיין ברי"ף דגריס אמר רב יימר משמי' דרב והוא דאיכוון ותקיל לרפואה אמר שמואל שמעתי שמצא אבן מכוונת לא שפיחתה ולא הותירה וכו' והלכה כר"מ מדמתרצין אליבא והוא דאיכוון ועוד דאמרינן אמר רב אשי משקל דמשקל מהו מכלל דבמשקל כר"מ ס"ל ופסק רבנו כרב לגבי' שמואל דלא בעינן שמצא אבן מכוונת וכו' ובמשקל דמשקל פסק לחומרא וכן פסק הערוך ערך אבן תקומה. ומ"ש רבנו ואיזהו קמיע מומחה וכו' בסוגי' זו רבו הפירושים עיין ברש"י ותוספות והרז"ה והר"ן ושלטי הגבורים ואני באתי לבאר הסוגי' לדרך רבנו ושלא להאריך בפירושים אחרים. תלת קמיע לתלתא גברא תלת תלת זימנא שריפא בג' ביצת החרגול לג' בני אדם החולים בשיחלא ובג' שני שועל לג' בני אדם החולים בשינתא ובג' מסמרי צלוב לג' חולים בזירפא אתמחי גברא לכל החלאים אף כשיתן אבן תקומה לעוברה ואתמחו הנך ג' קמיעין לתלותן לג' חלאים הנ"ל אף בלא דעת הרופא המומחה הזה. תלת קמיע לתלתא גברי חד חד זימנא גברא אתמחי לכל מיני קמיעין שבעולם וקמיע לא אתמחי אפילו ביצת חרגול לשיחלא אם לא ע"פ צווי הרופא המומחה הזה. חד קמיע לתלתא גברי שריפא לג' בני אדם החולים בשיחלא בג' ביצת החרגול קמיע אתמחי שתולין ביצת החרגול לחולה שיחלא אף בלא צווי הרופא וגברא לא אתמחי לשאר קמיעין ופשיטא לי' לרב פפא נמי דדוקא חד קמיע לג' גברי הוא דאתמחי קמיע לכל אדם משא"כ היכא דריפא ג' פעמים לאדם אחד בביצת החרגול לשיחלא אפילו קמיע לא אתמחי דשמא אינו מסוגל אלא לאדם זה. וכה"ג נמי אם ריפא ג"פ לאדם א' בביצת החרגול לשיחלא וג"פ לשני בשן שועל לשינתא וג"פ לשלישי במסמר הצלוב לזירפא גברא הוא דאתמחי לכל הקמיעין אשר יאמר כי הוא זה והנך קמיעין לא אתמחו לכל אדם שלא ע"פ צווי הרופא הזה. כי קמבעי ליה לר"פ היכא שריפא אדם א' ג"פ בשן שועל לשינתא ובמסמר הצלוב לזירפא ובביצת החרגול לשיחלא מי נימא דאתמחי גברא לכל קמיעין שבעולם דאין סברא דאתרמי שג' רפואות הללו מסוגלין לאדם זה דוקא או דלמא דאפ"ה אמרינן דהאי גברא הוא שמקבל רפואה בנקל ואכתי לא אתמחי האי רופא לכל אדם. ולפ"ז מפרש רבנו דהך ברייתא דכל שריפא ושינה ושילש קאי לאמתויי גברא שריפא בשלשה מיני רפואות ומדנקיט סתמא מספקא לי' לרב פפא אי אפילו לחד גברא נמי אתמחי רופא והך ברייתא דכל שריפא לג' בני אדם כאחד איירי בקמיע אחת ודוקא לג' בני אדם כנ"ל ופסק רבנו בבעיא דרב פפא לחומרא ודוקא אדם שריפא ג' בני אדם וכו'

הט"ו אנקטמין וכו' פטורין משום דה"ל הוצאה כלאחר יד

הי"ו שצובעין בשמן בתוספתא פ"ו דשבת גרסינן בשמן וכן נראה שהי' גירסת רש"י ותוספות

הי"ז הכר והכסת וכו' עיין במ"מ ובכ"מ ויותר נראה מלשון רבנו אם היו רכין ודקין כמו הבגדים דדוקא רכין ממש אבל בי מיצעי דהיינו עבין ה"ל כמו שק עבה ולא שרי שמואל אלא בשעת הגשמים אבל קשין ממש לעולם אסור

הי"ח יוצאין בזגין וכו' השמיט רבנו הבנים יוצאין בקשרים שהוא מין סגולה נעלמת בבן שיש לו געגועין וכו' והוא בכלל מש"ר לעיל הי"ג. ומש"ר ויוצא העבד וכו' אבל לא בחותם של מתכת אפילו בחצר שאינה מעורבת דקיי"ל כר' אבהו דכיפה של צמר תנן ולא חילק רבנו בין דעביד לי' רבי' לעביד איהו לנפשיה דמדקאמר בגמרא לימא הא דעביד לי' רבי' וכו' וקדחה אלמא דלא ניחא לי' לבעל הש"ס לחלק בהכי. ובגמרא ת"ר ג' דברים נאמרו באיסטמא וכו' וראיתי לרבנו פ"י מה' כלאים ה"ך שכתב ציץ של עור וכו' ועיין פ"ה מה' תענית הט"ו שכתב וכן גזרו על עטרות כלות וכו' אבל של גדיל מותר וכו' נראה דבא למעט איסטמא וכר"ש הואיל דסבר ר' יוחנן כוותי' במסכת סוטה ע"ש במ"מ ובה' נגעים השמיטו רבנו ונראה משום דמפרש רבנו דמש"ה אינה מטמאה בנגעים שאין החוטין רחבין כאורך גריס ואף הציץ שתולין בו החוטין אין בו כגריס עיין פי"ג מה' צרעת ה"ו וה"ח ושם פי"ב ה"ט. אמנם מה שהשמיט רבנו כאן דין איסטמא צריך טעם דליכא למימר שהוא בכלל מש"ר ה"ט דכל שהוא אריג לא גזרו ומפרש רבנו דמש"ה לא גזרו על האריג דלא חשיב ולא משלפא דהא אפילו בכבול של צמר חיישינן דשלפא ומחווייא כנז' ה"ז. וראיתי בתוספתא פ"ה דהיוצא באיסטמא חייב חטאת והי' אפשר לומר דפסק כי האי תנא דהוה משוי גמור אך מ"מ ה"ל לבאר ותו דלא ה"ל לפסוק כי האי תנא נגד סוגיין. לכן נראה דאיסטמא הוא בכלל כבול ממש דגם כבול הוא תחת הציץ של מתכת כמש"ר בפי' המשנה אלא שיתרה עליו איסטמא החוטין המדולדלין וסובר רבנו דלענין שבת היינו הך ממש. ומש"ר כמנהג אנשי המקום זה פירוש לכיסי בבלייתא שמנהג אנשי בבל לקפל ולדידהו ה"ל להתנאות ושרי כדמסיק רב פפא

ה"כ אבל טלית המצוייצת וכו' עיין במ"מ וצריך טעם למה השמיט רבנו דין אם נפסק חוט א' בכרמלית דאין צריך לפשטו. ונ"ל דבגמרא יבמות אהך דאין ב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה אמרינן התם דבעי לאותבי' סדין בציצית ושופר וסוכה ולולב אלא דשב ואל תעשה שאני והקשו שם התוספות דסדין בציצית ה"ל קום עשה דומי' דהמוציא **(דהמוצא)**