מרכבת המשנה (חעלמא) - א קמ

דכל הנך הנזכרים בהלכה זו משום גזרה דלמא נפל ויותר תמוה דבהך דעטרה של זהב מפורש בגמרא דנ"ט דטעמי' דרבנן משום דלמא שלפה והאיך כתב רבנו משום גזרה דלמא נפל. ונראה ליישב דרבנו פסק לקמן ה"י דכלילא שרי ע"ש בגמרא דאשה חשובה היוצאת בעיר של זהב אין דרכה למישלף לאחוויי והוקשה לי' לרבנו דהנך אמוראי דשרו בכלילא האיך יחלקו עלי' דרבנן בעיר של זהב עיין בש"ש להרשב"א שהרגיש בזה ונדחק לחלק בין עיר של זהב לכלילא ורבנו סובר דהא דאמרן בגמרא דר"א ורבנן שנחלקו בעיר של זהב משום דר"א סובר דאשה חשובה לא שלפה ורבנן ס"ל דשלפה היינו אליבא מאן דאסר כלילא משא"כ הנך אמוראי דשרו כלילא ס"ל דטעמייהו דרבנן משום דלמא נפל ובדלא מיהדק כי היכי שלא לדחות סתמא דמתניתין מהלכתא. ולפ"ז מש"ר בלחיים של זהב לרבותא נקיט דאפילו אשה חשובה נמי אסור כשאינם תפורין משום דלמא נפל וה"ה לכבלים דגנאי הוא לה למישלף ואינם אסורים אלא משום חשש נפילה ועיין הי"ח

ה"ז ולא בצלוחית של פלייטין בגמרא דף ס"ה אוקמו בשיטה דרבי ור"א ורשב"א כלהו ס"ל דכל מידי דמגנייא בי' לא אתי לאחוויי פירוש דאינהו ס"ל דכל תכשיט שהוא מסתיר מומה וכשהיא שולפתה נגלה מומה וה"ל גנאי ס"ל להנך תנאי דלא חיישינן לאישלופי וכל כה"ג שיטה היא לית הלכתא כחד מינייהו הילכך פסק רבנו בהלכה זו בין בכובלת וצלוחית של פלייטין ובין בכבול ובין בשן של זהב לאיסור דלא כהנך תנאי והנה רבנו מפרש שן תותבת ושן של זהב דמתניתין דתרתי מילי נינהו עיין בפי' המשנה ודלא כשום א' משני פירושי רש"י במשנתנו וכן העלה הרשב"א בשבע שיטות ע"ש ומה שהוקשה לרש"י ז"ל דאי ס"ד דשן תותבת דמתניתין הוא שן של עצם ממש ואפ"ה קאסרי רבנן האיך קאמר ר' זירא דבשל כסף ד"ה מותר והיינו משום שדומה לשאר השניים דלא אתי לאחוכי עלה וכפי' רבותיו של רש"י או משום דלא חשיב ולא אתי לאחוויי וכל הנך טעמי' שייכי מכ"ש בשן תותבת ממש עד שמחמת זה נדחק רש"י במתניתין לפרש דשן תותבת להתירא קאמר או דחדא נקיט. תירץ הרשב"א בש"ש דשאני שן של כסף דכיון דלא מינכר לא חיישינן דלמא שלפה ואי משום דלמא נפל ואתי לאתויי נמי לא חיישינן דלא חשיב לה ואזלא לבי' אומנא ועביד לה אחרינא דלא כסיפא לה מלתא לגלות מומה לאומן שהאומן לא ירגיש במומה שדרכן של נשים לעשות להן תכשיטין של כסף בצורת כל הדברים משא"כ שן תותבת דאי מתעביד לה האי לא משכחא אחרינא אי נפיל אתי' לאתויי ע"כ. ומצאתי און לדבריו ז"ל בירושלמי דפריך התם אמר ר' יוסי מסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא די נפלה מחזרא לי' שן תותבת מאי אית לך ומשני עוד היא מבהתא מימר לנגרא עביד לי חורא היא נפלה לה ומחזרא לי' ע"כ מבואר דפי' שן תותבת ושן של זהב תרתי מילי נינהו כפי' רבנו והרשב"א (ותיובתא דפרש"י) ובתרווייהו אסרי רבנן והיינו דפריך דשן תותבת שאין דמיו יקרים אמאי אסור. ומשני שמחמת שהיא בושה לומר לאומן שיעשה לה אחר (כדי שלא לגלות מומה) הילכך שפיר חיישינן דאי נפיל אתי' לאתויי ואפ"ה בשן של כסף מותר דלא מבהתא וכמ"ש הרשב"א שלא ירגיש בזה האומן. אמנם רואה אני שאין זה כוונת רבנו בטעם היתר שן של כסף מפני שאינו ניכר דהל"ל מפני שאין דמיו יקרים ולא כסיפא לה לילך לאומן שיעשה לה אחר וגם גוף הסברא דחוקה דנהי דלענין משלפא ומחווי' יש לחלק בין של כסף לשל זהב כנ"ל ה"ו בשם הירושלמי מ"מ חששא דדלמא נפל ואתי לאתויי מסתברא דשייך אף בשן של כסף וגם ליכא למימר שנתכוון רבנו כמ"ש מפני שאינו ניכר לשיטת רבותיו של רש"י הנ"ל דאכתי נהי דלא מחכו עלה ניחוש דלמא שלפה ואתי' לאחוויי כמו דחיישינן בכל תכשיטי אשה (דלפי הנראה דרבנו פסק דאפילו בתכשיטי כסף ומשי חיישינן לאחוויי ודלא כהירושלמי הנ"ל ה"ו ואדרבה בתכשיטי זהב לא חיישינן לאשלופי כנ"ל ה"ו) כיון דפסק רבנו דחיישינן במידי דמיגנייא דלמא אתי לאחוויי עיין במהרש"א דלדרך רבותיו של רש"י ז"ל רבנן דמתירין בשל כסף אית להו נמי דמידי דמגנייא לא מחווייא אלא נראה כוונת רבנו דשן של זהב דמינכר שיילה לה חברתה ואתי לאחוויי משא"כ בשן של כסף דלא מינכר דלא שיילה לה חברתה ליכא למיחש דאתי' לאחוויי שאין אשה שלפה ומחווייא אא"כ חברתה שואלתה וסברא זו מפורשת בר"ן ולפ"ז צריך לומר דשן של כסף מיהדק דאל"כ אכתי ניחוש דלמא נפיל ומש"ה מפרש רבנו דשן של זהב ושל כסף הם חיפוי שן ולא שן ממש דומי' דשן תותבת כדי לתרץ קושי' הנ"ל דמש"ה שן תותבת אסור משום דלמא נפיל והיא מבהתא מימר לנגרא וכו' משא"כ בשן של כסף דמיהדק וגם לא מינכר דליכא למיחש לאשלופי אבל שן של זהב אפילו מיהדק כיון דמינכר שיילה לה חברתה ואתאי לאשלופי:

ומ"ש רבנו כל אלו וכו' משום דקטלא ונזמים ופאה נכרית אפשר לומר משום נפילה או משום שליפה וכובלת וצלוחית של פלייטין איירי אפילו מיהדק (כמש"ר הקבועה על זרועה) מדמתיר ר"א וה"ה לכבול מדמתי' רשב"א ואפ"ה אסור דחיישינן לאשלופי במידי דמגנייא וה"ה שן של זהב ושל כסף דאיירי אפילו בחיפוי דמיהדק כנ"ל מיהו שן תותבת בודאי לא שייך בי' משום שלפא ומיחויא אלא בדלא מיהדק. והא דלא חשבי' רבנו לעיל ה"ו בהדי' הנך דמשום נפילה משום דניחא לי' לסומכו לדין שן של זהב

ה"ט ולא תצא זקנה וכו' עיין בלח"מ שהניח דברי רבנו בצ"ע וכל דבריו תמוהים דמ"ש דלפי הנראה כאן פסק רבנו דכל מידי דמיגנייא לא אתי' לאחוויי ולעיל פסק כחכמים דלית להו כל מידי דמיגנייא וכו' היא שגיאה גדולה דאין הנושאים שוים דלעיל פסק רבנו דעבידא אשה דשלפא תכשיט נאה לאחוויי אף אל פי דמיגנייא בשליפתה וכאן פסק רבנו שדבר שאינו תכשיט לה אלא גנות לא עבידא דשלפא מחמת חוכא והתם הגנות כשתשלוף והכא הגנות כשלא תשלוף והתם השליפה להתפאר והכא השליפה להטמין ולהסר בושתה. גם מ"ש הלח"מ כמו שמבואר בפ' במה אשה דמזה הטעם אסרו שן של זהב וכו' אטו אי לאו משום חוכא ליכא