מרכבת המשנה (חעלמא) - א יג

אשר דרכו נסתרה בהקדמה הראשונה. בשם חכם לא יכונה והסיבה השביעית בספרי חכמות העמוקות בבית מדרשו של שם ועבר. כבוד אלקים הסתר דבר. מעלים עצה יכסה אותו. למען לא יוכלון חבריו לעמוד על סוף דעתו. והארץ רחבת ידים. על האבן אחת שבעה עינים. אבן בוחן צווי ואזהרה. אל מול פני הקורא. אל תבהל פיך להשיב על הספרים. עצת נמהרים. ובנחת תשמע דברי חכמים. וישתחו ארצה שבע פעמים. ואחרי אשר בשבע חקירות ודרישות: תראה שהיא מסבה הששית. בדוק ומנוסה. לא תחמול ולא תכסה. כאשר דברי הראב"ע יזהירו כזוהר. על פסוק אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר. כי רוח אל עשתנו כלנו. ומחומר קורצו הקדמונים כמונו. אזן מלון תבחן וחיך אוכל. עלו נעלה כי יכול נוכל. על הר גבוה ותלול הגבה למעלה. והעמק שאלה. בעמק החרוץ. כי לא לקלים המרוץ. ועל ראשי ההרים הגבוהים והתלולים. בנה לך בירניות ומגדלים. כי גבוה מעל גבוה למרחוק עין רואה תשורנו. ועמוק עמוק מי ימצאנו. ואם המיית קול גליהם ברעש סואנת. היא הנותנת. יעברנו צי אדיר ותלך בו אנית שיט. נתיב לא ידעו עיט. ולא שזפתו עין איה. בלב ים דרך אניה. ואשמע את הקול וייטב בעיני הדבר והוד והדר לבשתי. וחקרתי ודרשתי. ורשת עיוני פרשתי. ואת העיון האמתי חפשתי ממטמונים. ובפלס ומאזני משפט לא הכרתי פנים. וכל הלכות שביתה גמרתי ותשבע נפשי מצוף נופת. פרש"י ותוספת. וכל הלכה רופפת. ושיטה מוחלפת. אחזתיו ולא ארפנו לבלתי סור ממנו. בפישוט ידים. יום או יומים. תמנו חפש מחיפוש עד אמצא מקום תשביע נפש. שוקקה ונפש רעבה.ליישר מסלה בערבה. כיד אלקי הטובה. וצללתי במים אדירים. גלים מהני חוצפתא. וביד רמה. העליתי מרגניתא דלית בה טימא. בריחי ברזל אגדע ואשבר דלתות נחושה. כל הדבר הקשה. והיכי דעמיקי ורדיפי מיא רישא אבי סדיא. לא מזיגנא. עד ומשברים. בים התלמוד בבלי וירושלמי ותוספתא.וכלפי שמיא דמהפכינא. לעייל שופתא בקופינא וטרחתי עדן עדנים. לקיים דברי הראשונים. ואהלו של תודה קבעתי. ויתדותיו במקום נאמן תקעתי. ושמתי עין עיוני ללקט במלקט ורהיטני. כל בוקה ומבוקה מבולקה בהלכות המיימוני. במקום אשר דברי נושאי כליו לא ישרו בעיני. אבא חדר בחדר. ומן השמים הניחו לי מקום להתגדר. יגעתי ומצאתי אבן יקרה וסגולה. באהבה מוסתרת ותוכחה מגולה. זאת תורת העולה. ואפן כה וכה. להעלות ארוכה. מטפס ויורד מטפס ועולה. ומתגולל במסלה. עד אמצא מענה. תמצית ותכלית הכוונה. וכל דבר הקשה. בררתי כשמלה חדשה. במזרה ורחת. אחת לאחת. ולא הנחתי כדי חגירה. כחוט השערה. במסלה עליתי ובדרך ישרה. מדרך עקלתון נטיתי. סעפים שנאתי. אהפוך ידי כל היום על דבר אמת. ללחום מלחמת. מצוה ומלחמת חובה. לחשוף מים מגבא. להאיר חשכת המעיינים ולנגוהות באפלות נהלך. גנבתי יום וגנבתי לילה כשומר הפרדס אשר למלך

מרכבת עמי נדיב נפשי שמתני. וחיל ורעדה אחזתני. חלחלה מלאה מתני. ורוח בטני הציקתני. נפשי בוחלת ושוקקת ולבי הומה עלי. מי יתן ויוחקו בספר מלי. בעט ברזל ועופרת. והיה למשמרת. ובכל עמלי מה יתרון. אם לא אניח אחרי זכרון. בעוד הצלחת הזמן. בכל ביתי כעבד נאמן. ושעת הכושר. הון ועושר. ובעוד הכחות והחושים. לכל חפציהם דרושים. בהיותי בן שלש ושלשים. אחלץ חשים. למלאות חשקי. ולהשלים חקי. כי הזמן בוגד. וחיי האדם תלואים לו מנגד. ואסתרי ומעות. נדות ונעות. לא להועיל ולא לעזר. כגלגל חוזר. קלו מנשרים. צפות כצפרים. וכל רגע. מעותד לפגע. ועוז פניו ישונה. בכל עת ועונה. בעודו בכפו יבלענה. כל הבוטח עליו כבוטח על משענת הקנה. והשגחה פרטית גלויה וידועה. על כל פסיעה ופסיעה. ומרוצת הזמן נחוץ. כמטרה לחץ. ומדלג על ההרים ומקפץ. עד שלא יבאו ימי הרעה אשר אין בהם חפץ. ועד שלא שקעה שמש הזמן ואורה עלי זורחת. ומזלי צומחת. כגבר חלצי אזרתי. וחצני נערתי. להוציא מחשבתי מכח אל הפועל. בעזר אלוה ממעל. ועלה בדעתי לסדר על דרך הגמרא. להתחיל בחידושי הו"ת ובחדושי פוסקים ומיי' לגמרה. הא למה זה דומה. לספרים של שלמה. אחרי שובי. על לבבי. נחמתי וחזרתי. כי יגורתי. פן ימשלו בו תעלולים. כי יד הכל ממשמשים בו הלכו בו שועלים. שועלים קטנים מחבלים כרמים. מכל חכמה ערומים. וכרמנו סמדר. פרי עץ הדר. יהיה בפי כסיל ובער. ישיחו בו יושבי שצר. ויושבי קרנות. על המגדלים ועל הפנות. סוחרים ועוברי דרכים. ופסקי בעלי בתים ופסקי לומדים שני הפכים. כי מצא עילה. בהיותו חד כרעא אארעא וחד כרעא אעגלה. ובעוד שלא יבין הכוונה. בפיו מענה. ועודנה בכפו. הרבה להשיב אפו. וכל נעור וריק טוען ופורק. וחניתו יריק. ודברים אשר לא כן יחפה. אשר לא יוכשר בענייו **(בעיניו)** בהשקפה. לעורר ריב ומדון. ולכף זכות לא ידון נחש עקלתון ונחש בריח. בלא טעם וריח. אשר שכלו לא יטריח. להבין שום דבר על בוריו. ולא ידע מקומו איו. לגאון צבי עדיו. ולראשו עטרת תפארה. לאמר חדידנא טובא ועצתי במהרה. למהר שלל חש בז. ומתון ומסיק בעיניו יבז. וכל מחבר ספר אשר עודנו בחיים חיותו. לבוז ולקלון על שפתו. ונגד פניהם רעה. אע"פ שלא הגיע לכלל הכרעה. כי גאה גאה. יורה חצים והנה החצי ממנו והלאה. לא ידע ולא ראה. ובמקום אשר חשב. לא עמד ולא ישב. ומשגברו יד הזדים. אזלת יד הלומדים. שכל אחד לעצמו בונה במה. ביד רמה. לאמר נפתולי אלקים נפתלתי. וגם יכלתי. על כן הסתרתי פנים מהם. ולא רציתי להסב עמהם. וגמרתי בדעתי לסדר חיבורי זה על דרך המיי' והלכותיו. אשר עדת המתחכמים לא ידרכו על במותיו. דרך הקדש יקרא לה. בער לא ידרוך יד מעגלה. ופרשתי כנפי **(ביניהם. וכשתלקח כל גזרה מהם ותחובר אליה הקדמה צודקת וכו' ויולד מה שיתחייב יגיע הענין אחרי הקישות רבות אל סתירה וכו' וכמו זה הוא שיעלם מן המחברים החכמי' אך כשיהיו שתי הקדמות הראשונות נראית הסתירה אלא ששכח הראשונה כשכתב האחרת במקום אחר מן החיבור זאת היא פחיתות גדולה מאד ולא ימנה זה בכלל מי שיבחנו דבריו. והסבה ו' צורך הדברי' בעניני' עמוקים מאד יצטרך להעלים קצת עניניהם וכו' ע"ש שהאריך ומסיים דהסתירו' הנמצאות במשניות וברייתות הוא כפי הסבה ה"א כמו רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני וראה רבי דבריו של פלוני בענין כך וסתם כוותי' וכו'. והסתירו' שבגמ' נמי כפי סבה ה"א כמו בכך וכך סבר כר' פלוני ובכך וכך וכו' וסבר לי' כוותי' בחדא וכו' או אמוראי נינהו אליבי' דר' פלוני. או כפי סבה ה"ב כמו הדר בי' רבא מההיא וכו' ומהדורא קמא דרב אשי אמר כך ומהדורא בתרא וכו'. והסתירה בספרי נבואה כפי הסבה ג' וד'. והסתירה בספרי חכמה כפי הסבה ה'. והסתירה שבמדרשים כפי סבה ה' וסבה ז'. אמנם הסתירו' שבדברי שארי מחברי' הוא כפי סבה ו' ע"ש באריכות. ופי' סתירה כמו למשל באמרך הכל שוחטין ואח"כ תאמר חש"ו לא ישחטו. וההפך באמרך אתרוג היבש פסול ואח"כ תאמר שהוא כשר. והנה אנכי הסברתי כל הסתירו' שיש להם מבוא בלמוד הש"ס והפוסקים זולת הסבה השביעית שאין לה מבוא בלמוד הלכות ופוסקים זולת בלמוד אגדה וחכמת הקבלה האלהית ושארי נסתרות)**