מרכבת המשנה (חעלמא) - א קלז

מהא דתנן פי"ב דכלים דינר שנפסל והתקינו לתלותו בצואר בתו טמאה וכן סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה טמאה עד כמה תפחות ויהא רשאי לקיימה עד שני דינרין פחות מכאן יקוץ ע"כ ומדנקיט פחות מכאן יקוץ משמע קצת דאין משקולת פחותה משקל וכן משמע מדנקיט בדינר לתלות בצואר בתו אלמא דלא חזי למשקולת ואפשר שכ' רבנו שקל שהוא משקל לפי העת והזמן עיין ריש ה' שקלים

הט"ו המוציא קשר מוכסן וכו' עיין בתוספות ד"ה והמוציא וכו' וסובר רבנו דקמ"ל מתניתין אף משהראהו למוכס כר' יהודה

הט"ז או חולה מראה מקום הרב המגיד לא מיחוור אמנם רבנו ז"ל הוציא זה מסוגיא דיומא דס"ו ע"ב אפילו תימא ר' נתן חלה שאני ומדמה רבנו חולה דאדם לרבנן לחולה דבהמה לר' נתן

הי"ז המוציא תינוק חי וכו' עיין בתוספות דצ"ד ד"ה אבל וברש"ל ועיין בתשובת הרלב"ח סי' נ"ט שהאריך דאיירי רבנו בתינוק שנוטל אחת ומניח א' (אבל תינוק הגורר משרבט נפשי' כבהמה וה"ל פלוגתא דר"ל ורבנן ובתינוק קטן בן יומו אפילו לר' נתן חייב דאין לך כפות גדול מזה ומודה ר' נתן בכפות) דמשום הכי פטור על התינוק

הי"ח המוציא חגב חי עיין במ"מ שנראה דלא גריס טהור בדברי ת"ק ועדיין אין זה מספיק ונ"ל דפסק רבנו כר"י דסובר רבנו דלא כפרש"י דנדון דידן חשיב כמאכילו בידים דאין זה סברא שהנותן דבר טמא חי לקטן לשחק בו יהי' חשיב מאכילו בידים משום חששא דלמא מיית ודלמא אכיל לי' אלא דכלה סוגיין אזדא אליבא מ"ד קטן אוכל נבלות ב"ד מצווין להפרישו וכיון דפסק רבנו סוף המ"א דאין ב"ד מצווים להפרישו (ע"ש במ"ל ועיין במ"ל פי"ז מהמ"א) ממילא נדחו דברי ת"ק והלכה כר"י וחזר בו רבנו ממ"ש בפי' המשנה

הי"ט פטור כרב ששת באיסורי וכן פסק בה' טומאת צרעת לענין אחת משלש ע"ש פ"י

ה"כ ולכל כיוצא בזה פי' כגון שהוציא עור שנגמר עיבודו לצור בו משקולת קטנה דאע"ג דלא שכיח אחשבי' אבל המצניע מידי דלא חזי כמו פחות מכגרוגרת לאכילה בטלה דעתו כמ"ש המ"ל לקמן הכ"א

הכ"ב דבר וכו' ראיתי במ"ל סוף ה' אבל שהקשה על דברי רבנו הללו דפסק כל שאינו כשר להצניע חייב ומש"ה פסק נמי דלא כר"י דס"ל המוצי' ממשמשי עכו"ם כ"ש אע"ג דפסק רבנו דמשאצ"ל חייב משום דמשמשי עכו"ם ה"ל דבר שאינו כשר להצניע כמו עצי אשרה דפטור אפילו הוציא כשיעור טומאתן וא"כ קשה האיך פסק רבנו לעיל הי"ח דהמוציא כזית מן המת חייב דהא מת לא חזי למידי והאריך שם להוכיח דאיירי רבנו במוציא כזית מן המת עכו"ם אע"ג דסתמות לשון רבנו משמע בכל מת ע"ש (ונסתייע מהירושלמי עלה דמתניתין וכן כזית מן המת וז"ל את המת במטה חייב ד"ה. לא כן תני אף ריח רע כ"ש וא"ר אילא אף ר"ש מודה בה ומודה ר"ש באסורי הנאה א"ר יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו. תני קצי זית מן המת וחצי זית מן הנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב ור"ש פוטר מ"ט דר"ש כבר נתמעטה הטומאה מ"ט דרבנן כההיא דר' יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו ע"כ. ולפי שהלכה זו קשה ההבנה בלא הגהה אמרתי להאריך בביאורה. את המת וכו' ד"ה דאף ר"ש מודה ברישא דחייב דהמוציא מת שלם לקברו חשיב משצ"ל ולא פליג ר"ש אלא אסיפא דכזית מן המת שאינו טעון קבורה כמ"ש המ"ל סוף ה' אבל. ודלא כמסקנת הבבלי פוטר היה ר"ש אף במוציא מת לקברו. ופריך לא כן תני וכו' וא"ר אילא וכו' דסובר רב אילא דר"ש מחייב במשאצ"ל ומש"ה מחייב במוציא ריח רע או איסורי הנאה כ"ש אע"ג דפליג אשיעורין וס"ל דלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן אבל בסתמא בעינן שיעור חשוב מכל מקום בהנך דלא שייך שיעור חשוב מודה דחייב המוציא סתם בכ"ש והא במתניתין פוטר ר"ש במוציא כזית מן המת דה"ל ריח רע ואיסורי הנאה. א"ר יודן וכו' דודאי במת ישראל דאסור בהנאה ובמת שיש לו ריח רע מודה ר"ש דחייב אלא דפליג אדרבנן במת עכו"ם וכו' דס"ל לרבנן בכזית כשיעור טומאתן ור"ש בעי שיעור חשוב לאכילת כלב ולפי מסקנא זו י"ל דהיינו טעמא דמודה ר"ש ברישא דחייב אפילו אם לא הוציאו לקברו. תני וכו' מ"ט דר"ש דקס"ד דע"כ לא איירי בחצי זית גרידא דא"כ מ"ט דרבנן א"ו דאיירי במוציא חצי זית מכזית ואי ס"ד דר"ש פוטר בכזית מאי קמ"ל בברייתא דר"ש פוטר בכחצי זית א"ו דפליגא ברייתא אמתניתין וס"ל דר"ש מחייב בכזית א"כ מ"ט דר"ש דפטר בחצי זית מכזית שהרי נתמעטה הטומאה א"ו בחצי זית גרידא א"נ בחצי זית מכזית ומחצה א"כ מ"ט דרבנן. ומשני לעולם בחצי זית גרידא אבל בכזית מודה ר"ש דחייב כההיא דר' יודן וכו' הילכך מחייבי רבנן שכיון שמתכוון להוציאו לכלבו אחשבי' לפחות מכשיעור וחייב כדין המוציא לזרע וכו' ור"ש לטעמי' דס"ל דלא נאמרו כל השיעורין אלא למצניעיהן אבל פחות משיעור טומאתן אפילו המצניע פטור) אמנם רואה אני דקושיית המ"ל לק"מ דמש"ה המוציא את המת חייב דהיא הוצאה חשובה מן התורה לפנות הטומאה ומשאצ"ל חייב אע"ג דאסור בהנאה ולא חזי ולא מידי משא"כ במשמשי עכו"ם כיון דאסור בהנאה וגם טומאתו מד"ס כמש"ר האה"ט פטור לגמרי דלא קיי"ל כר"י דס"ל טומאת משמשי עכו"ם דאורייתא מקרא דולא ידבק בידך מן החרם אע"ג דדם נדה טמא מן התורה אפ"ה פטור שאין מצניעין כמותו בשום פנים ולא חזי ולא מידי משא"כ במת דכוותי' מת עכו"ם חזי הילכך חייבי' על הוצאתו הואיל דהשתא נמי הוצאתו חשיבא להציל מן הטומאה גם י"ל דשאני כזית מן המת דמטמא באהל הוא דהוצאתו חשיבא אע"ג דלא