מרכבת המשנה (חעלמא) - א קלו

ה"ז המוציא גרעינין וכו' עיין פרש"י ובמ"מ ונ"ל דרבנו מפרש דאחרים אומרים חמש פליג על שיעור לאכילה וכן משמע בתוספתא פ"ט דגרסינן גרעינין לנטיעה שתים לבהמה כמלא פי חזיר אחת אחרים אומרים לחשבון חמש ובירושלמי פ' המוציא נמי גרסינן גלעינין לנטיעה שתים אם לבהמה כמלא פי חזיר כמה הוא מלא פיו אחת אחרים אומרים חשבון חמש ונראה ג"כ מלשון התוספתא וירושלמי דפי' לאכילה שבסוגיין היינו לאכילת בהמה דאינו ראוי לאכילת אדם כנ"ל ה"א וכן מסתבר דאל"כ מאי ענין שיעור אכילה למלא פי חזיר ולשון חשבון שמוזכר בירושלמי ותוספתא מגומגם ולדרך רש"י צ"ל דט"ס הוא וחסר בבא לחשבון שתים אחרים אומרים וכו' ולדרך רבנו צריך למחוק מדברי אחרים תיבת חשבון). והא דפסק רבנו כאחרים משום דקשה לי' מתניתין דכל האוכלין מצטרפין לכגברוגרת חוץ מגרעיניהן ואי ס"ד דשיעור גרעינין אחת כמלא פי חזיר תיפוק לי' דחייב משום גרעין משא"כ אליבא דאחרים ניחא דמתוקמ' מתניתין כגון שאין בגרעינין כשיעור שהם פחות מחמשה. ולפ"ז מוכרח דסובר רבנו דהנך שיעורי דגרעינין כלם שוין בשכיחות הילכך אם הוציא סתם אזלינן בתר שיעורא דזוטר מינייהו ואפ"ה אזלינן בתר מחשבתו כדין שכיח ושכיח או אינו שכיח ואינו שכיח הנ"ל ה"ו דאי ס"ד דמסתמא אזלינן בתר שיעורא דנפיש אכתי קשה למה פסק רבנו כאחרים דלעולם אימא לך תנא דידן ס"ל כת"ק היכא דחישב לאכילה ואפ"ה קאמר חוץ מגרעיניהן בסתמא דאזלינן בתר שיעורא דנפיש ואין כשיעור בגרעין אחד ודלא כמ"ש המ"ל לעיל ה"א. ומ"ש רבנו אם לזריעה שתים עיין לעיל הי"א שרצה המ"ל להמשיך דברי רבנו על דרך פי' התוספ' בד"ה אם לנטיעה ואין דבריו מוכרחים דאפשר לומר דרבנו מפרש הא דאמרינן בגמרא גבי זרע קשואין ודלועין ופול המצרי לפי שאין אדם טורח להוציא נימא א' לזריעה היינו אפילו מוציא הנך זרעים לזריעה גרגיר א' נמי בטלה דעתו אצל כל אדם ודוקא היכא שזרוע אדם טורח לזבל קלח א' ויש לחלק בין חטה אחת לגרעינין והנך זרעים דחטה נשרש' טפי וחביבא עיין בירושלמי (ואפשר דצריך לשבר הגרעין ואין אדם טורח לשבר גרעין א') ומ"ש רבנו המוציא אזוב וכו' בתוספת' פ"ט חבילי אזוב הסיאה והקורנית שהכניסן לאכילה כגרוגרת לבהמה כמלא פי גדי לעצים כשיעור עצים להזאה כשיעור הזאה ע"כ ונראה דהזאה על אזוב גרידא קאי ומש"ה אחז רבנו אזוב גרידא

ה"ח ושאר הצבעין וכו' בגמרא ד"צ לפי שאין אדם טורח וכו' משא"כ בסמנין שרויין. ומ"ש רבנו בן מ' יום עיין בתוספות ד"ה מי רגלים

ה"ט המוציא דיו וכו' עיין במ"מ ובירושלמי פ' המוציא וז"ל המוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב ב' אותיות אם בכלי צריך יותר ע"כ וזה מבואר כדברי רבנו ועל דרך זה מבואר פי' הברייתא תנא ב' אותיות בדיו ב' אותיות בקולמוס ב' אותיות בקלמרין פי' דבעינן כדי לכתוב ב' אותיות דממילא בעינן שיהי' בדיו ובקסת פורתא טפי מבקולמוס ובהכרח גם בקולמוס צריך קימעא טפי משיעור ב' אותיות מה שמתדבק בקולמוס אלא דבברייתא קמ"ל דאף אם הוציא בדיו ובקסת חייב ולא אמרינן דמחוסר טבילת הקולמוס אבל הא ודאי דגם הך ברייתא ס"ל כדעת הירושלמי ובעי' דרבא אם מצטרף בב' מקומות

ה"י ובמקום וכו' עיין בהשגות ודעת רבנו כפרש"י דבמקום שיש נשים צנועות אפילו הוציא לאינן צנועות חייב בשיעורא זוטא דחזי לצנועות דלא כדעת השגות גם משמע מלשון רבנו דוקא בהוציאו להתקשט אבל סתמא אפי' בכפרים נמי חייב אשיעורא זוטא דחזי לכחול עין א' לרפואה דתרווייהו שכיחי ואזלינן לחומרא ואפ"ה בהוצי' בהדיא להתקשט אזלינן לקולא ודלא כמ"ש המ"ל ה"א וכמ"ש לעיל ה"ז. ומ"ש רבנו כדי לעשות נקב רבנו העתיק המשנה כצורת' דמשמע דנקב דזפת וגפרית איננו נקב קטן דשעוה ובגמרא הובאו ברייתו' עלה דמתניתין דאף הך דזפת וגפרית הוא נקב קטן אלא דנקב דשעוה זוטר טפי כנקב של יין וגם זה נלמד מלשון רבנו אמנם הרש"ל מחק שם הגירסא ע"ש ורבנו השמיט לשון של יין גם השמיט לשון הבריי' שפשף שבראש קנה של ציידין דביאור הוא

הי"א שער וכו' עיין בתוספות ד"פ ע"ב ד"ה המוציא שער. ומ"ש רבנו עפר ואפר בירושלמי פ' המוציא תני שמואל עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה ע"כ ואע"ג דחול הדק נמי חזי לכסוי י"ל דשיעור זיבול כרישה זוטר טפי ולחומרא א"נ דשכיח טפי דאז אזלינן בתרא אף לקולא:

הי"ב זכוכית וכו' סובר רבנו דאידי ואידי חד שיעורא הוא א"נ הא בזכוכית חדה והא בשאינה חדה דודאי מתניתין וברייתא לא פליגי

הי"ג מצמר גפן וכו' בתוספתא פ' המוציא וז"ל המוציא צמר גפן וכו' ושאר כל הנטוין כמלא הסיט כפול עיין פ"ט ה"י. ומ"ש רבנו הבגד וכו' בספר טל אורות תמה למה השמיט רבנו שיעור מפץ בששה טפחים כשיעורו לטומאה ע"ש ולא הביט לשון הגמרא הבגד והשק והעור כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה ולא נזכר מפץ לענין שבת

הי"ד המוציא עור וכו' דברי רבנו הללו בארתי בשלמות לעיל פי"א ה"ה ועיין בתוספות ד"ה כדי וכו' ובמגיני שלמה האריך ואין צורך דאפילו אם נאמר דשיעור גט בציר מה' על ה' ובציר מיני' שיעור קמיע והקטן שבכלם שיעור משקולת קטנה מ"מ המוציא סתם אזלינן בתר מלתא דחזי לי' ושכיח אף לקולא ובמתכוון להוציא אזלינן בתר שיעורא זוטא לחומרא וכמ"ש המ"ל ה"א. ומ"ש רבנו שמשקלה שקל כתב זה רבנו במקום ריבעא דריבעא דפומבדיתא שהוא משקל שלא נודע לנו וסובר רבנו דהיינו הפחות שבמשקולת ומשמע לי' דשקל הוא הפחות שבמשקולת