מרכבת המשנה (חעלמא) - א קלה

בשיטה כר"י בר יהודא אבל לפי מסקנת אביי לא הוה מלתא דר' נתן בשיטה והלכתא כוותי' די"ל הטעם אפילו תימא יין דקליש כזית הוה יותר מרביעית אפ"ה אינו חייב אלא על כזית דבבציר מהכי לא חשיב דאף רובע רביעית שמים בכד טעמי' משום חשיבות. ומ"ש רבנו וחלב טמאה בירושלמי חלב הדא דתימר בחלב בהמה טהורה אבל חלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת. ומ"ש רבנו טל וכו' עיין במ"מ ובירושלמי מים כדי לשוף בהן את הקילורית אר"א הדא דתימר באילין מיא דטלא ברם באילין דידן כדי להדיח פני המדוכא ולענ"ד נראה דרבנו מפרש הא דקאמר אביי בגלילא שנו כפי' התוספות בשבת דמ"ז בד"ה בגלילא שנו שעשירים היו והיו שותין יין והוה שתייתו נמי לא שכיחי ע"ש ורבא משני דבכל המקומות אין שתיי' המים שכיח דכל המשקין שתייתן מרפא ומשביע אבל מים אינם משביעים עין **(עיין.)** בערוך ערך טל ולפ"ז אין הכרע מסוגיין שיחלוקו על ר"א דירושלמי דאפשר דכלהו מודים דמים דמתניתין במים של טל דחזי לשוף הקילור אלא דהוקשה להו דאכתי שתייתן שכיח טפי ותירצו דשתייתו לא שכיח ושפיר פסק רבנו כרבא דבכל מקום אין שתייתו שכיח ואזלינן בתר רפואתו במים של טל ובשאר מים כדי להדיח מדוכה. ומ"ש רבנו וקילור כדי לשוף במים בגמרא דע"ז ע"ב בעי רב אשי כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה תיקו ובהכרח בעיין לקולא שלא לחייב מיתה וחטאת ודלא כפרש"י וכדי אחיזה ושיפה זוטר שיעורא כשהוא שף במים קודם שיאחזנו בידו מרבה קצת בשיעור הקילור מה שיחסר ממנו ויתדבק במקום שמונח משא"כ אם כבר אוחזו בידו זוטר שיעור הקילור. ומ"ש רבנו דבש כדי ליתן על ראש הכתית שינה רבנו מלשון הברייתא דנקיט על פי הכתית משום דבעי רב אשי אי אמורשא דקמא דכתית קאמר הנקרא פה הכתית לזה אחז רבנו הלשון ראש הכתית דהיינו פומה דכלה כתית ולקולא ודע דבירושלמי גרסינן תני דם כדי לכחול עין אחת ר"י בר בון בשם ר"י בדם עטלף שנו דבש הדא דאת אמר בהון עתיקא ברם בהן דידן כדי לבשל ביצה קלה ורבנו השמיט זה דהך דדם אתא לרשב"ג דף ע"ח ומאי ניהו דמא דכחושתנא ופרש"י דם עטלף ורבנן פליגי עלי' וכן הך דדבש שאינו ראוי לאכילה אלא להסקה מבואר ממ"ש רבנו ה"ד

ה"ג ואם הוציא וכו' עיין במ"מ דגריס רב אושעיא שהוא רבו דר' יוחנן מיהו אף לפי גירסתנו דגרסינן ר"ל נמי ניחא דאף לפי מה דמסיק כי פליגי במוציא עצה ואיפכא איתמר לא הדר ביה ממאי דקאמר מעיקרא באורתא אר"י הכי לצפרא הדר ביה ובהכי ניחא דלא תקשה הלכתא אהלכתא עיין בתוספ' ד"ה אכילה וכו'. ומ"ש רבנו עלי שום עיין לעיל ה"א. ומ"ש רבנו אם יש בשניהם כמלא פי פרה פי' והוציא סתם דאלו הוציא לפרה אפילו כלה עצה חייב ועיין לקמן ה"ו וה"ז

ה"ד טרופה בשמן וכו' עיין ד"פ ע"ב ודפ"ט ע"ב דשיעור עצם ושיעור קנה שוים ותרווייהו בטרופה בשמן ונתונה באלפס ומ"ש רבנו המגיע לראשי אצבעותיו בגמרא בעי רב אשי קשר העליון או קשר התחתון תיקו ופסק רבנו לקולא כנ"ל ה"ב ומש"ה שינה לשון הברייתא דנקטה לקשרי אצבעותיו דהיינו קשר העליון מקום חיבור האצבעות לכף יד וכפרש"י

ה"ה ומצטרפין וכו' עיין במ"מ שכ' ויש לרבנו שם פי' אחר נראה כוונתו דפשוט הוא שיש מין מאכל שראוי להם מיני תבלין הללו להצטרף ולמין מאכל אחר ראוי' הרכבה אחרת והיינו מה דמשני בגמרא הכא נמי חזי למתק דלענין שבת כל מיני תבלין מצטרפין דחזי לשום מאכל בעולם שטוב לו הצטרפות הזה למתק משא"כ מלתא דחזקי' דאיירי בנפלו ג' מיני תבלין לתבשיל מיוחד הוא דבעינן שימתיקו כלם תבשיל זה ועיין בתוספות עכו"ם דס"ו בד"ה ורבא אמר הא מני ר"מ היא דלפי מה דקיי"ל כרבא ליתא לדחזקי' לפרש"י וא"כ בלא"ה ניחא ע"ש. ומ"ש רבנו פלפל כ"ש רש"י מפרש פלפלת אינו פלפול שלנו שהוא בכלל תבלין ולדרך רבנו צ"ל דאיננו בכלל תבלין. ומ"ש רבנו ריח טוב כ"ש היינו שמן שבברייתא דיש לו ריח טוב משא"כ סתם שמן שיעורו כנ"ל ה"ב ולפ"ז מדלא השמיט רבנו ארגמן שהוא בכלל ריח טוב לפרש"י נראה דמפרש ארגמן טוב בתכלית המראה דחזי להראות דוגמא לאירא כדלקמן ה"כ. ומ"ש רבנו מיני מתכות הקשים כגון נחשת וברזל וכן מפורש בתוספתא לאפוקי עופרת ובדיל דלא חזי לדרבן קטן שהם רכין. ומ"ש רבנו גחלת וכו' בגמרא מסיק דשלהבת דמתניתין בדאדיי' אדויי ורבנו לא חילק עיין לקמן פכ"ט הכ"ז יישוב דעת רבנו ודע דהרי"ף והרא"ש ובירושלמי ל"ג במתניתין הך בבא דהמוציא גחלת אלא בברייתא ובתוספתא גרסינן המוציא גחלת כ"ש

ה"ו המוציא זרעוני גינה עיין במ"מ וכ"כ רבנו בפ' המשנה ופי' פחות מכגרוגרת דאל"כ אין זה שיעור. ומ"ש רבנו המוציא מורסן וכו' בתוספתא פ"ט דשבת ועיין במשנה למלך ה"א (ועיין פ"ח הי"ו) שכ' דהמוציא מורסן סתמא שיעורא כגרוגרת דהשכיח דידי' הוא לאכילה ולא נהירא דהא לעיל ה"א מבואר דאין מצטרף המורסן לאוכלין א"ו דמסתמא לא חזי למאכל אדם ואפ"ה היכא שמתכוון להוציא לאכילת אדם דאכילה ע"י דחק שמה אכילה וה"ל כמו מוציא תבן קטניות לפרה דחייב. ואע"ג דהמוציא תבן לגמל משערין כמלא פי פרה וא"כ ה"נ אמאי לא לחייב אפילו הוציא לאדם בכדי שיעורא זוטא דמלא פי גדי וצ"ל דמלא פי גדי נפיש ודלא כפירש"י הנ"ל ה"א א"נ דגם לבהמה לא חזי דה"ל לא שכיח ולא שכיח לזה אזלינן בתר מחשבתו לקולא וה"ה בשכיח ושכיח ודלא כמ"ש המשנה למלך ה"א. והא דלולבי זרדין משימתיקו כמלא פי הגדי אפילו הוציאן לאדם משום דמשימתיקו שכיח טפי לבהמה אי נימא דמלא פי גדי זוטר ואי נימא דנפיש צריך לומר דלא חזי לאדם כלל משימתיקו ועיין ה"ז ועיין ה"י: