מרכבת המשנה (חעלמא) - א קלג

$ציור בספר$ כפמ"ש) ובאמת בנדון זה ראיתי מבוכה גדולה בדברי רבנו דכיון דפסק דנראה מבחוץ ושוה בפנים חשיב לחי א"כ בהכרח קשה קושיית הגמרא דקטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ וצריך לומר דמתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה איירי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה כפי מה דמשני ר' זירא. וראיתי לרבנו שפסק לקמן פ"ג מה' עירובין ה"ד הך מתניתין דחצר קטנה שנפרצה לגדולה כפשטה ולא ביאר דהיינו דוקא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה כפי מה דמשני ר' זירא. וראיתי לרבנו על פי' הריטב"א הנ"ל וס"ל דציור ד' לא חשיב נראה מבחוץ ושוה מבפנים וכנ"ל הוקשה לו דאין הבנה לקושיית הגמרא דקטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ והסברת הרלב"ח לדרך רש"י דאיידי דמהני לקטנה מהני נמי לגדולה הוא דחוק לזה מפרש רבנו דהמקשה ס"ד שנפרץ כותל המשותף שבין הגדולה לקטנה במילואה אף כנגד עובי כותלי הקטנה כאשר עיניך רואות בתמונה ז' (שכותלי הקטנה נרשמו חלולים) והיינו דפריך דתהוי עובי כותלי הקטנה לחיים לחצר הקטנה דה"ל ממש כעין ציור ב' דעובי הדופן חשיב לחי ותירץ ר' זירא שכותלי קטנה נכנסים לגדולה כפי ציור ח' דא"כ אין כאן לחי אלא הוא בדמיון ציור ד' דלא חשיב לחי דהמקשה ס"ד מדנקיט במתניתין דצ"ב חצר גדולה שנפרצה לקטנה משמע שנפרצה הגדולה ע"פ כל הקטנה אף נגד עובי הכתלים של הקטנה כעין ציור ז'. ותירץ לו המתרץ דאפ"ה כוונת המשנה בנכנסין כותלי קטנה וכו' כעין ציור ח' ומש"ה דייק רבנו בלשונו הצח לקמן פ"ג מה' עירובין הכ"ד ושינה לשון המשנה וכתב חצר קטנה שנפרצה לגדולה במלואה דלשון במלואה משמע דהיינו רק כנגד מלוי חלל הקטנה כפי ציור ח' ורק חצר הקטנה נפרצה ולא הגדולה. וראיתי בירושלמי דגרסינן התם התיב ר' חסדאי והתנינן חצר גדולה שנפרצה לקטנה וכו' ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל קטנה והותרה הקטנה. ומשני א"ר אבא ב"ח תיפתר במשוכין יותר מעשה ע"כ וענין זה קשה ההבנה ונ' פירושו דאף המתרץ ס"ד כפי ציור ז' אלא דאיירי שהפרצה יותר מעשר ואפ"ה הגדולה מותרת דדיורי גדולה בקטנה כדאמרן בפ' כל גגות דצ"ב לענין כלאי כרם וגיטין ותפלה דנמי גדולה מותרת וקטנה אסורה אע"ג דלא שייך בהו כלל דין לחי וכן בקרפפות דהתם שבהכרח רוחב כל קרפף לא פחות מחמשים אמה כנ"ל פי"ו ה"ד ע"ש בגמרא דצ"ג אר"י ג' קרפפות וכו' ואפ"ה מהני גיפופין לגדולה שתהיה מובדלת מהקטנה. וגם לדרך זה יש יישוב לדברי רבנו ובהכי מתורץ קושיית התוס' דצ"ב ד"ה גפנים ע"ש גם מיושב קושיי' התוס' דפ"ט ד"ה וקטן ע"ש

הכ"ה וכן שתי קורות וכו' עיין בהשגות ומ"מ וכ"מ והגהות מיי' ולקמן פ"ה מה' סוכה הכ"א ובלחם משנה שם. ואני אומר דהפליגו דברי רבנו לכוונה אחרת ובאמת ס"ל לרבנו כדעת מהר"מ שהביא בהגהות מיי' דמחמיר טפי מדעת הראב"ד ובעינן שיהיו מתאימות ודבוקות ממש וג"ט שזכר רבנו במרחק הגובה קאמר וגם סיפא דלישנא של רבנו ועלתה זו בכוונה עד שיעשו זו בצד זו משמע נמי דאין אומרין רואין אלא שיהיו מתאימות ממש במשך. ויותר נראה דה"ק רבנו דאע"ג שנמשך הגובה גרידא אין ביניהם ג"ט וגם במשך גרידא אין ביניהם ג"ט אלא שבאלכסון המשך והגובה יש ביניהם ג"ט לא מהני והיינו מ"ש רבנו ולא יהי' ביניהם ג"ט כשרואין וכו' עד שיעשו זו בצד זו דבוקה ממש ולפ"ז סובר רבנו בשתי קורות המתאימות כל שאין ביניהם ג"ט חשיב מתאימות מיהו בירושלמי משמע כהראב"ד ועיין בב"ח סי' שס"ג

הכ"ט אע"פ שלא יאחוז וכו' עיין לעיל רפט"ו בהמה שהיתה רובה מבחוץ וראשה מבפנים אובסין אותה ובגמרא עד שיהא ראשו ורובו בפנים הואיל וצוארו ארוך ע"ש במ"מ דבגמרא ד"כ מסיק תנ"ה ר"א אוסר בגמל הואיל וצוארו ארוך ולפ"ז אפשטה בעיין והלכתא דהיכא דנקיט מנא ונקיט לה סגי בראשה לבד בשאר בהמה זולת בגמל עד שיהיה ראשה ורובה והא דתנן ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה מבפנים היינו היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה והא דתניא לא ימלא וכו' איירי באבוס גבוה י' כדלקמן הל"ב

ה"ל אלא בא"י בגמ' דכ"א א"ד אר"י בר אבא אמר רב אין בורגנין ופסי ביראות לא בבבל ולא בח"ל וקיי"ל כלישנא בתרא. מש"ר אבל בשאר ארצות אדם וכו' משמע דבא"י שרי אף לאדם וכמ"ש התוספות בד"ה מידי דחזי

הל"ב ויוציא הדלי לאבוס וכו' עיין במ"מ ועיין ברש"י ותוספות ורבנו תפש שיטה אחרת וכבר הרגיש ה"ה מה שיש מן הקושי בדבריו מה שהשמיט תירוץ הגמרא דלמא הדר מעייל לה שהוא מוכרח לפי מה דקיי"ל פי"ג הי"ב כרב ספרא ואין בזה התנצלות במ"ש ה"ה שרבנו לא רצה להאריך דבמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. אמנם