מרכבת המשנה (חעלמא) - א קלב

הכ"ב לחי הבולט וכו' עיין במ"מ שהניח דברי רבנו בצ"ע ויש עוד קושי' בדברי רבנו שהשמיט דין לקי המושך מדפנו של מבוי הנז' בגמרא ד"י ע"א דליכא למימר דהיינו מ"ש רבנו כאן לחי הבולט שר"ל שבולט באורך המבוי חוץ למבוי דהיינו לחי המושך דאכתי ה"ל לבאר דביש בארכו ד' אינו מתיר. ותו דודאי לחי המושך מתפרש דוקא שאין חודו של לחי מכסה כל עובי הדופן כמ"ש רש"י דאז ה"ל נראה מבחוץ משא"כ במכסה כל עובי הדופן אינו נראה לא מבחוץ ולא מבפנים ולא חשיב לחי כלל (תדע מהא דלעיל ה"כ דמניח הקורה כנגד הקצר אלמא דצד הארוך לא חשיב לקי אע"ג דקיי"ל לחי העומד מאליו כשר) ולשון לחי הבולט שכ' רבנו אם יתפרש מלשון לחי המושך הי' פשטות משמעותו אפילו מכסה כל עובי הדופן. ותו קשה דמאי קמ"ל רבנו במ"ש לחי הבולט כשר דהיינו שבולט ברוחב המבוי דפשיטא דמהני דליכא למימר דקמ"ל רבנו דמהני מדין לחי העומד מאליו וכפרש"י דמדכתב דין לחי הבולט ודין לחי העומד מאליו משמע דתרי מילי נינהו (ועיין בתורת חיים שכתב שלחי הבולט לדעת רבנו היינו שהוציא בנינו בפאת ביתו לשם לחי והואיל שהוא מבנין המבוי הוא דנידון משום מבוי כשיש בו ד' אמות ולדרכו הי' ניחא דין לחי שרחב הרבה שכ' רבנו לקמן ומתורץ קושיית הרב המגיד אך אכתי קשה דהל"ל לקי הבולט שאין בו ד"א) וראיתי בב"ח סימן שס"ג שרצה ליישב דברי רבנו ע"פ הגירסא של ה"ר יהונתן דגריס בדף י' אמר ר' הונא לחי המושך עם דופנו של מבוי פחות מד"א נידון משום לחי ומשתמש עם חודו הפנימי ד"א נידון משום מבוי ומותר להשתמש בכלו וכו' ומיירי במבוי שצדו א' ארוך וצדו א' קצר דמבוי גדול מותר בנראה מבפנים ומבוי קטן הוא ניתר בנראה מבחוץ ודוקא בדאיכא ד"א משא"כ בדליכא ד"א אין כאן מבוי קטן ואסור להשתמש בין הלחיין וענין לחי הבולט ברוחב נמי בודאי המבוי מותרת אפילו הבליטה רחבה ד"א והיא ג"כ פחות מחצי רוחב המבוי אלא דכדי להשתמש בין הבליטה הזו לדופן שכנגדו אם יש ברחבו ד"א מהני לקי אחר להתירו משא"כ בפחות מד"א דה"ל בין הלחיים אסור ולא מהני לחי אחר להתירו דאין עושין לחי ללחי ע"כ תורף דבריו ע"ש באריכות. וכסבור לתקן ולא תיקן דאכתי למה השמיט רבנו הנך חילוקי' שבלחי הבולט ולחי המושך בין יש בהן ד"א לאין בהן ד"א לענין להשתמש כנגד הלחיין דאע"ג דקיי"ל בין הלחיין מותר היינו דוקא בפתוח לר"ה וה"ל לרבנו לחלק בפתוחי' לכרמלית. ותו דלדרכו אין הבנה להא דקאמר רב אשי ממ"נ אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי הרי מבואר דמלתא דרב הונא מתפרשה לענין היתר גוף המבוי. ומה שנ"ל ביישוב דברי רבנו דסובר דכל החילוקים בין יש ברחבו ד' ובין אין ברחבו ד"א היינו אליבא מ"ד לחי משום הכירא משא"כ למ"ד לחי משום מחיצה ליתא להא דרב הונא בדין לחי הבולט דאטו היכא דסותמו טפי גרע עיין בתוספות ד"ה ד"א נידון משום מבוי שנדחקו בזה וקמ"ל רבנו דכל לחי הבולט אפי' רחב ד' אמות כשר ואע"פ שלא הועמד לשם לחי (גם אפשר לומר דגבי לחי הבולט אפילו לא סמכו עליו מע"ש נמי מהני שכיון שהוא מגוף המבוי אין כאן פרצה במלואו כלל) ומש"ה סתם רבנו דלחי שהוא רחב הרבה נידון משום לחי אפילו יש ברחבו יותר מד"א דלחי משום מחיצה אם לא היכא שהוא יתר מחצי רוחב המבוי דאז נידון משום עומד מרובה על הפרוץ ונ"מ דאי משום לחי בעינן שיהי' בתים וחצרות פתוחים לתוכו ויהיה ארכו יתר על רחבו משא"כ בעומד מרובה על הפרוץ דמהני בכל גוונא והיכא שפרוץ כעומד נ"מ נמי דאי הוה משום לחי מותר להשתמש נגד הלחי היכא דפתוח לר"ה משא"כ בעומד מרובה על הפרוץ דאסור נגד עובי הפרוץ כדין תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו ופסק רבנו לקולא דה"ל לחי ונלמד זה מהא דרב אשי שבסוגיין. והך דלחי המושך גריס רבנו כגי' רש"י ודלא כמ"ש הב"ח ורב הונא לטעמי' דס"ל לחי משום היכר כנ"ל אבל למ"ד לחי משום מחיצה אין הפרש בין לחי ארוך ד"א או לא דלעולם בין הלחיין אסור וכנ"ל ה"כ וענין לחי המושך מתפרש במבוי שכתליו שוים ודלא כמ"ש הב"ח צד א' ארוך וצד א' קצר ואצל הכותל הועמד לחי ארוך ד"א והוא נראה קצת מבחוץ שהלחי משוך קצת כלפי פנים כאשר עיניך רואות בציור א' דלקמן משא"כ בלחי המושך כפי פרש"י אפשר דלא מהני כלל לדרך רבנו דכיון דלחי משום מחיצה בעינן שימעט הלחי חלל המבוי. ומש"ה השמיט נמי רבנו דין מבוי שרצפו בלחיין פחות פחות מג' במשך ד"א דתהוי כמבוי וצריך לחי אחר להתירו עיין בפרש"י ד"ט ע"ב דנחלק עם רבותיו אם מלחי הפנימי ולפנים שרי לטלטולי או לא (דלדרך רבותיו מתורץ קושיית התוס' בד"ה ולרשב"ג וכו') דלמ"ד משום מחיצה בודאי שרי לטלטל כנגד כל הלחיין אפילו שיש בהן אורך ד' היכא דפתוח לר"ה והיכא דפתוח לכרמלית אפילו אין בהן אורך ד' נמי אסור לטלטל דמצא מין את מינו וניעור. ומ"ש רבנו ולחי שהוא נראה מבפנים הנה ציור נראה מבחוץ ומבפנים הוא כעין ציור א' וציור נראה מבפנים ואינו נראה מבחוץ הוא כעין ציור ג' וציור ו' וציור נראה מבחוץ ואינו נראה מבפנים הוא כעין ציור ב' שהוא מוסכם לדעת רש"י ותוספות אמנם לדרך רש"י גם כפי ציור ה' חשוב נראה מבחוץ ושוה מבפנים והתוספות נחלקו בזה עיין בהגה' מיי' וכן נראה דעת רבנו לפמ"ש לעיל דכיון דלחי משום מחיצה בעינן שיהיה הלחי ממעט חלל המבוי וציור ה' איננו ממעט כלל בחלל המבוי ועיין בתשובת הרלב"ח סי' י"ד ועיין בב"ח סי' שס"ג שהשיג על הב"י באורך ודבריו נכונים. ודעת הריטב"א הביאו הרלב"ח דגם כפי ציור ד' חשיב נראה מבחוץ ושוה מבפנים. וכ' הרלב"ח שאין זה דעת רש"י אלא דהא דפריך בגמרא קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים היינו דרך איידי הואיל שהגדול' משתרי תהני נמי לקטנה ע"ש (ודעת רבנו בלי ספק כדעת הרלב"ח דכפי ציור ד' לא חשיב לחי כלל כל שאינו ממעט בחלל המבוי