מרכבת המשנה (חעלמא) - א קל

אין הבנה למה שאמרו בגמרא פעמים בונה מצד א' ועיקר הציור שהמבוי כלה לצד הרחבה ופתח הרחבה כנגד פילוש המבוי זה שלא כנגד זה) אמנם מ"ש רבנו לקמן הי"ח אין זה העתק למימרא דרב במבוי שנפרץ לחצר דמלתא דרב בשלא עירבו וזה שלא כנגד זה ודברי רבנו מתפרשים בשעירבו וזה כנגד זה וקמ"ל רבנו שריותא דחצר ודין לא עירבו נלמד ממ"ש רבנו לקמן פ"ג מה' עירובין הכ"ד בדין חצר קטנה שנפרצה לגדולה ע"ש וכמ"ש הכ"מ לקמן (ומ"ש כאן הכ"מ דכוונת ה"ה במ"ש שאלה מן ההלכות ר"ל הלכות הרי"ף לא דק ופשוט בכוונת ה"ה שנתכוון לשני הסוגיות סוגי' דרחבה וסוגי' דגופא אר"י אמר רב) והראב"ד יש לו שיטה אחרת בסוגיין דהיכא דעירבו ה"ל המבוי והחצר כעין בנין א' יוצא וא' נכנס דמהני מחיצות זו לזו וברחבה שיש בה דיורין עי' בתוס' בשם הר"י ודרך רבנו כדרך רש"י. ומה שיש להקשות לדרך רבנו דפסק כרב דכשלא עירבו אסורי' כדפסק לקמן דין חצר קטנה וכו' אע"ג דפסק לקמן הכ"ב דנראה מבחוץ ושוה מבפנים חשיב לחי ובגמ' הקשו זה ד"ט ותירצו דהך דחצר קטנה איירי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה ורבנו לא ביאר זה עיין לקמן הכ"ב

ה"ז ויהי' ארכו מד"א וכו' ולקמן הי"ז סגי בפס ד"ט דשאני תחלת מבוי מסוף מבוי כן תירצו בגמרא

ה"ח אלא בית א' וחצר א' וכו' עיין במ"מ שכ' נ' שרבנו מפרש בתים וחצרות או חצרות ולפ"ד י"ל דשמואל דאמר אפילו בית וחצר או חצר קאמר וכו' וסתר פי' זה מדברי רבנו בה' עירובין אבל ממקומו הוא מופרך דא"כ מאי האי דקאמר ר' יוחנן אפילו חורבה דליכא לפרש חורבה גרידא מדמסיק התם ה"נ לא גזרינן דלמא אתי לאפוקי מאני דחורבה לחצר וכו' גם מה שמסיק ה"ה דבעינן ב' בתים פתוחות לגוף המבוי וגם ב' חצרות (ובתוך כל חצר בית דאין חצר בלא בית) עדיין קשה מסוגי' דפ' ר"א דמילה דפריך התם סוף סוף בית איכא בתים ליכא אלמא דאין הבתים פתוחים למבוי עצמה עיין בתוספות בד"ה ניתקו וכו' שכתבו אבל בתים כסתומים חשיבי כיון שהחצר מפסיק וכו' ומה שנ"ל פשוט בכוונת רבנו דמפרש בתים וחצרות שיהיו שתי חצרות פתוחות למבוי ובכל חצר בית א' שהרי יש כאן ב' בתים וב' חצרות לאפוקי אם אין כאן אלא בית א' אע"פ שפתוח לשתי חצרות ואותן החצרות פתוחו' למבוי א"נ שאין פתוח למבוי אלא חצר א' ובתוכה שני בתים לא מהני וכן פי' רש"י בעירובין דף י"ב ע"ב ע"ש בתוספות ושמואל סבירא לי' דאפילו בית א' פתוח לעצם המבוי וחצר שבתוכה בית דהוי לי' ב' בתים וחצר א' נמי מהני ור' יוחנן ס"ל דאפילו חורבה וחצר. הן אמת דהסוגי' דפ' ר"א דמילה דפריך סוף סוף בית איכא בתים ליכא קשה לדרך זה לכאורה אבל י"ל דודאי הא דאמרן דסגי בב' חצרות שבכל חצר בית א' היינו דוקא היכא דנשתתפו במבוי דשפיר מקרי בתים וחצרות פתוחות לתוכו שיכול להוציא ולהכניס מן הבתים ומן החצרות למבוי משא"כ היכא דלא נשתתפו נתקו החצרות ונעשו בתים דלא גרע ממבוי שעירבו בו חצרות דפסק רבנו לקמן פ"ה מה' עירובין הט"ו דה"ל כאלו אין החצרות פתוחות למבוי דאע"פ דקיי"ל כר"ש דחצר ומבוי רשות אחד הוא עיין בפ"ה מה' עירובין ה"ק דפתח שאינו רגיל חשיב כסתום הילכך היכא דלא נשתתפו ה"ל הפתח שבין חצר למבוי אינו רגיל ולזה הקשה ר"ח חוזאה דאפילו לא עירבו נמי נהי דפתח שבין חצר למבוי הוה לי' פתח הרגיל (הואיל שפתח שבין חצר לבית אינו רגיל) כיון דאסור להוציא מבית לקצר וחשיב חצרות פתוחות לתוכו אכתי להוו פתחי בתים כסתום ואין כאן בתים וא"כ לא משכחת לי' מבוי הניתרת בלחי וקורה אא"כ נשתתפו דאז אפשר להוציא מבתים למבוי הוא דחשיב בתים פתוחי' למבוי (דבשלמא בעירבו לא קשה לי' דהא ליכא בתים דהא סוף כל סוף אסור להוציא מן הבתים למבוי וחשיב פתחי הבתים כסתומין לגבי' מבוי דשפיר ידע דאפשר דמבטלו בני שאר החצרות רשות המבוי לגבי' בני חצר א' שעירבו דקיי"ל שנים שעירבו נוטלין רשות ואיכא בתים משא"כ בשלא עירבו דאף אם יבטלו כל בני המבוי את רשותם שבמבוי לגבי' בני חצר א' אכתי שנים שלא עירבו אינם נוטלין רשות ואוסרים זע"ז) ומשני אפשר דמבטלי כולהו בני מבוי את רשותם לגבי' חד מבני החצר דהיינו שבני החצר הזה יבטלו רשות חצרן ורשות המבוי לגבי' חד מינייהו ואח"כ יבטלו כל בני המבוי רשותן שבמבוי לגבי' אותו הנוטל רשות הראשון ופריך ס"ס בית איכא בתים ליכא שהרי אי אפשר שיוציאו משני בתים למבוי ומשני אפשר דמצפרא ועד פלגי דיומא וכו' ופריך דמ"מ לא משכחת לי' שיהיו שני בתים פתוחו' בהיתר למבוי בשעה חדא. ולזה מסיק רב אשי דודאי מקרי בתים פתוחי' לתוכו אע"פ שאסור להוציא מן הבתים למבוי בהיתר דמי גרם לחצרות שיאסרו זע"ז את המבוי הבתים (ואינם גריס ה"ה וכן גי' הרז"ה ודלא כגירסת רש"י וליכא ופירושו דרך בתמיה כמ"ש ה"ה לקמן פ"ה מה' עירובין הט"ו ע"ש). הילכך אין זה סברא לומר דפתחי הבתים חשיבי כסתום דהא כל האיסור שבחצרות שלא עירבו ושל מבוי שלא נשתתפו נמשך מחמת פתחי הבתים הילכך חשיבי כפתוחות אע"ג שאסור להוציא מן הבתים למבוי או לחצר ומש"ה בשלא עירבו חשיב בתים וחצרות פתוחו' לתוכו משא"כ בשעירבו דניתקו החצרות וכשתסתכל בדברינו אלה תמצא יישוב מספיק לכל מה שנדחקו התוספות בד"ה ניתקו (ועיין במהרש"א) ושבתוס' בד"ה אפשר ונתיישב בזה השגת הראב"ד דלקמן פ"ה מה' עירובין הט"ו דשפיר אתיי' דברי רב הללו אליבא דהלכתא. והמורם מזה דבמבוי שפתוח לתוכו ב' חצרות ולכל חצר שני בתים משכחת לי' שיהי' ניתר בלחי וקורה אע"פ שלא נשתתפו וכגון שלא עירבו משא"כ במבוי שפתוח לתוכו ב' חצרות ובכל חצר בית א' או אפילו בחצר א' ב' בתים ובחצר שני בית א' כיון דניתק החצר לא מהני לחי וקורה אא"כ נשתתפו ורבנו נקיט כאן מלתא דפסיקא דאם אין כאן אלא בית א' או חצר א' לעולם לא מהני לחי וקורה אע"פ שנשתתפו והא דפסק רבנו פ"ג מהלכות עירובין הי"ט דמותר להוציא מחצר שעירבה למבוי עמ"ש פ"ה מה' עירובין הט"ו: