מרכבת המשנה (חעלמא) - א קכט

נעץ ד' קונדיסין בארבע פנות השדה ולא נקיט בארבע זויות השדה אלא ודאי שהקונדיסין נעוצים באמצע פנות השדה והזמורה מתוחה עליהם מן הצד עד שזויות הזמורה בולטות כעין גאם בקרנות חוץ לקונדיסין ומש"ה הוקשה לו דכה"ג חשיב פתח מן הצד ולזה משני אלא על גבן שהזמורה מתוחה מקונדס לקונדס שנמצא הקונדיסין בקרנות המקום המוקף בזמורה

הכ"א והוא שלא ינודו וכו' עיין מ"ש לעיל הט"ו ועיין במ"א

הכ"ג ולא יעמוד אותן וכו' עיין בלח"מ ותורף כוונתו דלפי הנראה מלשון ה"ה דקושיית הגמרא והא דר' נחמי' לדעת הוה ר"ל לדעת ר' נחמי' ודאי קשה דאין הקושי' זו נופלת אהא דמשני כאן לדעת וכאן שלא לדעת שע"כ פירושו דהך דסוכה שלא לדעת העומד ואין ענין לדעת דר' נחמי' לזה משא"כ לפי דרך הכ"מ דפי' לדעת דר' נחמי' לדעת העומדי' אלא דרבנו נפקא לי' דבעינן דעת המעמיד מעובדא דבני גננא (וכה"ג איכא למילף מעובדא דבני פירקא שמסתמא הם לא היו מתכווני' בחזרתם אלא ללכת לדרכם אלא שהמכניס הי' מצפה) לא קשה אליבא דאמת הא דקיי"ל גבי סוכה דמותר לדעת המעמיד דיש לחלק דבשבת החמירו טפי א"נ בסוכה שהמעמיד עושה מצוה ואי אפשר לו לעשות באופן אחר הקילו דסגי בשלא לדעת העומד גרידא: סליק פי"ו מה"ש פרק י"ז מה"ש

ה"ב שדין תורה וכו' עיין במ"מ ובמש"ל פי"ד ה"א ולקמן ה"ט

ה"ג עושה לו צ"ה וכו' עמש"ל פי"ד ה"ו ולקמן ה"י. ומה ש"ר מבוי עקום עיין במ"מ בשם הרשב"א דמבוי עקום כעין ח' תורתו כסתום אבל רש"י פירש בהדיא מבוי עקום דהוה בנהרדעא ורמו עלי' חומרא דרב וחומרא דשמואל שהיתה צורתה כעין ח' (ודלא כמו שפירש מבוי עקום דאפלגו בה רב ושמואל ד"ו ע"א שעשוייה כעין ד') ולשון והצריכוה דלתות משמע לכאורה כפרש"י דבמבוי העשוייה כעין ד' סגי בדלת מצד א' אליבא דב"ה אליבא דחנניא ולדרך הרשב"א צ"ל דפי' דלתות שני דלתות מצד א' ולא דלת מכאן ודלת מכאן וכ"כ רבנו לקמן ה"י דלתות מכאן ודלתות מכאן. גם יש הפרש לפי שיטת רש"י הנך דלתות הן בעקמימותה וכן הא דאמרן ד"ו דלמ"ד תורתו כמפולש בעינן צ"ה היינו בעקמימותה ולחיין בפילושים. וכן משמעות הא דאמרן די"ח כריך בודיא אותבי' בעקמימותה. אבל מסתימות לשון רבנו משמע דה"ל כשאר מבוי מפולש וסגי בצ"ה מכאן ולחי מכאן ולפ"ז הא דכריך בודיא ואותבי' בעקמימותי' היינו שלא הי' מכשיר כל המבוי אלא צד א' עד מקום עקמימות. והיינו נמי דקאמר דאפילו למ"ד תורתו כסתום בעינן מיהות לחי מצד זה ולחי מצד זה והאי בודיא כיון דנשיב בי' זיקא לא חשיב אפילו כמו לחי

ה"ד מבוי שהוא שוה וכו' עיין בהשגות וזהו ג"כ דעת רבנו אע"פ שלא ביאר דכה"ג לקמן ה"ה גבי אשפה לא ביאר שיהי' בגבהו י"ט וסתמו כפירושו

ה"ה מבוי שצדו א' וכו' רש"י פירש שהי' צדו א' כלה לים וצדו א' לאשפה וצד א' סתום ומצד א' לחי אבל רבנו מפרש כפשוטו שהוא מבוי מפולש מצד א' לים ומצד א' לאשפה ועיין בערוך ערך אזל כגירסת רבנו

ה"ו מבוי מפולש וכו' עיין בהשגות. והנה תורף הסוגי' לפרש"י דמעיקרא ס"ד דר"י משמי' דשמואל אמרה וס"ל במבוי שכלה לחצר שלא עירבו אפילו לא נפרץ החצר כנגדו המבוי אסור דנראה מבחוץ ושוה בפנים אינו נידון משום לחי משא"כ במבוי שכלה לרחבה שאין בה דיורין הילכך אפילו נפרצה הרחבה כנגדה נמי שרי דלא חשוב מפולש כיון שכלה לאמצע רחבה וזה שלא כנגד זה. ורב פליג וס"ל במבוי שכלה לחצר נראה מבחוץ נידון משום לחי אבל בנפרץ כנגדו אפילו עירבו דהיינו רחבה וזה שלא כנגד זה נמי חשיב כמפולש. ולבסוף מסיק דמשמי' דרב אמרה הילכך ברחבה דה"ל עירבו אפילו נפרץ הרחבה כנגדו נמי שרי הואיל שהוא זה שלא כנגד זה וכלה לאמצע הרחבה חשיב כסתום והך דמבוי שכלה לחצר איירי נמי בזה שלא כנגד זה דלא חשיב כמפולש אלא דהאיסור משום שלא עירבו וה"ה בלא נפרץ החצר כנגדו אלא דלרבותא נקיט דאפ"ה החצר מותרת דאין כאן פילוש אלא איסור המבוי משום דלא עירבו דנראה מבחוץ לא חשיב לחי. ולפ"ז הא דאמרן בסוגיא גופא אר"י אמר רב וכו' לא משנתנו הוא זה אזדא לפי המסקנא דטעמי' דרב משום דלא עירבו ומשני אבל הכא דקדרסי רבים וכו' קמ"ל רב שריותא דחצר ופריך דשריותא דחצר נמי שמעינן ממתניתין דה"ל רה"י לשבת. ומשני דקמ"ל דאפילו זה כנגד זה נמי החצר מותרת ואיירי רב בזה כנגד זה ואפ"ה טעם האיסור משום דלא עירבו דאי משום מפולש מאי איריא לא עירבו אפילו עירבו נמי והך דרחבה נמי איירי אפילו זה כנגד זה ודלא כרבה והיינו דפריך דלרבה דמוקי' הך דרחבה בזה שלא כנגד זה וה"ה הך דחצר דמתוקם משום דלא עירבו ולא משום מפולש איירי בזה שלא כנגד זה א"כ מאי קמ"ל דשריות' דחצר שמעינן ממתניתין דה"ל רה"י לשבת ואיסור המבוי ממתניתין דחצר גדולה וכו' ומסיק דקמ"ל רב לטלטל וכו' ופשוט הוא דלא פסק רבנו כפי הס"ד דא"כ אליבא דרב דהלכת' כוותי' לגבי' שמואל אפי' כלה באמצע הרחבה וזה שלא כנגד זה נמי ה"ל כמפולש אלא כפי מה דמסיק דתרווייהו משמי' דרב ופסק נמי כרבה דלא מתוקם מלת' דרב יהודה אלא דוקא במבוי שכלה באמצע רחבה של רבים וזה שלא כנגד זה (ובמיי' דפוס יעסניץ נדפס בסוף הספר ציור מבוי שכלה לצדדי רחבה כעין מבוי עקום בצורת ד' וטעות הוא דא"כ