מרכבת המשנה (חעלמא) - א יב

אפים ארצה ובאפר התפלשתי: בשפלות ברכי. כי ידעתי מיעוט ערכי: כגרגיר חרדל נגד גלגל היומי. ואלך בטח אני בתומי: לחפש האמת ממטמונים. ולא אשא פני הראשונים: בכל מקום אשר השינה ידי יד כהה. וקחזינא תיוהא: שמתי פני כחלמיש ולא אכלם. כמאמר החכם השלם: אהוב סקרוט ואהוב אפלטון והאמת אהוב יותר מכלם: עמ"ש פ"א מה' תפילין הלכה ראשונה. ומאן דמתרגם לי אליבי' דהאי תנא: לבי' מסותא מאני אבתרי' מובלינא: וכהנה וכהנה: הלא תענה. אין בפי מענה. לעומת העצה יסירנה: עד שצר הפונה. ואין הלכה כאותה משנה

לחם סתרים ינעם. וחיך אוכל יטעם. צוף דבש אמרי נועם: יתן להם ילקטון. אורות הגאון מוהר"ר אברהם די בוטין: לכו לחמו בלחמו. כי ברוך טעמו: הוא החל להיות גבור בארץ. והחזון נפרץ: וישר במגרה ובחריצי הברזל והעביר אותם במלבן. זרע וחרש וקצר ודש כהדוש מתבן: זורה ובורר וטוחן. דברי פי חכם חן: מרקד ולש ואופה לחם הפנים. שמנה לחמו והוא יתן מעדנים: חטי מנית ופנג שמן וצרי. מה מתוק מדבש ומה עז מארי: לעשות ענף ולשאת פרי: ומעורר ספקות. כראי מוצק חזקות: שובט ומדקדק. לחזק הבדק. ישקול במאזני צדק: ועל נצר שרשי גפ"ת עמד כנו. כהתוך כסף בתוך כור יתיכנו: וכמו שהרב מהרש"א בחידושי הלכות. חק תוכות וסיקל מאבן המסלה. כי דלה דלה: מים מבארות עמוקים. חכו ממתקים: וכל ההרים אשר יעדרון במעדר. כמו במלקט ורהיטני בהרים מקדר: ובמלח ספת. שים טעם לפרש"י ותוס': כמוהו הרב בעל לחם משנה. החזיק מנן וצנה: לבאר דברי רבנו בשלמות. פתוחי חותמות: וכל מגמתו. ללחום מלחמתו: וידיו שלח בכישור. לעשות העקוב למישור: וכמראה הבזק. מתאמץ ומתחזק: לעבוד עבודה תמה. בלי פגימה: וכל מסוסכת **(מסוכסכת)** ואוגרת. תכן בזרת. ובנפה ומשמרת: ונפשו קשורה בנפש רבנו קשר של קיימא. להוציא לאור כל תעלומה: ונדבה רוחו. לעבוד עבודת הקדש בכל כחו: ויעש ארובות. באר רחובות: בכל ביתו נאמן.. וטעמו כלשד השמן:. ולגודל התאמצותו בנפשו ובמאודו. בכל מקום אשר להושיע קצרה ידו: לחמו יבא ממרחק. את הלחץ זו הדחק: ואחריו קם בעל הכנפים. ראשו בשמים: ידיו רב לו. ורב חילו. להחזיר התורה בפלפולו למהר שלל חש בז כתוב עליו בחרט אנוש. התנא הגדול רבי יהודה רוזאניש: זה קרוב לזמננו היה. ומחי באלוותא דחקיק עליה שם אהיה: ידע מה בחשוכא ועמיה שרי נהורא. שביבין דאשא וזיקוקין דנורא: ורוח קדשו מרחפת. לצרף ולברר וללבן דברי רבותינו בעלי התוספות: עושה פלא עצות מרחוק. שם שם לו חק: ויקרא בראש הומיות. נסתפקתי ובעי בעיות: על אדני השכל בנויות: פלאי פלאים. כאחד מן האמוראים: ואיזה מהן יכשר בין שני חלקי הסותר. אין פותר: כי לכל צד מראה פנים. כמראה האופנים: ובסבר פנים יפות. כצפרים עפות: כי יקרא מצפון ותימן. פרט למזומן: ומארץ רחוקה. מני ים עמוקה: ויהי למופת ואות. גודל החריפות והבקיאות: כנחשת קלל מרוטה. בעייא דלא אפשטה: ואחרי כן יבא אליה. פקו פליליה: ויט את ידו הגדולה במאזני צדק להכריע. יצריח אף יריע. כל השומע ישתומם. כאבן דומם. באמרו ת"ש מהאי שמעתתא. עין לא ראתה. אזן וחקר ותיקן. עד דשויתינן האי שמעתתא כגדי מסנקו. ואחרי הראותו. את כל בית נכותו. תלי תלים. ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים. את שבע מחלפות. בפרש"י ותוספות. אז ילך ויבא העינה. לקוח את ספר המשנה

משנה ראשונה ואחרונה. אחרית המעשה וראשית הכוונה נחית לעומקא דדינא. לעשות שם ויד. בספר הי"ד. כל השומע תצלינה שתי אזניו. כי קרן אור פניו. ותפקחנה עיניו. והלכו לאורו. בהלו נרו. ולאין אונים ירבה עצמה. לתת לפתאים ערמה. ופסח כאיל ידלג. ולשון עלג. ימהר לדבר צחות. אותיות פורחות. משיח אלמים הולך את חכמים. ויהי בימים ההם אחרי אשר דרכי המפרשים פלסתי וראיתי. ומזיו אורם נהניתי. כי שמעתי קול ענות גבורה. מה נורא. ושם ראינו בני הנפילים. כמלאכי אלקים עולים. את יקר זיום והדרם. נפשי יצאה בדברם. עמדתי מרעיד ומשתומם על המראה. מחריש ומשתאה. ולב נמס ופיק ברכים. וחלחלה בכל מתנים. לא עצרתי כח נהפכו עלי צירי. תסמר שערות בשרי. וצפד עורי. כסו פני חרולים. להיות נחבא אל הכלים. ותפעם דוחי בקרבי מקשקש כפעמון. וכאשר יחבוט קצח וכמון. באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן. על פני האדמה כדומן. ואיך באתר דמארי ביתא תלא זייניה תקח לך כלי. רועה אוילי. מקלך ותורמלך. אחרי חמשת האנשים מרואי פני המלך. ובילקוט וקלע. בכל תושיה יתגלע. ויבן את הצלע. נבהלו רעיוני. ואפול על פני. ותבא בי רוח ותעמידני. ועשתנותי דא לדא נקשן. עורה למה תישן. אל תאמר דורות הראשונים טובים מאלה. ורבים חללים הפילה. נער אנכי. נסתרה דרכי. אל תירא ואל תחת. את פני פחת. רוה נחת. וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. אל תחשה. רק הזהר באזהרה. אשר כתב הרב המורה. בפתיחה שבע חלקי הסתירה. כי סבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר מן הספרים או בחיבורי המחברים. אחת משבע סבות. שבע שבילים הטובות. הסבה הראשונה מי שקץ דעות מתחלפות ולא ייחס כל מאמר לאומרו.. ובא רעהו וחקרו. מעיניך אל ילוזו. תברא מי ששנה זו לא שנה זו. והסבה השניה פתח חרטה וחזרה. מהדורא קמא ומהדורא בתרא. והסבה השלישית העלם הכוונה והמליצה. עוצו עצה. והסבה הרביעית התחלפות הנושאים. והעדר התנאים. ואשר מחזה שדי יחזה. לאו ראי זה כראי זה. על החפץ אל תתמה. שאני הכא והתם היינו טעמא. עמי לא התבונן. הכא במאי עסקינן. והסבה החמשית נקטה לדוגמא בעלמא. הא למה זה דומה. ואין כאן מקומו לחזק הבדק. ואגב שיטפא לא דק. והסבה הששית שגיאות נעלמות. אחר כמה הקדמות. ועם היות המחבר כהימן ודרדע. לא ראה ולא ידע. והיו בידו לאחדים. ותולדותיהן אינם כיוצא בהן והם נפרדים. וגבר **(וז"ל הרב המורה. הסבה הראשונה הוא שיהיה המחבר ממי שקבץ דברי אנשים ולהם דעות מתחלפות וחיסר הבעלים ולא ייחס כל מאמר לאומרו וימצא בחיבור ההוא סתירה או הפך להיות אחת הגזרות דעת איש אחד והגזרה האחרת דעת איש אחר. והסבה השנית היות לבעל הספר ההוא דעת ואח"כ שב ממנו ונכתבו מאמריו הראשון והשני:

והסבה ב' היות המאמרים ההם אינם כלם לפי פשוטם אבל יהיו קצתם כפשוטם וקצתם משל ויהיה להם תוך או יהיו שתי הגזרות יחד הסותרות זא"ז לפי הנראה משלים וכשיובנו כפי פשוטיהם יהיו סותרות זא"ז או זו הפך זו. והסבה ד' שיהיה שם בענין תנאי שלא נתפרש במקומו להכרח או שיהיו שני הנושאים מתחלפים ולא התבאר אחד מהם במקומו ותראה סתירה בדבר ואין שם סתירה. והסבה ה' צורך הלמוד וההבנה והוא שיהיה ענין סתום וכו' ויצטרך המלמד שיקל בהבנת הענין ההוא וכו' ולא ידקדק באמתתו אבל יונח כפי דמיון השומע עד שיובן מה שירצה בו עתה להבינו וכו' ויתבא' אמתתו במקום הנאות לו. והסבה ו' התעלמות הסתירה והיותה בלתי מבוארת אלא אחר הקדמות רבים וכו' ויעלם זה מן המחבר ויחשוב ששתי הגזרות הראשונות אין סתירה)**